ועכשיו לנשום

הוּא אוֹמֵר תִּנְשְׁמִי

אָז נוֹשֶׁמֶת

אֲבָל הָאֲוִיר מְסָרֵב לְהִכָּנֵס

וְהַמּוּעָקָה הַזֹּאת

לוֹחֶצֶת

בְּמֶרְכַּז בֵּית הֶחָזֶה

אָז לוֹקַחַת עוֹד נְשִׁימָה

אַחַת

אֲרֻכָּה

עֲמֻקָּה

מְבַקֶּשֶׁת לְהַכְנִיס

לְהַרְחִיב

אֶת מָה שֶׁצָּר בִּפְנִים

וְזֶה קָשֶׁה כָּל כָּךְ

כְּמוֹ הַגּוּף מְסָרֵב

לְהִפָּתַח

אֶל עַצְמוֹ

אָז נִסְגֶּרֶת

עַד שֶׁיַּחְלֹף

הַגַּל הַזֶּה

וְאֶהְיֶה שְׁקֵטָה

שׁוּב

רוֹגַעַת

יוֹדַעַת

הַכֹּל חוֹלֵף

מִלְּבַד הַנֶּצַח

וְעַכְשָׁו לִנְשֹׁם

מקט: 4-1272-246

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

הוּא אוֹמֵר תִּנְשְׁמִי אָז נוֹשֶׁמֶת אֲבָל הָאֲוִיר מְסָרֵב לְהִכָּנֵס וְהַמּוּעָקָה הַזֹּאת לוֹחֶצֶת בְּמֶרְכַּז בֵּית הֶחָזֶה אָז לוֹקַחַת עוֹד נְשִׁימָה אַחַת […]

---

 

(1) השביל שלי

 

כשאת יודעת שמה שאת עושה זה נכון

לא יעזור כבר שום היגיון

הלב החליט עבורי

ומי אני שאמרוד?

הן זה ייעודי

נולדתי לכתוב

והשירה שלי

חפה מאשמה

חפה מבושה

חפה מביקורת עצמית או המונית

יש בה רסיסי נשמה

וחלקי לב

יש בה הבנות שנולדו בכאב

יש בה אמת

ואולי יש בה שקר

מה שחשוב

כבר איננה בסתר

נגלית ונקראת ונראית ונשמעת

בראש כל חוצות

מתגלה ויודעת

שאין דרך יפה יותר מאשר

לצעוד בשבילי עצמך

ולא להשתרך

בשבילי האחר