בגיל שבע עשרה מחליטה יעל להפסיק לאכול למשך שבועיים. היא בסך הכל רוצה להיות רזה מספיק כדי שגדי ירצה לחזור […]
שבועיים רק מים
גדי אמר לי שהוא כבר ראה את הסרט ושבכלל לא מתאים לו לצאת עוד פעם. וזה היה ברגע הכי לא צפוי, כי לפני שבועיים ישבנו בשורה הראשונה בהופעה של הזמר עם הקול שעושה לי נעים בבטן, החזקנו ידיים וכל הזמן רעדה לי היד. אבל כשהזמר שר את השיר על אהבה שנגמרה, גדי העביר את היד שלו אל הכתף שלי וחיבק אותי והרעד הפסיק. לפני ההופעה הייתי כל כך אמיצה והתקשרתי אליו בטלפון עם החוגה. כזה שעד שהמספר מסתובב אפשר להספיק להתחרט מיליון פעם, ללחוץ על הלחצן השחור ולנתק. אבל אני לא ויתרתי לעצמי אפילו שהלב שלי דפק חזק כל כך כאילו ישבתי בבחינת בגרות. גדי שמח שהתקשרתי והציע שנלך להופעה. אז התקלחתי, סידרתי את השיער שיראה חלק ולבשתי את הג׳ינס שקניתי לפני חודשיים. הוא היה קצת צמוד אז הכנסתי את הבטן בשביל שהוא ייסגר ולבשתי את החולצה הכחולה כי היא קצת יותר ארוכה ועוברת את הכפתור. ואחרי כל זה הוא אומר שלא תהיה עוד פעם? נזכרתי בשיר של הזמר וזה עשה לי עצוב אבל במקום לבכות הייתה לי תובנה. הבנתי שאם אני רק אצליח להיות כל כך רזה, כמו הזמרת ליווי של הזמר, שבגלל שישבנו כל כך קרוב יכולתי לראות שממש אין לה בטן, הוא יבין שהוא בעצם כן רוצה לצאת איתי שוב. אז אפילו התלהבתי מהרעיון החדש הזה והפסקתי לאכול. ולא הכנסתי כלום לפה, אפילו כשנהייתי ממש חלשה. אחרי שבועיים הגיע יום שישי ושוב רעדו לי קצת הידיים וקצת הלב, לבשתי את הג׳ינס השחור במידה הממש קטנה ואפילו היה קצת רווח בין הכפתור לבטן. ושוב הייתי אמיצה וסובבתי את החוגה ולא עצרתי את האצבע אפילו לרגע. כשהוא ענה נשמעתי לעצמי כל כך חמודה והפעם שאלתי ישר אם הוא רוצה ללכת ל׳פרגו׳ של האחים כהן. כי למרות שלפעמים נדמה לו שאני לא מבינה כלום, אני דווקא זוכרת שהוא אוהב אותם. אני אפילו זוכרת את ההרצאה הלא קטנה שהוא נתן לי על הגאונות שלהם ושאחרי הצבא ואחרי הטיול לדרום אמריקה הוא ילך ללמוד קולנוע ויעשה בדיוק כאלה סרטים. וכשאמרתי לו, וואו גם אני מתה להיות בדרום אמריקה. הוא הסתכל עליי ורטן, הקשבת בכלל למה שסיפרתי לך? ועכשיו הוא אומר שהוא לא רוצה להיפגש וחשבתי שאולי לא שמעתי טוב וממש לא האמנתי. כי זה היה אחרי שבועיים שלא אכלתי כלום ורק שתיתי מים. ואחרי שכל יום שעבר הרגשתי איך אני מתקרבת אל המטרה שלי. אפילו שהייתי צריכה כל הזמן להמציא תירוצים למה אני לא יושבת עם כולם לאכול. כמו ביום ההולדת שאימא ארגנה לי בשבת, אפילו שלא רציתי. כל הדודים הגיעו ואמרו לי וואו איך רזית, זה לא יותר מדי? ואני מלמלתי, כן, אני קצת בדיאטה. כשאימא הגישה את האוכל לשולחן מילאתי את הצלחת שלי בשניצל ותפוחי אדמה. וכשראיתי שכבר לא נועצים לי מבטים מודאגים לצלחת, חתכתי חצי שניצל וכמה תפוחי אדמה, הנחתי אותם על הרצפה מתחת לשולחן וקראתי למוקי שיאכל. לקינוח אימא הביאה את עוגת השוקולד הגבוהה עם הקצפת שהיא הכינה ואני אמרתי לה שאני לא טועמת ממנה כי הפסקתי לאכול חלב כי קראתי שזה ממש לא בריא לגוף. אותו הדבר אמרתי לה על הבלינצ׳ס עם המילוי פודינג וניל, אפילו שראיתי שהיא קצת נעלבת מזה. עם האבטיח זה היה ממש קשה כי כולם אמרו לי, תאכלי זה רק מים וגם עם הגלידת פונץ׳ בננה שאימא שמה בקעריות קטנות ואמרה, מזל שקניתי פרווה. ואני רטנתי, ממתי אני אוהבת פונץ׳ בננה? והיא ניסתה להרגיע, מאז שאת קטנה ומיהרה להביא את האלבום עם התמונה שלי בעגלה כשכל הגלידה מרוחה לי על הפנים. אז בזמן שהיא הראתה לכולם ואבא צחק, זה שחור לבן, אי אפשר ממש לדעת, שמתי את הקערית על הרצפה מתחת לשולחן ומוקי לא חיכה להזמנה. אבל כל זה לא שינה מאום כי ידעתי שאני במרחק כמה ימים וכמה קילוגרמים מלהיות מאושרת. ועכשיו הוא אומר לי שלא, ושלסרט קוראים בכלל ‘ביג לבובסקי׳. וניסיתי לבכות אבל לא הצלחתי. וזה לא הפתיע אותי שלא בכיתי כי בכלל לא היו לי דמעות בגוף. אחרי מה שהוא אמר לי הוא דיבר עוד קצת ואני לא ממש הקשבתי ובסוף כשהנחתי את השפופרת, בכלל לא ידעתי מה עושים. אז הלכתי למקרר והתחלתי לאכול מהשניצל ותפוחי האדמה וחתיכה מעוגת השוקולד הגבוהה עם הקצפת וגם מהבלינצ׳ס עם המילוי פודינג וניל ואחר כך לקחתי לי פרוסה ענקית של אבטיח ואפילו שהרגשתי שהבטן שלי מתפוצצת המשכתי לגלידת פונץ׳ בננה. כשראיתי שרוקנתי את החבילה לא הבנתי מה אני עושה ואיך ככה אני הורסת את כל התכנית של להיות רזה ושיהיה לי חבר. וחשבתי שזה לא משנה כי למה שמישהו ירצה להיות חבר שלי בכלל? ועכשיו הצלחתי. לבכות. את כל המים ששתיתי שבועיים.
אין עדיין תגובות