"הקצין התורן של תחנת דימונה מדווח כי נמצאה גופת אדם מוטלת בצד כביש מספר ארבעים, כחמישה קילומטרים מצפון לצומת […]
1
יום שני
9 באוגוסט 1993
השעה: 02:35
הלוחמים מצוות 'ניר', השייך ליחידת משמר הגבול החולשת על הגזרה הדרומית, נסעו צפונה בכביש מספר ארבעים שבנגב בדרכם חזרה לבסיסם שבצומת 'תל שוקת'. הצוות שכלל תשעה לוחמים נקרא על שם מפקדו, לפי מסורת עתיקת יומין של היחידה. הם נעו בשלושה ג'יפים, המפקד הוביל. הם היו מותשים מיום עבודה מפרך באזור 'קציעות', שבו ניסו להתחקות אחר עקבותיה של כנופיית גנבי בקר הגורמת נזק רב למשקי המושבים והקיבוצים שבאזור.
בג'יפ הראשון נהג הוותיק שבחבורה, עזאם עטאללה, שוטר בעל ותק של עשרים שנה מהכפר הדרוזי ירכא, לוחם נועז שמדי פעם הוכיח את יכולותיו בגישוש ובהתחקות אחר עקבות, אף כי מעולם לא הוסמך כגשש. במושב שליד הנהג נמנם קלות מפקד הצוות, ניר וקנין, קצין צעיר שלא מכבר סיים קורס קצינים צה"לי בבה"ד 1. לאחר שקיבל את סיכת מפקד המחלקה הצה"לית, השלים את הכשרתו בבסיס ההדרכה של משמר הגבול בבית חורון. הוא קיבל את דרגת הקצונה המשטרתית, מפקח משנה, כוכב משונן וכסוף.
לפתע ניעור ניר בבהלה, הזדקף ולפת את רובה הסער האישי שהיה זרוק על רצפת הרכב. עזאם בלם בפתאומיות וירד לשול הדרך. נשמע רעש צורמני מחיכוך הצמיגים באבני הכורכר.
"מה קרה?" שאל את עזאם בקול צרוד, מכחכח בגרונו היבש מחולות המדבר.
"צבועים, ד'אבע", השיב הנהג, מנסה לתמרן את הג'יפ לסיבוב פרסה. שני הג'יפים האחרים עצרו גם הם.
"צבועים? תגיד לי, השתגעת או מה? מי נתן לך בכלל הוראה להסתובב?" ניר ניסה לשמור על מעמדו כמפקד. עזאם עטאללה התעלם מגערותיו של מפקדו הצעיר, והמשיך בנסיעה אטית לכיוון ההפוך. ניר התרעם.
"מה אתה עושה? תגיד לי, אני יכול להבין?"
"יש גופה בסביבה", נהם עזאם, והסתכל בריכוז על צדי הדרך. קודם הבלימה הפתאומית הבחין בעדת צבועים חוצה את הכביש. הוא ראה לאור פנסי הג'יפ, או שמא רק היה נדמה לו, כי פיו של אחד מהם מוכתם בדם. מניסיון ידע כי במקום שבו יש קבוצת צבועים משחרים לטרף, יש גם פגר. הצבועים מטבעם נמנעים להתקרב לכביש אלא אם יש להם סיבה טובה לכך, סיבה טעימה וערבה לְחִכָּם.
"איזה גופה בראש שלך עזאם? באמת, אם יש אחת כזו, היא בטח גם של איזה צבוע מת".
"הם לא טורפים את בני מינם".
"עזאם, בחייאת דינק אחי, ח'אליק משטויות, סע כבר לבסיס, אני קרוע מעייפות", בקע קול ישנוני מאחור. הדרוזי נשאר דרוך ומרוכז בכביש שלפניו, אלומות האור מבקיעות את החשכה.
"אז מה עכשיו?" ניר ויתר כי העריך מאוד את עזאם, האיש שקלט אותו בהגיעו ליחידה, חנך אותו ולימד אותו את תורת הלחימה. עזאם היה גאה מאוד בבן טיפוחיו שהגיע לקצונה.
"הנה, אתה רואה סנדל על הכביש?" הוא הצביע נכוחה על סנדל עור תנ"כי יחיד, רצועתו קרועה, מידלדלת, והוא מונח הפוך על האספלט הכהה.
"מה זה אומר?" שאל ניר ביראה, כתלמיד השואל את רבו.
"אמרתי לך, יש גופה בסביבה, על בטוח".
אין עדיין תגובות