פרק 1: בלב המדבר
ג'וני לינגו יצא לדרכו בשמורת הנאבאהו באריזונה. הוא עבר דרך עמק צר, רכוב על סוסו. ג'וני שלף בקבוקון קטן של וויסקי, ולגם לגימה הגונה. אח"כ ירד מהסוס ונח קמעא. השמש שקעה על הארץ וצלליות ההרים וצדודיותיהם נעשו ארוכות יותר ויותר. ג'וני החל לפזם את השיר הידוע:
"Oh, give me a home, where the buffalo roam". פחד בלתי מוסבר החל לפעם בו. הסוס החל לגלות סימני אי שקט מוזרים.
מורה הדרך האינדיאני, "יד קפוצה", עצר ואמר: "בסוף הדרך ישנו נקיק צר, באורך 100 מטרים, המוביל למדבר פתוח, ולאחר 2 ק"מ מגיעים לעיירה ליבינגסטון. הנקיק הזה מכונה על ידינו האינדיאנים בני הנאבאהו: "נקיק הרוחות". לפי האגדה, רוחותיהם של בני השבט שנספו מרחפות כאן, והרוח הגדולה שומרת עליהם. למקום זה אני לא נכנס. כל מי שנכנס לא חזר".
"בשביל מה שילמתי לך?", רטן ג'וני.
"זה מקום מסוכן. הזהרתי אותך מראש. אמרתי לך שכדאי לעבור דרך המדבר ולעקוף את הנקיק. אבל אתה טענת שהנקיק הוא קיצור דרך העובר בעמק הוואווה והמקצר ב-5 ק"מ את הדרך לליבינגסטון, ושאינך מאמין באמונות טפלות. הזהרתי אותך מראש שלא אצטרף".
"טוב, אם אתה מתעקש, חזור לשמורה", התייאש ג'וני. "הרי לך 20 דולרים ושני בקבוקי "מי אש".
"יד קפוצה" יישר את כובעו ולגם מהבקבוק. אח"כ אמר: "לפני שנה עברה פה קבוצה של סוחרי עורות לבנים מקולורדו. אף אחד מהם לא הגיע לליבינגסטון. כדאי לך לחשוב פעמיים".
ג'וני הניף יד מבטלת ושילח את "יד קפוצה" לדרכו.
לאחר שנמנם 20 דקות, אמר לעצמו: "ליבינגסטון רחוקה כ-2 ק"מ מכאן. אם אתאמץ, אוכל להגיע לפני 10 בלילה, להתמקם במלון זול, לשחק קלפים, וללגום בבר".
הוא התקרב לנקיק. החושך ירד על הארץ. ההרים נראו לו אימתניים ומפחידים.
כמה מטרים לפני הנקיק הוא נעצר. "אולי באמת כדאי להקשיב ליד קפוצה"? החל להתחשבן עם עצמו ולערוך שקלא וטריא. אם יסוב על עקבותיו, הוא צריך לחזור 3 ק"מ בעמק האוואווה, במדבר הגובל במחוזות סונורה וצ'יוואווה המקסיקנים, לעיירה "רד מאונטנס" שם לן אתמול. ללון שוב במלון שם, ולמחרת לשכור את "יד קפוצה" מחדש כדי ללכת דרך המדבר ולעקוף את הנקיק. כמה כל זה יעלה לו? חישב ומצא שאין לו מספיק כסף.
"אין לי ברירה אלא להמשיך", חשב. "זה רצון ההשגחה העליונה", ניחם את עצמו. הוא נזכר בשיעורי יום ראשון בכנסייה: "דיוס לוס וולט".
לפתע נשמעה נהמה מייללת מהנקיק. ג'וני נבהל מאוד.
לאחר שחיכה כמה דקות עם דופק מואץ, והחסיר פעימת לב, צחק לעצמו: "הרי ברור שהרוח היא זו שמנהמת. זה נקיק או לא נקיק? מאימתי התחלתי להאמין באמונות טפלות?"
כשהוא מבטל את הכל בלבו, אזר ג'וני אומץ ונכנס לנקיק.
כל זיז בנקיק נדמה לו כמו רוח רפאים. הנקיק היה מלא צורות גיאולוגיות מוזרות שהמים חצבו בסלע, שדמו מאוד ל"סיק" המוביל לעיר האדומה פטרה בירדן, באיזור הסהר הפורה, מסופוטמיה. הוא רכב מתוח ולבו דופק. הפחד חלחל בו, והזיעה ניגרה ונטפה מעל פניו. הוא דרך את רובהו ושלף גם את אקדחו. גם הסוס נדבק בפחד והיה לא רגוע. "אומרים שלחיות יש נשמות המסוגלות להבחין בעל טבעי", הרהר ג'וני. "אין דבר. הנקיק הוא רק כמאה מטרים, ואני כבר רכבתי 50 מטרים".
לקראת סופו של הנקיק השתחרר ג'וני מהפחד. "בדיחה טובה", לאט לעצמו. "רק אינדיאנים יכולים להלעיט אותך בשטויות. "נקיק הרוחות?" , איזה קשקוש. מה כבר מבינים אינדיאנים?" צחק בקול.
אך דומה היה שצחוקו נענה ע"י עוד נהמה מאיימת מהנקיק.
ג'וני קפא על עומדו. "שוב פעם הרוח?", חשב.
הוא החל לרכב באיטיות. "לפני רק 20 מטרים", עודד את עצמו. "אם אזרז את הסוס, ואדרבן אותו בדהרה, הסיוט ייגמר תוך דקה ומחצה". הוא נעץ בסוס בדורבנים שבעקביו, כמבקש לסיים עם חלום הבלהות. הסוס פצח בדהרה מטורפת, וג'וני כבר ראה את האור בקצה המנהרה. עוד מעט, והוא בחוץ בשדה הפתוח. אורותיה של ליבינגסטון נצנצו במרחק, והוא החל לנשום לרווחה.
אך ברגע האחרון ראה פתאום 20 דמויות לבושות גלימה לבנה, כמו רוחות, ראשיהן מכוסות עם פתח קטן לעיניים, מנהמות סביבו. אחת מהדמויות אחזה ברסן הסוס ועצרה את דהרתו. שנייה נתנה לו מכה חזקה בעורף. מעוצמת המכה ומהפחד התעלף ג'וני, ושתיים מהדמויות אחזו בו וגררו אותו לתוך דלת סתרים שהיתה ממוקמת באחד החווחים של הנקיק.
אין עדיין תגובות