משפחה במחשבה תחילה

איך קורה שאנשים חרוצים, מוכשרים ומוצלחים הופכים לבני זוג ולהורים לא מרוצים, מבולבלים וחסרי אונים? איך קורה שאותם אנשים (הורים) מסוגלים להתמודד במקום עבודתם עם סמכות, עם גבולות ועם קבלת החלטות, אולם מתקשים לנהוג כך בביתם? נראה כי התשובה טמונה בעובדה ש"הכלים" שבהם הם משתמשים במקום עבודתם נשארים שם. ספר זה, להבדיל מספרי ייעוץ רבים, מציע מודל חדשני המבוסס על כלים אפקטיביים המעניקים למשתמש בהם פתרונות יעילים. שילוב זה הוא מעין מצפן המנחה את המשתמשים כיצד להתמודד ולצמוח בתוך המשפחה, כאשר העיקרון השולט הוא – "סוף מעשה במחשבה תחילה".

מקט: 01-575-113

סקירה

איך קורה שאנשים חרוצים, מוכשרים ומוצלחים הופכים לבני זוג ולהורים לא מרוצים, מבולבלים וחסרי אונים? איך קורה שאותם אנשים (הורים) […]

---

פרק 5. על הדבש ועל העוקץ: "עכשיו את יכולה לפתוח," אמר דני לשחר, ששכבה מכורבלת בין זרועותיו לאחר שכשוך משותף בג´קוזי. היא הושיטה את ידה אל השידה שלצד המיטה, ליטפה את שקית הקטיפה הרכה ובתנועה אטית פרמה את הסרט המוזהב. דני הרפה מחיבוקו, הרחיק מעט את ראשו והתבונן בפניה היפות, שהיו מרוכזות במלאכת ההתרה. היא מתחה את הכיווץ שיצר הסרט, הציצה פנימה, הכניסה שתי אצבעות ושלפה טבעת יפהפייה ובתוכה גליל פרגמנט קטן.

"אתה לא נורמלי," נשקה לו ופתחה את הגליל.

הוא נעץ את עיניו בשפתיה שהחלו לרטוט, ממתין למוצא פיה. עיניה השחורות ברקו בלחלוחית שעלתה והציפה אותן, ולבסוף נקבעו בעיניו הבהירות של דני.

"חיובי," אמרה בחיוך והושיטה לו את הטבעת ואת אצבעה. "ביום הולדתךךָ השלושים, זה בסדר?"

"מצוין," השיב דני וענד את הטבעת לאצבעה, "אבל נשמור את זה בסוד מהחברים עד שנשלח הזמנות," הוסיף בלי להסביר. שחר הנהנה, ובתוך-תוכה חשבה אם הסכמתה לא הייתה חפוזה מדי. הרי יום הולדתו קרוב כל כך! ומה יגידו הוריה והוריו? האם יצליחו להפגיש ביניהם? ומה אם יהיו חילוקי דעות בין המשפחות? הרי היא ודני מעולם לא העלו את הנושא! האם די באהבה כדי להיכנס לכזאת הרפתקה, שאמורה להימשך כל החיים?

שחר הייתה כה נרגשת, עד כי לא הצליחה להירדם. היא התהפכה מצד לצד, כשהשאלות ממשיכות להדהד בראשה ולאיים על המשך הקשר ביניהם. דני, שנרדם עם חיוך על השפתיים, פקח עין תורנית ושאל: "מה קורה, אהובתי? מה מטריד אותך? אני מקווה שאת לא מתחרטת."

לא, ממש לא!" ענתה שחר.

"נראה שאת מנסה להיאבק במשהו. אולי יהיה לך קל יותר אם תשתפי אותי," הציע וקירב אותה אליו.

"חשבתי על תגובת ההורים, אם נצליח להפגיש ביניהם. הם באים מרקע שונה ומעולמות שונים לחלוטין. לכן לפני שנשתף אותם, הייתי רוצה שנגבש עמדות ברורות בנוגע למפגש ולכוונותינו," הביעה שחר את חששותיה.

"זה מה שמטריד אותך? אני מבטיח שנארגן הכול כמו פרויקט. הרי זה המקצוע שלנו!" הרגיע דני, ושניהם צחקו ונרדמו חבוקים.

* * *

בין השאלות הרבות, שמעלים זוגות לפני נישואיהם, שאלת "מיליון הדולר" היא: כיצד לחיות שנים רבות עם אותו בן-זוג באהבה ובאושר? אחד האלמנטים הראשונים שיכולים לעזור בשימור הזוגיות היא ההכרה בעובדה, שנישואים אינם רק ברית בין בני-הזוג, אלא ברית שכוללת גם את המשפחות של שני הצדדים.

בברית הנישואין יש להתחשב ביחסים ובקשרים של כל אחת מהמשפחות עם הילד שלהם. תפיסת עולמו של הילד בנושא הזוגיות וחיי משפחה מושפעת מאוד מיחסם של הוריו לנושא. בנים או בנות להורים, המפעילים לחץ למצוא זיווג מתאים, להתמסד מהר או לסגת מזוגיות שאינה לרוחם, עלולים להיות תלויים מאוד בחסדיהם ובדעתם של ההורים גם לאחר נישואיהם ולהתקשות לקבל החלטות בלי להיוועץ בהם, גם כשיהיו בעצמם הורים לילדים. יתרה מזאת, קיימת אפשרות שהם יעניקו חשיבות רבה מדי לדעתם על פני דעתו/דעתה של בן-הזוג/בת-הזוג – מה שעלול לחבל בהמשך במערכת היחסים הזוגית.

יש להביא בחשבון את היחסים של כל אחת מהמשפחות עם בן-הזוג הנבחר, ויש פעמים שצריך להתחשב גם ביחסים בין שתי המשפחות. ההחלטה להתחתן היא צעד משמעותי גם עבור ההורים, ויש לנהוג ברגישות רבה ולתת את הדעת גם לרגשותיהם. עבור ההורים חתונת הילדים היא סוג של פרידה מילדיהם, תהליך שבו כל משפחה, וכן כל אחד מבני-הזוג, חווים בצורה שונה. הצדדים מתקשים לשחרר זה את זה או להשתחרר זה מזה, והציפיות הן להמשיך את הקשר במתכונתו הישנה. ההורים, השואפים לטוב ביותר עבור ילדיהם, מתקשים לעתים לקבל את המצב החדש, והם עלולים להפוך לביקורתיים יותר, להתערב בענייני הזוג במסווה של מעורבות והתעניינות ולגלות רכושנות כלפי ילדם או כלפי הצד האחר ומשפחתו.

בדרך כלל הפנטזיה של בני-זוג, העומדים בפני חתונה, לא כוללת התחשבות בתהליך הרגיש שעוברים ההורים ואינה מתחשבת בציפיות ההורים מהם ומהמשפחה העומדת לקום – וכל זה בשם האהבה. למצבור היחסים האלה השפעה רבה על איכות חיי הזוג ועל אורך שנות הנישואים ואיכותן.

קונפליקטים וחיכוכים, הקשורים ליחסים עם משפחות המוצא על רקע של ציפיות לא מוגדרות בין הצדדים – כמו למשל, קשר טלפוני, תדירות ביקורים, היענות מהירה מצד הצדדים לעזרה, סיוע כלכלי בתמורה ל…, קביעת מקום המגורים והקרבה להורים ועוד – עלולים להעכיר את היחסים בין בני-הזוג. לעומת זאת בניית תקשורת נכונה עם המשפחות היא אחד מן הגורמים, שיש בהם כדי לתרום להשגת המטרה. תיאום ציפיות והתייחסות רגועה, מפרגנת ואוהדת מצד המשפחות ובני-הזוג פותחים פתח למציאת פתרון הגיוני ונוח לקונפליקטים בעתיד. לכן בתכנון החתונה והחיים המשותפים יש לתת את הדעת גם לעניין זה ולדאוג לקשר נכון בין המשפחות כבר בפגישה הראשונה.

לא אחת נתפס המפגש הראשון בין ההורים על-ידי בני-הזוג כמפגש מאיים ומלא חששות. החשש הרב והאיום, שחשים הן בני-הזוג הן ההורים, נעוץ בעצם בחוסר ידיעה ובחוסר ודאות לגבי ה"הפתעות" שעלולות לעלות מן הצד האחר. ההורים, שכל השנים נדנדו בשאלות: "נו, מתי תתחתן?" "תיזהר שהרכבת לא תחלוף ותשאיר אותך בתחנה", "תראה את החברים שכבר התחתנו", "מתי כבר אהפוך לסבא/סבתא?" – רואים לפתע את חלומם מתגשם; אך מכיוון שהשליטה על העניינים אינה בידיהם באופן מוחלט, הם חשים מאוימים.

בכל אירוע, שבו הנסתר רב מן הגלוי, יש תחושה של איום; אבל אם נצמצם את החלק הנסתר, יוכתר המפגש בהצלחה. לצורך כך על הזוג לתת את הדעת לעניין המפגש עם ההורים, לשתף זה את זה בחולשותיהם ובעניינים היכולים להעיב על הפגישה (כל אחד מבני-הזוג מכיר את הוריו ויודע את חולשותיהם ואת צדדיהם החזקים) ולתכנן את המפגש ככל שניתן מראש. לא אחת קיימים פערים חברתיים גדולים בין המשפחות, ובמפגש הראשון לא תהיה אפשרות לגשר עליהם. לכן יש לתת את הדעת לנושאים העלולים להתגלות כניגודי אינטרסים משמעותיים בין הורי הזוג, כמו מקום החתונה, מי משלם, כמה מוזמנים יהיו וכו´.

לצורך כך על בני-הזוג להתעניין ולשאול זה את זה על מוסכמות, ערכים ואמונות הקיימים במשפחות המוצא שלהם, לתכנן יחד את המפגש הראשון בין ההורים ולהציג חזית אחידה לגבי נושאים משמעותיים שיעלו בפגישה הראשונה בין המשפחות.

לפני המפגש כדאי שבני-הזוג יחליטו ביניהם על מטרתו: האם הוא יהיה לצורך היכרות ראשונית של המשפחות לקראת מפגשים נוספים? האם המפגש הוא לצורך תכנון החתונה? ענייני דיור? או כל נושא אחר. מומלץ שהמפגש הראשון יהיה לצורך היכרות בלבד, ושהמפגשים הבאים יעסקו בעניינים אחרים שגם הם, כמו המפגש הראשון, יתוכננו על-ידי בני-הזוג. לפני כל מפגש ובהתאם למטרתו יצטייד כל אחד מבני-הזוג במידע הנחוץ לגבי דעתם של ההורים בנושא שידובר בו ולגבי ציפיותיהם ממנו – וכל זאת כדי להימנע ככל האפשר מפגיעה אפשרית על רקע שונות וחילוקי דעות, העלולים לנבוע ממנהגים שונים ומהבדלים תרבותיים או אחרים. בני-הזוג ישתפו זה את זו במידע על ההורים ויגבשו דרך מתאימה לניהול המפגש ברוח טובה ונעימה.

אחרי שמציבים מטרה ותכנית פעולה, כדאי לתכנן את מקום הפגישה. יש שיעדיפו להיפגש במקום נייטרלי, כמו מסעדה או בית קפה, ואחרים יעדיפו בבית ההורים. ידע מוקדם על רצון ההורים והזוג, כמו עקרונות חברתיים מסורתיים של כל אחת מהמשפחות, יעזור לבחור נכון יותר את המקום בלי לפגוע ברגשותיהם.

כדאי שהזוג יחליט מראש מי ישתתף במפגש: האם רק ההורים? או האם יש מקום לצרף בני משפחה נוספים – אחים, סבים, דודים? בקבלת ההחלטה הזו מומלץ להימנע מלהזמין בני משפחה "בעייתיים" – הדודה שאף פעם לא מרוצה, הדוד שלא מאפשר להשחיל מילה בשום מפגש – אלא להזמין קרוב משפחה "קליל", שיודע לומר את המילה הנכונה במקום הנכון, כזה עם חוש הומור אוניברסלי, שמחלץ בחן ממצבים תקועים.

אם המפגש מתקיים במקום נייטרלי, יש לתכנן מראש כמה זמן הוא יימשך. אין טעם למשוך אותו עד הבוקר, אלא רצוי להשאיר טעם של עוד. כדאי לקבוע מי משלם על הארוחה. מומלץ שהזוג יקבע מראש עם בעל המקום את התפריט, והוא שישלם (את מקורות המימון אפשר להסדיר לפני המפגש).

כמו במקום נייטרלי, גם במפגש בבית ההורים כדאי להימנע מרגעים ומעימותים מביכים. הבהירו להורים מראש על אילו נושאים רגישים לא מדברים באותו ערב, כמו מי משלם את החתונה, מגורים, קריירה וכו´. נושאים אלו יידונו בנפרד בכל גרעין משפחתי. רצוי שהילד יֵדע בדיוק מהן יכולותיו של הוריו ומה הם מתכננים לתת לו לקראת החתונה.

זכרו: לא בהכרח יצמיח המפגש ידידות עמוקה בין המשפחות (אף שזה עשוי לקרות), ולכן אל תציבו רף גבוה מדי להצלחתו ואל תפַתחו ציפיות מיוחדות, כדי שלא תתאכזבו. התייחסו למפגש בין ההורים כאל מפגש היכרות ראשון מתוך סדרה של מפגשים, וכוונו לכך שיהיה נעים, קצר ועם כוונה להיפגש שוב; והעיקר – כבדו את דעתם של ההורים, אך דאגו להציב גבולות בצורה עדינה, כך שכל אחד יֵדע את מקומו ואת תפקידו בהמשך החיים המשותפים.

* * *

למחרת נפגשו כולם על שפת הבריכה. האווירה השונה היטיבה עמם. הילה ורועי נראו רגועים יותר מיום האתמול והשתכשכו במים כזוג ילדים. רעות פרסה מגבת גדולה על כתם שמש בדשא והשתרעה כשספר בידה, בעוד נועם מורח את גבה בקרם הגנה; ושחר ודני קפצו גם הם לבריכה והצטרפו לחבריהם.

"שוחחתי אתו," פתחה הילה כשהבנים שחו להנאתם. "הוא הסביר לי שלגביו השנה הראשונה בזוגיות היא שנת מבחן. נוסף לכך, המצב בשוק העבודה הולך ומִדרדר, והוא די פוחד להישאר מחוסר עבודה עם משפחה שהוא צריך לפרנס."

"אבל זה יכול לקרות אצל כולם, לא? מה הסיכויים ששניכם תישארו מחוסרי עבודה?" אמרה שחר, אך בתוך-תוכה די הזדהתה עם רועי.

"וחוץ מזה," המשיכה הילה, כשהיא מתעלמת מהערתה של חברתה, "הוא פוחד שיקרה לו מה שקרה לאחותו."

"את רוצה לספר לי?" שאלה שחר בעדינות.

"אחותו מבוגרת ממנו בהרבה, אבל היא נישאה כשהייתה פחות או יותר בגילנו. תקופה קצרה לפני החתונה פתח בעלה חנות והסתמך על כך שהיא תוכל לעזור לו, וכך יחסוך בידיים עובדות, לפחות בהתחלה; ובאמת כך היה, אבל זמן קצר לאחר הנישואים היא הרתה ונולדו להם תאומים. אני לא צריכה לספר לך כמה זה קשה. גם זוג צעיר, גם משכנתה, גם להיות עצמאי בעבודה, גם לפרנס משפחה בת ארבע נפשות וגם לאבד עובדת בחנות. הם לא היו מוכנים לכך משום כיוון. למזלם הסכימו ההורים לעזור בגידול הילדים, אבל את יודעת שזה לא קל. מי שעוזר חושב שהוא גם יכול להתערב, וכך הפכו חייהם לגיהנום: מתח, לחץ, צעקות, מריבות."

"בני כמה הילדים היום?" התעניינה שחר.

"היום הם בני שש [1]. פראי אדם, שני בנים היפראקטיביים. הסבים פינקו אותם ונתנו להם כל מה שהם רוצים כדי לחפות על היעדרות ההורים; וההורים, במקום ליהנות מהילדים כשהיו חוזרים מהעבודה, דרשו מהם שיהיו בשקט או שילכו לישון. בקיצור, החבילה התפרקה, וכל הצדדים יצאו מופסדים. מי יודע אם אפשר היה לנהל את הדברים אחרת ולמנוע את פירוק המשפחה."

קולה של הילה הלך ודעך עם המשפט האחרון, ובין השתיים השתררה דממה מעיקה. שחר הבינה את חששו של רועי וריחמה על חברתה, שנראתה טובעת בביצה המשפחתית שברקע, אך באותו רגע לא אמרה דבר. היא רק הרהרה בינה לבין עצמה איך הייתה היא נוהגת במקום אחותו של רועי ואיך תוכל לעזור להילה. יותר מכל הטרידה אותה השאלה: מה גורם לחיים, שמתחילים מתוך אהבה ואפופים חלומות ורודים, לעלות על שרטון ולהתפרק? מה קרה אצל אחותו של רועי?

"בואי נחשוב יחד מה קרה אצלם," הציעה להילה.

"זה פשוט," השיבה הילה, "קרה אצלם מה שקורה אצל רוב הזוגות. המציאות התרסקה להם בפנים. התקופה המבטיחה שלפני הנישואים, החלומות, האושר… הכול התנפץ. לא טעה מי שאמר שהאהבה עיוורת והנישואים מחזירים את הראייה."

"נכון, זה מה שקרה, אבל השאלה היא למה, ואיך אפשר למנוע את זה. לדעתי," אמרה שחר, "הבעיה טמונה בתפיסת מוסד הנישואים. בדרך כלל מתייחסים אנשים אל הנישואים כאל פתרון אולטימטיבי להגשמת כל החלומות, המשאלות והציפיות – אך אינם מתחשבים בכך שזוג מורכב משניים, ובעצם מיותֵר, כי גם בני המשפחה הם חלק מהחבילה. לכל אחד מהם יש משאלות לב, ציפיות וחלומות משלו, ולא בהכרח הם דומים לאלו של האחר. השאלה היא מי יממש את חלומו של מי, או משאלתו של מי חשובה יותר. פעם השאלה לא הייתה עולה כלל, כי לכל אחד מבני-הזוג היה תפקיד ברור למדי; אך כיום, בעידן של שוויון זכויות ושוויון חובות, יש צורך לדון בשאלות אלה."

הילה הביטה בחברתה במבט מלא הערצה. לפתע הבינה כי אין זה מובן מאליו שבני-הזוג יֵדעו זה על משאלות לבו של זה, ומכאן נובעים הקשיים בפתרון הקונפליקטים.

"אז מילת המפתח היא תקשורת ופתיחות," אמרה מהורהרת.

"לא רק," חייכה שחר, "יש גם לתת את הדעת לעובדה שכל אחד מבני-הזוג רואה בעיני רוחו את השותפות הזוגית והמשפחתית באופן אחר, ויחד ליצור משאלות לב משותפות, שיהפכו את הזוג לצוות הפועל יחד למימושן. לדעתי, שיחה גלויה על הציפיות מהמערכת הזוגית כבר בתחילת הנישואין היא הבסיס לשימור האהבה והאושר לאורך זמן והפתח להמשך צמיחה כזוג."

"הכול טוב ויפה, אבל איך עושים זאת בפועל? איך ניתן למצוא משאלות לב משותפות? או איך ניתן לממש את משאלות הלב של כל אחד מבני-הזוג?" התעקשה הילה.

"על זה עוד לא חשבתי, אבל אני אלמד את הנושא," הבטיחה שחר ונעלמה מתחת למים, כשהיא מותירה מאחוריה בועות אוויר וחברה מופתעת.