בית שער הכוונות

הנה יש מאציל ונאצל, והנאצל יש בו ד' יסודות וכו'. מלמדנו כאן כלל גדול כולל כל החכמה, להשכיל לדעת, איך הכלל כולו עם הפרטים הקטנים ביותר דומים זה לזה, כי כל המציאות בכללותה העליונים והתחתונים יחד, הם רק חמש בחינות: כתר חכמה בינה תפארת ומלכות בלבד, הנקראות בשם חמשה עולמות: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. מתחיל קובץ השיעורים זה  אשר הופקו על ידי הוצאת ""בני ברוך" מרכז לימוד והפצת הקבלה. הקדמות, מאמרים, אגרות ורשימות דברים מאת קדוש ישראל  ציס"ע האדמו"ר המקובל האלוקי רבי יהודה לייב הלוי אשלג זצוק"ל, מחבר פירוש "הסולם" על ספר הזהר הקדוש.

מקט: 6-050-1

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

‎‎פרסום‎ by ‎ברכת שלום‎.‎ הנה יש מאציל ונאצל, והנאצל יש בו ד' יסודות וכו'. מלמדנו כאן כלל גדול כולל כל […]

---

פרק א’: א*) הנה יש מאציל ונאצל, והנאצל יש בו ד’ יסודות: אש, רוח, מים, עפר, והם ד’ אותיות הוי”ה, והם חו”ב תו”מ, והנה הם טנת”א, והם הם אבי”ע שהם הם ד’ בחי’ שבאדם: א’ אדם הפנימי שהוא הרוחניות הנקרא נרנח”י, ב’ הוא הגוף, ג’ הוא המלבושים שע”ג הגוף, ד’ הוא הבית שיושב בתוכו האדם וגופו ומלבושו.

אור פשוט

א) הנה יש מאציל ונאצל, והנאצל יש בו ד’ יסודות וכו’. מלמדנו כאן כלל גדול כולל כל החכמה, להשכיל לדעת, איך הכלל כולו עם הפרטים הקטנים ביותר דומים זה לזה, כי כל המציאות בכללותה העליונים והתחתונים יחד, הם רק חמש בחינות: כתר חכמה בינה תפארת ומלכות בלבד, הנקראות בשם חמשה עולמות: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. אשר א”ק הוא כתר, שפירושו שורש הכל ומאציל, ועולם אצילות הוא חכמה, ועולם הבריאה הוא בינה, ועולם היצירה הוא ת”ת, ועולם עשיה הוא מלכות. והם בחינת ארבע אותיות השם הוי”ה: י’ חכמה, ה’ ראשונה היא בינה, ו’ הוא ת”ת, וה’ תתאה היא מלכות. וכן הם נקראים: טעמים, נקודות, תגין, אותיות. נמצא שכל העולמות כולם נכללים רק בשם הוי”ה אחת, דהיינו חכמה ובינה תפארת ומלכות, וקוצו של יוד הוא בחי’ המאציל, דהיינו עולם א”ק. וכנגד זה אין לך פרט קטן בכל המציאות, שלא יהיו בו חמש בחינות אלו כח”ב תו”מ.

וטעם הדבר הוא, כי אין לך שום דבר נאצל ונברא זולת ע”י ספירת המלכות, והמלכות כוללת בהכרח ארבע בחינות עליונות ממנה וקודמים אליה שהרי היא התחתונה מחמשת הבחינות. ולפיכך, עשר ספירות הראשונות שיצאו אחר צמצום ראשון,הנקראות עולם א”ק, או קו א”ס ב”ה, המתחיל בסמוך לא”ס ב”ה ומסתיים בנקודה דעולם הזה, הנה הוא יצא ע”י זווג בספירת המלכות, וע”כ יש בו בהכרח חמש בחינות הנ”ל. וכן ארבעה עולמות אבי”ע וכל הפרטים אשר בהם, היוצאים ג”כ על ידי זווג בספירת המלכות, הרי יש גם בהם בהכרח אותם החמש בחינות.

וצריכים לדעת, שעשר הספירות כח”ב חג”ת נהי”ם, אינן אלא חמש בחינות בלבד, שהם כח”ב תו”מ כמ”ש הרב בע”ח שמ”ז פ”א ובשער י”א פ”ה, ומה שאנו מחשבים עשר ספירות, הוא משום שתפארת בלבדה יש בה שש ספירות חג”ת נה”י, ע”ש. ומה שת”ת בפני עצמה כוללת שש ספירות, הוא מטעם התכללות הספירות זו בזו, וכל אחת כלולה מכולם. וע”כ יש חמש בחינות בכתר, וחמש בחינות בחכמה, וחמש בחינות בבינה, וחמש בחינות בז”א, וחמש בחינות במלכות. אמנם התכללות ג”ר בת”ת, אינה התכללות שלמה, כי ספירת ת”ת היא אור חסדים ובחינת גופא, ואיך תכלול בתוכה את שלש הבחינות כח”ב שהם אור חכמה בעיקר, ולפיכך נבחנת בה התכללות כח”ב, שירדו ממדרגתם ונעשו לג’ חסדים, וע”כ נשתנה שמייהו לחג”ת, ולכן נקראות בה ה’ הבחינות בשם חג”ת נ”ה, שזה יורה שכח”ב שנכללו בת”ת, נעשו בה לבחינת חסדים ואין בהם חכמה, ונצח הוא בחינתו עצמו, והוד היא התכללות המלכות בה, וכן הן נקראות ה’ חסדים להוראה זו.

גם במלכות אין התכללות כח”ב בשלימות, וגם בה הן נקראות חג”ת כמו בז”א, וחמש הבחינות חג”ת נ”ה נקראות בה חמש גבורות, להיותן כולן בחינת גבורות. וכן ספירת היסוד היא בחינת התכללות מה’ חסדים שבת”ת, ואינה בחינה חדשה בפני עצמה. כמ”ש הרב בע”ח שער דרוש הנקודות פ”ה באופן, שאלו הע”ס הן לא פחות ולא יותר מחמש בחינות, אשר כל אחת מהן נכללת מכולן. ויש הפרש בענין זה של ההתכללות, כי רק ג”ר נכללות מכל חמש בחינות בשלימות, וע”כ נבחנות שיש כח”ב תו”מ בכל אחת מהן בשלימות. אבל בת”ת, שכח”ב נעשו בה לחסדים, נמצא שאע”פ שהיא כלולה מכח”ב, מ”מ היא חסרה מהן, שהרי נעשו בה לבחינת חג”ת, ולהוראה זו נבחנת הת”ת לשש ספירות חג”ת נה”י, בכדי להדגיש את חסרון כח”ב שבה. ולפיכך נמצא, שכח”ב כלולה כל אחת מהן מע”ס ממש, שהן ג’ הבחינות כח”ב, ושש ספירות של ז”א, ומלכות, כי חידוש זה שנעשה בז”א שחמש הבחינות נעשו בו לה’ חסדים, נכלל ג”כ בכל אחת מן כח”ב. אבל ז”א אין בו אלא שש ספירות חג”ת נה”י בלבד, כי הוא אין בו מג’ הבחינות כח”ב, רק ג’ חסדים הנק’ חג”ת, כנ”ל. נמצא שאלו חג”ת נה”י הכלולות בת”ת לבד, אינן למעליותא על ג”ר, אלא להיפך שיורה על חסרון ג”ר בו. וזה מפורש בדברי הרב בע”ח בשער י”א פ”ה. ע”ש, ובכל המקומות הנ”ל. ועי’ בתלמוד ע”ס חלק ה’, ששם נתבאר זה היטב וזכור דברים האלו, כי זולתם אין שום הבנה בדברי הרב.

ומה שהרב מחשב רק ארבע בחינות חו”ב תו”מ, ולא חמש בחינות כח”ב תו”מ, הוא משום שהכתר נבחן לשורש אל כל ד’ הבחינות, ואינו נמנה עמהם. כמ”ש כאן באותט’. וביאור אלו ד’ הבחינות, נתבאר היטבבתע”ס חלק ג’ פרק א’ ופרק ב’ ועי’ באו”פשם. גם באו”פ בחלק א’ דף ה’ ד”ה וטעם, ועי’ היטב בכל המקומות. כי ידיעת אלו ד’ הבחינות היא שורש כל החכמה.

*) ע”ח ח”ב שער מ”ב פרק א’.

ב) וכל בחינות אלו כלולות מד’ בחינות, ואלו הם: בחי’ א’ של הרוחניות היא נשמה לנשמה ונר”ן. בחי’ הב’ שהוא הגוף, הוא העצמות, שבהם המוח מבפנים, והגידין, והבשר, ועור. וכמש”ה עור ובשר תלבישני ועצמות וגידין תסוככני.

ג) בחי’ ג’ שהם הלבושים, הנה הם נודעים שהם לבושים המוכרחים אל כהן הדיוט: כתונת, ומכנסים, מצנפת, ואבנט, כי אותן הד’ דכ”ג הם לבושים היותר עליונים מאלו, כנזכר בזוהר, שאלו הם לבושים שם אדנ”י, ואלו הם לבושי שם הוי”ה, אבל עיקרם אינם אלא ד’ בחי’. בחי’ הד’ והוא הבית, יש בית, וחצר, ושדה, ומדבר. אמנם בכל אלו הד’ בחי’ הפרטיות, יש בחינה א’ כוללת כולם, והיא ממוצעת בין בחי’ ובחי’ הכוללת שתיהן.

ד*) ואחר שבארנו כי כל הנאצלים כולם בחי’ א’ הכוללת כל ד’ יסודות, שהם ד’ אותיות יהו”ה, שהם ד’ עולמות אבי”ע. ושיש להם בחי’ עליונה חמישית אמצעי בינם לבין א”ס. נבאר עתה כל עולם ועולם בכללות, ואח”כ נחזור בהם בע”ה לבאר יחד כולם בכללות א’.

*) ע”ח ח”ב שער מ”ב פ”ב.

ה) והנה כל מה שנברא בעולמות כולם, אינם רק ד’ בחינות, שהםהוי”ה כנ”ל, והם: בחי’ רוחני הנקרא נשמה, ובחי’ איברי הגוף, ובחי’ המלבושים ובחינת הבית.

ו) ונדבר בעולם האצילות, ומשם יובנו כל השאר. כי הנה פנימית כל האצילות הוא הרוחניות הנקרא נשמה, והיא מלובשת תוך איברי הגוף הנקרא כלים, שהם הי”ס הנקרא ראש וזרועות וגוף.

ז) ונחזור לענין הגוף. כי זה הבחי’ הוא י”ס, עשר מדות, כי יש בהם גבול ומדה. כמ”ש בפרקי ההיכלות בשיעור קומה, שהוא רל”ו אלפים רבבות פרסאות כו’. וגוף הזה מלובש תוך לבושי דאצילות, וכמו שארז”ל, בי’ לבושים נתלבש הקב”ה, לבוש של גאוה שנאמר ה’ מלך גאות לבש וכו’. וז”ס הנזכר בפרקי היכלות, כי שם החלוק של הבורא יתברך נקרא זהריא”ל כו’. אך בנשמה שבפנים אין מדה כלל, אמנם בערך הא”ס נוכל לכנותם בשם מדות וספירות גם אל הנשמה.

ח) והנה המלבושים האלה הם בתוך בחי’ הבתים, שהם ז’ היכלות דאצילות, שהם בחינת העולם בעצמו, שהם השמים והארץ והאויר שביניהן, כי כל זה בחי’ הבתים. והם נקראים עולם אצילות, אשר בתוכו יושב האדם העליון, שהוא נשמה, וגוף, ולבושי מלכות, נתונים בהיכל מלך עליון שהוא כללות עולם האצילות.

ט) ואלו הד’ בחי’ הם בחי’ הי”ס המתחילין מחכמה כנ”ל, ויש בהם ד’ בחי’ כנ”ל. ועוד יש בחי’ הכתר, שהוא בחי’ הה’ הנ”ל, שורש לכולם, ויש בה ג”כ שורש ד’ בחי’ הנ”ל. ונמצא שבחי’ האור והנשמה שבכתר שורש לי”ס הנשמות דאצילות המתחילין מחכמה כנ”ל. ובחי’ הגוף שבכתר הוא שורש לי”ס הגופות שבי”ס דאצילות המתחילים מחכמה כנ”ל. ובחי’ הלבושים שבכתר הוא שורש לי”ס הלבושים שבי”ס דאצילות המתחילים מחכמה כנ”ל. ובחי’ היכל שבכתר, שורש לי”ס ההיכלות שבי”ס האצילות המתחיל מחכמה כנ”ל.

י) אח”כ נברא עולם הבריאה ע”ד הנ”ל ממש, כי דרך המסך שהוא קרקע ההיכל דאצילות, האיר למטה, ונחתם שם חותם כל מה שהיה בעולם האצילות, ונקרא עולם הבריאה, יען הוא אור של תולדה ואינו אור עצמו העליון, ואמנם כיון שהוא חותם האצילות, צריך שיהיו בו כל הבחי’ אשר באצילות.

יא*) ואמנם הכלל הבינוני הקצר מכולם הוא זה, כי כל הי”ס דאצילות וכתר ג”כ, יש בכ”א מהם : שורש, נשמה, גוף, לבוש, היכל. וכעד”ז בי”ע, וכעד”ז א”ק שהוא שורש לכל אבי”ע.

יב) נמצא כי כל מה שנאצל הוא הוי”ה א’ כלולה מה’ בחינות שהוא: קוץ של י’ בא”ק, י’ באצילות, ה’ בבריאה, ו’ ביצירה, ה’ בעשיה. וכל בחינה מאלו כלולה מכל הה’.

אור פשוט

יב) כל מה שנאצל הוא הוי”ה אחת כלולה מה’ בחינות שהוא, קוץ של י’ בא”ק, י’ באצילות וכו’ וכל בחי’ מאלו כלולה מכל הה’: כי אלו ה’ הבחינות הם באור העליון גופיה, ומצדם אין שום שינוי בין עולם לעולם וממדרגה למדרגה, וכל השינוים בעולמות ובמדרגות, הם רק בבחינת המסכים שבכלי מלכות, שעליהם נעשה זווג דהכאה המעלה אור חוזר המלביש לאור העליון כמ”שהרב בע”ח בשמ”ז פ”א עש”ה. ויש במסך הזהד’ בחינות של עביות, ומסך העב ביותר מגלה ע”י זווגו עם אור העליון קומה גבוהה ביותר, כי עביות בבחינה ד’ מוציאה קומה שלימה של או”ח עד הכתר, ועביות בחי”ג קומתה רק עד החכמה, ועביות בחי”ב עד הבינה, ושל בחי”א רק עד ז”א, ואם אין שם במסך רק בחינת שורש דעביות, אינה מוציאה רק קומת מלכות בלבד. כמ”ש בע”ח בשער מ”ז פ”א ופ”ב. עש”ה. וזה נתבאר היטב ובזה כל השינויים בין אלו החמשה עולמות א”ק ואבי”ע, כי מסך דבחי”ד משמש בא”ק, וע”כ האו”ח ממשיך שם קומת כתר, ולפיכך הוא נבחן לבחינת כתר של כל העולמות. ומסך דבחי”ג משמש בעולם האצילות, והאו”ח ממשיך שם קומת חכמה, וע”כ עולם האצילות נבחן לבחינת חכמה של העולמות. ומסך דבחי”ב משמש בעולם הבריאה, הממשיך רק לקומת בינה, וע”כ הוא נבחן לבינה של העולמות. ומסך דבחי”א משמש בעולם היצירה הממשיך רק לקומת ז”א, וע”כ נבחן לבחינת ז”א של העולמות, דהיינו ת”ת. ומסך הקלוש מכולם הוא בעולם העשיה, וע”כ אין שם אלא קומת מלכות בלבד. אמנם ד’ הבחינות דאו”י נמצאותכולם בשוה, אפילו בעשיה, אלא שבעשיהאין בהם אלא קומת מלכות, וביצירה אין בכל ד’ הבחינות רק קומת ז”א וכו’ עד”ז.

ואין להקשות, הרי יש חמשה פרצופים בא”ק שהם חמש קומות זו למטה מזו, וכן באצילות, הנקראים: א”א ואו”א וזו”ן, וא”כ במה נשתנה זו”ן דא”ק מזו”ן דאצילות, ומזו”ן דכלל העולמות שהם יצירה ועשיה. והענין הוא, כי כל עולם נבחן בעיקר על פי הבחינה העליונה שבו, וכיון שפרצוף גלגלתא דא”ק שהוא העליון שבו יש לו קומת כתר, הרי שאר הפרצופין כולם נבחנים לבחינת מדרגות שבכתר. ועד”ז בעולם האצילות שפרצוף העליון שבו הנקרא א”א, יש לו קומת חכמה, נמצאים כל הפרצופים שהם מדרגות של חכמה. וכן בבריאה מאחר שפרצוף העליון שבו יש לו קומת בינה, הרי כולם מדרגות של בינה. וכן ביצירה שפרצוף העליון שבו אין לו אלא קומת ז”א, הרי כל המדרגות שבו אינם אלא מדרגות של ז”א. וכן בעשיה נחשבים למדרגות של מלכות. וזה הכלל, אשר כל המדרגות הנמצאות באיזה עולם, הן מיוחסות ונחשבות לענפים של פרצוף העליון שבו, שקומתו מאירה בכל ענפיו.

*) שם ע”ח שער מ”ב סוף פרק ב’

יג) כי קוץ של י’ שבא”ק, יש בה הוי”ה א’ של ה’ בחינות אחרות, שהם ה’ בחינות הנ”ל בא”ק עצמו, שהם א”ק ואבי”ע שבו, שהם ה’ בחי’, שהם: שורש ונשמה וגוף ולבוש והיכל. וכן היו”ד דאצילות, יש בה הוי”ה אחת הכוללת כל הה’ בחי’ הנ”ל, וכן עד”ז שאר אותיות בבי”ע. באופן שהם ה’ אותיות כלולים כל האחד מכולם שהם כ”ה בחינות.

יד) ואח”כ עד”ז הנ”ל יש כללות אחר, שכל א’ מהם כלולה מן כל הכ”ה בחינות. והוא, כי י’ דאצילות יש בה הוי”ה א’ כלולה מכל ה’ בחינות, וכל בחינה מה’ כלולה מה’, שהם: י”ס שורש, וי”ס נשמה, וי”ס גוף, וי”ס לבוש, וי”ס היכל. וכעד”ז בקוץ של י’ בא”ק, י’ באצילות, ובאות ה’ בבריאה, ובאות ו’ ביצירה, וכו’.

טו) נמצא, כי בקיצור הוא זה. כי הא”ק הוא קוץ הי’, ויש בו הוי”הא’ כוללת ה’ בחי’: שורש, ונשמה, וגוף, ולבוש, והיכל. וכל בחי’ מאלו כלולה מה’ שהם: י”ס שורש, וי”ס נשמה, וי”ס גוף, וי”ס לבוש, וי”ס היכל. וכל ספירה מאלו העשר ספירות נכללו בה’ פרצופים, שהם השורש ואבי”ע.