אוסף סיפורים קצרים, העוסקים ביחסים בינאישיים, במציאות היום-יומית, ובתפיסת המציאות. חלק מהסיפורים מתארים סיטואציות בחיים וחלק על סף המציאות או […]
מסע: הוא הרכיב את משקפיו. הפעם לא הייתה זו ראייתו. הפעם הכפר היה שונה. מכל השכונה הדרומית של הכפר, רק את עץ החרוב הגדול זיהה. כל השאר השתנה ללא היכר.
שם, מתחת לעץ, הציע לה חברוּת.
שם, מתחת לעץ, בילו ימים ארוכים יחד.
הכפר השתנה. העץ לא.
הוא התקדם לאט. האם תזכור אותו? האם יזהה אותה?
איך ליטפוה השנים? עם מי בחרה לחיות?
האם תסלח לו?
עדת ילדים צועקים-צוחקים עברה מולו ביעף במורד הרחוב.
רגע לפני הסיבוב, בקצה העלייה. עוד קצת וביתהּ התגלה לו.
גם הוא נשאר כשהיה, בולט על רקע הכפר המודרני.
כבמטה קסם נפתחה הדלת, והיא יצאה למרפסת. בידה סל כביסה.
נשימתו נעתקה. רבבות השנים לא יכלו ליופייה. שערה הארוך היה אסוף באותה הצורה. גופה עדין וזקוף.
עיניה הירוקות זרחו כאז, כשהבחינה בו. חיוך התפשט על פניה כשפנתה אליו וסימנה לו להתקרב.
"זוכרת אותי?" שאל בקול רועד.
חיוכה התרחב, והיא רכנה ונשקה לו קלות על לחיו.
לרגע עמדה מולו קורנת, ואז הרצינו פניה: "לא. אבל אמא אמרה שביום מן הימים תגיע. היא נפטרה לפני עשר שנים".
אין עדיין תגובות