ההמחאה החברתית שהחלה בקיץ 2011 הצליחה להציף אל מרכז השיח הציבורי שאלות ששכנו במשך זמן רב בתודעה הקולקטיבית הישראלית: למה כל כך יקר לחיות פה? מה קורה למערכת החינוך שלנו, ואילו ילדים גדלים לנו כאן? איך איבדנו את הסולידריות החברתית שפעם הייתה סימן ההיכר שלנו? ומעל הכול — לאן נעלמה התקווה? בסקרים שפורסמו לאחרונה, הדרישה לצדק חברתי עוררה הזדהות בקרב 90% מהעם. צדק חברתי הוא צורך שמפעם בתוכנו. ולא רק מפני שהוא יקל עלינו את החיים, אלא מפני שהדרישה לצדק טבועה בנו. עמוק בפנים כולנו מייחלים לחברה אחרת, המבוססת על עקרונות של ערבות הדדית. אבל איך אפשר להגיע לערבות הזו? איך מספקים לכל אדם תחושת ביטחון וידיעה שאם הוא ייפול מחר, יהיה מי שידאג לו? הניסיון להתעמק בשאלות המורכבות האלה ולחפש להן תשובות הביא לכתיבת ספר זה. למרות כל הבעיות, אנו סבורים שיש דרך לשנות. ובדיוק משום כך, אתם מחזיקים בידיים ספר אופטימי. התקופה הקרובה מהווה הזדמנות היסטורית ממש להחזיר את התקווה הביתה, אל הלב. הספר הזה מנסה להתוות את הדרך לשם.
קטגוריות: מבצעי החודש, עיון
15.00 ₪
פרק 1 – עולם חדש: “בעידן הגלובלי — כולנו נמצאים בסירה אחת”. פול קרוגמן, זוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 2008.
המחאה החברתית הפכה את ישראל למקום קצת סוער. אחרי הכול, מאות אלפי אנשים שיוצאים לרחובות הם לא מחזה שרואים בכל יום. אבל לא רק בישראל סערו הרוחות. “סופת הצדק החברתי” אינה מבחינה בין גבולות ובין לאומים ומתפשטת בהדרגה בכל העולם. איטליה, יוון, ספרד, בריטניה, תוניס, מצרים, לוב, סוריה, צ’ילה, ארה”ב… מיום ליום הרשימה מתעדכנת.
בכל מקום חדש שאותו פוקדת “הסופה”, התסריט די חוזר על עצמו: יש בעיות חמורות שהשלטונות מתקשים לפתור, ופתאום, כאילו משום מקום, מתחילות לצוף ולעלות יוזמות מלמטה, מקרב העם. מתעורר באנשים דחף להתחיל לשנות דברים. לפעמים ההמונים אפילו אינם מסוגלים להסביר מה בדיוק הם רוצים, אך דבר אחד ברור להם: כך זה לא יכול להימשך.
מה גורם לתהליך הזה? לאן הוא מוביל אותנו? ולמה דווקא היום? כדי להבין קצת יותר את פני הדברים, עלינו לבחון את מצב האנושות מנקודת מבט רחבה.
“היסטוריונים יביטו לאחור ויאמרו שלא היו אלה זמנים רגילים, אלא רגע מכריע: תקופה חסרת תקדים של שינוי גלובלי, עת שבה פרק אחד הסתיים ופרק אחר התחיל”.
גורדון בראון, ד”ר להיסטוריה, ראש ממשלת בריטניה לשעבר
בשנים האחרונות מתגלה בעולם מגמה המעידה על כך שהגענו לנקודת מפנה היסטורית. אנשים רבים מתקשים לקיים חיי משפחה, שיעור הגירושין עולה, וצעירים רבים כלל לא רוצים להתחתן. בעיות קשות מתעוררות בתקשורת שבין הילדים להוריהם. האלימות גואה, האלכוהול והסמים הורסים כל חלקה טובה. מערכת החינוך קורסת, החברה דורשת הבראה והביטחון האישי והלאומי מעורערים מתמיד. וכיצד משפיעים החיים הלא-פשוטים האלה על מצב רוחנו? מאוד לא טוב. התבוננו למשל באירופה: כמעט 40% מהאירופאים סובלים מהפרעות נפשיות.1
עד היום התקדמה האנושות מדור לדור במשך אלפי שנים. תמיד היינו בטוחים שלילדינו יהיה טוב יותר ושאבנו מכך כוח להמשיך. אולם בימינו, העתיד כבר לא נראה ורוד כל כך. למעשה, שום דבר מזהיר במיוחד לא נראה באופק. נדמה שהאנושות איבדה את הדרך.
האינדיקציה העיקרית לאובדן הדרך היא המצב הכלכלי. משנת 2008, העולם שרוי במשבר כלכלי מתמשך, ואם לא די בכך — גם התחזיות פסימיות: “העולם צועד לעבר השפל הגדול הבא”,2 אומר פרופ’ נוריאל רוביני, מבכירי הכלכלנים בעולם; “אנחנו על סף קריסה כלכלית”,3 מוסיף המשקיע המיליארדר ג’ורג’ סורוס; “העולם נמצא על סף המשבר הפיננסי החמור בהיסטוריה”,4 מסכם נגיד הבנק המרכזי של בריטניה, מרווין קינג.כדי שלא נטעה לחשוב שעלינו המשבר יפסח, מדגיש לאחרונה נגיד בנק ישראל סטנלי פישר: “תתכוננו לתקופה קשה ארוכה”.5 לדבריו מצטרף גם שר האוצר יובל שטייניץ שמתריע: “יש ענני סערה מעלינו”.6
ההידרדרות הבלתי פוסקת של הכלכלה העולמית מעוררת דאגה, ולא רק מפני שמדובר בכסף שלנו. הכלכלה אינה איזושהי רשת קשר דוממת שבאה לידי ביטוי רק בתעשייה, במסחר ובבנקאות. הכלכלה היא יותר מכול פריזמה שמשקפת את השאיפות ואת הרצונות שלנו, את מערכות היחסים בינינו ואת המגמה שבה אנו נעים. ולכן, כפי שיורחב בהמשך, משבר עמוק שמתגלה בכלכלה מצביע על בעיה מהותית בחברה, בקשרים בין בני האדם.
בסינית, המילה “משבר” מורכבת משני סימנים, האחד מסמל סכנה והאחר מסמל הזדמנות. ביוונית עתיקה, המילה “משבר” פירושה החלטה, נקודת מפנה.
בעברית, “משבר” הוא גם שמו של מושב האישה היולדת, המקום שבו נולדים חיים חדשים.
הקשר בין בני האדם בכל רחבי העולם התהדק מאוד בעשרות השנים האחרונות. תופעת הגלובליזציה יצרה זרימה של סחורות, שירותים, ידע ואנשים, ממקום למקום, ו”כיווצה” את העולם לממדים של כפר גלובלי קטן.
“אם הייתי הדיקטטור של העולם ליום אחד, הייתי עושה רק דבר אחד”, אומר סגן נשיא הבנק העולמי לשעבר, איאן גולדין. “הייתי אוסר על אנשים שאינם מאמינים בגלובליזציה להשתמש בפירותיה. האנשים האלה יהיו אומללים. הם לא יוכלו להשתמש בטלפון הסלולרי שלהם, לא ברכב, וכמעט לא לשמוע מוזיקה. התפריט שלהם יצומצם באופן דרמטי, והם כמעט לא יוכלו ליהנות משירותים, מרופא בית חולים ועד השגת תרופות”.7
הגלובליזציה הבהירה לנו שבעולם הגלובלי כולנו קשורים זה לזה ותלויים זה בזה, כמו גלגלי שיניים במערכת אחת. אירוע המתרחש בקצה כלשהו של כדור הארץ יכול להפוך את הקערה כולה על פיה וליצור תופעות כמו “אפקט הדומינו”.
קשרי המסחר בענף הרכב בין יפן לארה”ב הם דוגמה הממחישה עד כמה תלות הדדית היא שם המשחק בעולם הגלובלי. רעידת האדמה והצונאמי שהתרחשו ביפן במרץ 2011, פגעו בשרשרת הייצור והייבוא של חלפים ושל רכבים מיפן לארה”ב והשפיעו לרעה על תעשיית הרכב האמריקאית. המחירים עלו והכלכלה נפגעה. כמובן שהאסון ביפן עורר מיד גם היערכות מחודשת מצד יבואני הרכב בישראל, מדינה שמחבבת מאוד רכבים יפניים.
גם במישור הפיננסי התפתחה תלות עמוקה, בין היתר בשל הלוואות (אגרות חוב) שמדינות נטלו ממדינות אחרות באמצעות שוק ההון. הדוגמה הבולטת לכך היא ההחזקה האדירה של סין באגרות חוב של ארה”ב. עקב זמני התגובה המהירים של בורסות ושל מערכות פיננסיות להתפתחויות כלכליות ומדיניות, הפך שוק ההון לסממן המובהק ביותר של העולם הגלובלי והמקושר שבו אנו חיים. התלות בין מדינות ובין משקיעים ניכרת בו באופן מוחשי.
תלות הדדית יכולה לגרום לעתים לחוסר אונים, כפי שהראה משבר תקרת החוב הלאומי של ארה”ב ביולי 2011. גובה החוב הלאומי של ארה”ב תפח לממדי ענק והגיע כמעט לשוויו של התוצר הלאומי הגולמי השנתי שלה (שווי סך המוצרים והשירותים). המשמעות היא שאפילו אם ארה”ב תפנה את כל התוצר השנתי שלה לפירעון החוב, היא עדיין לא תצליח לכסות אותו. אבל באותו זמן, העולם, שתלוי בצריכה האמריקאית, ממשיך לשדר לארה”ב: “אל תעצרו. תמשיכו לצרוך כאילו יש לכם כיסוי. תדפיסו עוד כסף…”.
“ימי הבזבוז של כסף שאין לנו, על דברים שאין לנו צורך בהם, כדי להרשים אנשים שלא אכפת לנו מהם — הסתיימו”.
פרופ’ טים ג’קסון, הממונה על כלכלה בוועדה לפיתוח בר-קיימא של ממשלת אנגליה
השפעה הדדית מסוג מעט שונה ניכרת לדוגמה באילוץ שנכפה על אזרחי גרמניה וצרפת לסבסד את אזרחי המדינות החלשות יותר באירופה. היטיב לתאר זאת לאחרונה הפרשן הכלכלי הבכיר, סבר פלוצקר: “זו האמת לאמיתה — כשאזרח גרמניה או צרפת נדרש לשלם יותר מסים כדי להבטיח שיָוון, ספרד ואיטליה לא יפשטו את הרגל, הוא לא עושה טובה לאזרחי יוון, ספרד ואיטליה אלא קודם כל לעצמו”.8
בעבר נחלק העולם לחלקים ולפרטים בודדים, אך רשת הקשרים הגלובלית המתהדקת צמצמה את המרווחים בינינו עד שלאחרונה היא סגרה עלינו לחלוטין. לפתע מצאנו את עצמנו בעולם חדש, עולם שברירי ובלתי צפוי.9
בלי שנרצה בכך, עברנו ממצב שבו כל אחד חותר קדימה בכוחות עצמו למצב שבו כולנו חותרים בסירה גלובלית אחת, תלויים לחלוטין זה בזה. המשמעות היא שאם מישהו פונה לכיוון מסוים, הסירה משנה כיוון בהתאם. אין מפלט מרשת הקשרים המתהדקת בין פרטים ובין מדינות בכל העולם. אי אפשר לעשות פניית פרסה, וגם לא להתיר את הקשר בינינו.
כדי להמחיש את ה”תקיעוּת” הזו טוב יותר, נדמיין לעצמנו בני זוג שנקלעו למשבר בזוגיות. בהתחלה, בעיות קטנות מתחילות להתגלות ביניהם. בהדרגה חל ריחוק בין השניים, עד שאינם מסוגלים עוד לסבול את החיים זה לצד זה. אמנם הם עדיין מתגוררים באותה דירה, אך הם כבר מייחלים לרגע שבו ייפרדו. במצב שנוצר, מצד אחד הקירות לוחצים עליהם וסוגרים אותם יחד, אך מצד שני הדחייה מחייבת אותם לברוח זה מזה.
ממש כך גם אנחנו. הקשר בינינו לוחץ עלינו. אבל שלא כמו בני זוג שיכולים להתרחק, לנו כבר אין היום לאן לברוח זה מזה. אי אפשר “לעבור דירה” מכדור הארץ.
“התלות ההדדית חלה על כולנו. תחשבו על: סיכוני השימוש באנרגיה גרעינית, סכנת העשרת הנשק הגרעיני, איום הטרור, ההשפעות הנלוות לחוסר היציבות הפוליטית, ההשלכות הכלכליות של המשברים הפיננסיים, המגיפות, מצבי החרדה הפתאומיים, שינויי האקלים.
שום דבר אינו מבודד לחלוטין. הבעיות של אנשים אחרים הן עכשיו הבעיות שלנו, איננו יכולים יותר להביט בהן באדישות, או לקוות להפיק מהן תועלת אישית. עלינו ללמוד את כללי המשחק החדשים”.
חאבייר סולאנה, מזכ”ל נאט”ו לשעבר, נשיא המרכז הכלכלי הגלובלי ESADE
כדי להתמודד בכובד ראש עם אתגרי המציאות המודרנית, עלינו להתחשב בטבעו הגלובלי והמקושר של העולם החדש שמתגלה בפנינו. וכאן בא לעזרתנו המדע. מסתבר שמערכות מקושרות אינן דבר חדש, הטבע כולו מורכב ממערכות כאלה.
גוף האדם — דוגמה שתלווה אותנו לאורך הספר — הוא המחשה טובה למערכת כזו: כל האיברים והמערכות בגופנו קשורים זה לזה ופועלים בתיאום ובהדדיות. כל פרט בגוף יודע את תפקידו ומבצע אותו לטובת הגוף כולו. אף תא, איבר או מערכת אינם פועלים לטובת עצמם. הלב למשל מזרים דם לכל הגוף, הריאות אינן צריכות את החמצן לעצמן ואפילו המוח קיים רק כדי לנהל את פעילותו התקינה של הגוף.
שימו לב, גם בגופנו כל איבר הוא צרכן. הוא מקבל מהגוף את כל המשאבים הנחוצים לו, אבל מהות קיומו אינה קיום אגואיסטי למען עצמו. הוא קיים כחלק מכלל האיברים, שמהווים יחד שלם אחד. המשאבים שכל איבר מקבל מהגוף מאפשרים לו לממש את תפקידו הייחודי כלפי הגוף כולו, לבטא את מלוא הפוטנציאל הגלום בו באמצעות הזרמת “התוצר” שלו למערכת. זהו התנאי היסודי לקיום חיים משותפים.
לעומת זאת, כשהגוף אינו מסוגל לשמור על איזון, כשאחת המערכות אינה מבצעת את תפקידה, הגוף נקלע לבעיה המוגדרת כ”מחלה”. אם חוסר היכולת של הגוף לחזור לאיזון נמשך, הדבר עלול להוביל לקריסת הגוף כולו ואף למוות.
המגמות הנוכחיות וקצב השינויים המתרחשים בעולם מעידים על כך שהמין האנושי מתקדם לעבר מצב דומה — אנחנו הופכים למערכת מקושרת, כמו כל המערכות בטבע. ומכיוון שכך, החוקים שמגדירים את הקשר ההדדי בין פרטים בטבע מתחילים לחול גם על החברה האנושית.
“המאה ה-21, בשונה מהתקופות שקדמו לה, היא כבר לא משחק של מנצחים או מפסידים. כיום היא מורכבת מאוסף של אינספור רשתות קשר המחוברות זו לזו בצמתים אינסופיים”.
פרופ’ לודגר קונהארד, מנהל המרכז לחקר האינטגרציה באירופה
עד היום סברנו שכל אחד מאיתנו הוא יחידה עצמאית פחות או יותר. בנינו חברה שאפשרה לכל אחד להצליח בזכות עצמו, גם אם הצלחתו באה לפעמים על חשבון האחרים.
אלא שמערכת הקשרים שמתגלה כעת מתחילה כביכול לומר לנו: “לא! הגישה האגואיסטית הזו כבר לא עובדת”. המערכת הקודמת, הישנה, הגיעה לסף המיצוי שלה ולכן היא “שודרגה”. כמו נבטים שנבטו מן האדמה, צמחו ונעצרו בתקרה — אין לאן לגדול עוד באופן אינדיבידואלי. “כדי להמשיך להתקיים ולהתפתח, כדי לפרוץ מבעד לתקרה המגבילה הזו”, כמו אומרת לנו מערכת הקשרים הגלובלית החדשה, “עליכם להתאים את עצמכם אליי — להתחבר זה לזה”.
גדולי המומחים בעולם מסבירים שהעולם הישן קורס לנגד עינינו מפני שהוא מושתת על גישה אגואיסטית צרה שזמנה עבר. העולם החדש מחייב בנייה מחדש של כל המערכות והתהליכים על פי גישה חדשה של שיתוף ושל ערבות הדדית. משום כך, בשנים הקרובות נצטרך ללמוד כיצד לתפקד בכוחות משותפים כדי לשרוד. כל אדם וכל חברה, כל עם וכל מדינה — כולנו יחד.
“האתגר האמיתי שניצב בפנינו היום הוא לשנות את דרך החשיבה ולא רק את המוסדות שלנו, ולממש את ההבטחה האדירה שעומדת בבסיס העולם המקושר כל כך שיצרנו. אכן, יותר מהכול אנו נצרכים היום לאחדות בין שונים”.
פסקל לאמי, יו”ר ארגון הסחר העולמי
פתרון המשבר שאנו שרויים בעיצומו מותנה בראש ובראשונה בשינוי עצמנו, בהתאמת עצמנו לעולם החדש. מכיוון שכך, בכל רחבי העולם התנהגות העמים מתחילה להשתנות. האזרחים מתחילים להרגיש שהממשלות אינן מסוגלות לתפקד ולפתור בעיות כבעבר, ורבים מרגישים צורך לצאת לרחובות ולהתחיל להתאגד.
אמנם הם מדברים על יוקר המחיה, על מצוקת הדיור, על אי שביעות הרצון מהשלטון ועוד, אך בשלב מסוים הם מגלים שהכול תלוי בחיבור או בפירוד בין אנשים. וכשהם מתחברים הם מקבלים כוח. מדוע? כי בחיבור ביניהם הם נדמים במשהו לעולם הגלובלי והמחובר.
ההתאמה לעולם החדש מוסיפה לציבור המוחים עוצמה, ולכן ממשלות אינן יכולות להישאר אדישות מול מחאות מסוג זה. עם זאת, חשוב להדגיש כי כל פתרון למצוקות העולות מן השטח שיבוסס על גישה אגואיסטית, לא יחזיק מעמד לאורך זמן. כך למשל, ניסיון להשיג למגזר מסוים נתח גדול יותר מהעוגה המשותפת על חשבון כלל החברה, נועד לכישלון. תהליכים כעין אלה שייכים לעולם הישן, והם רק יגרמו למאבקי כוח בלתי פוסקים שעלולים למוטט את החברה כליל. מצבו החדש של העולם מחייב את כולנו, האזרחים מן השורה כמו גם מקבלי ההחלטות, לפתור את כל בעיותינו מתוך ערבות והתחשבות הדדית.
“העולם שלנו הפך גלובלי ואינטגרלי, כלומר כולנו מקושרים זה לזה. השינוי הערכי החשוב שאנו נדרשים אליו, הוא להפסיק לחשוב רק על ‘אני’ ולהתחיל לחשוב גם על ‘אנחנו'”.
פרופ’ יהודה כהנא, ראש המכון לעסקים וסביבה באוניברסיטת תל-אביב
העולם החדש דורש מאיתנו לחולל מהפכה ביחסים בינינו — לא מהפכה בכוח הזרוע אלא מהפכה של הלב. עליה להתחולל בלב של כל אחד מאיתנו ושל כולנו גם יחד. בפרקים הרביעי והחמישי נעסוק בהרחבה באמצעים העומדים לרשותנו בביצוע מהפכה זו. לעת עתה נאמר רק שמטרת המהפכה התפיסתית הזו היא להרחיב את המודעות של כל אחד מאיתנו מ”אני” ל”אנחנו”, להוציא אותנו מן המשבצת הצרה והמוגבלת שלנו אל העיגול השלם המשותף לכולנו.
במאמרו “גן העדן האבוד”, אומר יוסי יונה, פרופ’ לפילוסופיה של החינוך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב: “המשותף למחאות החברתיות השונות הוא הקריאה לפיתוחה של סולידריות חברתית חוצה גבולות לאומיים, אתניים ודתיים שמאפשרת תיקון חברתי של ממש”.10
אין ספק, אנחנו חיים בזמן מיוחד. הערבות ההדדית מוצגת היום בפנינו כחוק החיים בעולם המקושר. בפרק הבא נגלה איך דווקא אנחנו, כישראלים, יכולים להוביל את השדרוג ההכרחי ביחסים בין כל בני האדם באשר הם. מהלך שכזה יגרום לעולם כולו לכבד ולהעריך אותנו, ויהפוך אותנו שוב לחוליה משמעותית בחברה האנושית.
“בְּלִבּו של המשבר, הפתרון היחיד הוא האיחוד, והוא האור שמאיר כרגע בקצה המנהרה”.
יושקה פישר, לשעבר סגן הקנצלר ושר החוץ הגרמני
היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “ערבות הדדית”
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.
אין עדיין תגובות