כך כתוב

משך אלפי שנים, השאירו לנו המקובלים אינספור כתבים. בכתביהם, הם פרסו בפנינו שיטה מסודרת, שמסוגלת להביא אותנו, שלב אחר שלב, אל עולם של נצחיות ושלמות. "כך כתוב" הוא אוסף של קטעים נבחרים מכתביהם של גדולי המקובלים בכל הדורות, תוך שימת דגש מיוחד על כתביו של הרב יהודה לייב הלוי אשלג (בעל הסולם), מחבר פירוש "הסולם" על ספר הזוהר. הקטעים סודרו על פי נושאים, במטרה להעניק תמונה רחבה ככל הניתן על כל נושא ונושא. בכדי להקל על הקריאה, נערכו שינויים קלים בפיסוק ובכתיב וכן תורגמו לעברית קטעים שנכתבו במקור בארמית ובלועזית. אנו בטוחים שהספר ישמש כמדריך מועיל עבור כל אדם שחפץ בהתקדמות רוחנית, ויצעיד את כולנו לעבר עולם חדש וטוב יותר.

מקט: 6-050-13

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

משך אלפי שנים, השאירו לנו המקובלים אינספור כתבים. בכתביהם, הם פרסו בפנינו שיטה מסודרת, שמסוגלת להביא אותנו, שלב אחר שלב, […]

---

מטרת הבריאה

הבורא הוא הטוב המוחלט
ומתוך שהבורא ית', מובן לנו שהוא שלם מעצמו, ואינו נצרך למי שהוא שיעזור לו להשלמתו, להיותו קדמון לכל דבר, א"כ ברור הוא, שאין לו שום רצון לקבל. וכיון שאין לו שום בחינה של רצון לקבל, ממילא אין לו שום בסיס להרע למי שהוא. וזהו פשוט בתכלית הפשטות.
ולא עוד, אלא שמקובל ומתיישב על לבנו בתכלית הפשטות, במושכל ראשון, שיש לו רצון להשפיע טוב אל זולתו, דהיינו לנבראיו. שזה מוכח לנו מכל הבריאה הגדולה שברא וערך לעינינו. כי בהכרח, שיש כאן בעולמנו בריות שמרגישות או הרגשה טובה או הרגשה רעה. ואיזו הרגשה שהן מרגישות, בהכרח הוא, שנגרמת להם מהבורא ית'. ואחר שידוע בבירור גמור, שאין בחוק הבורא ית' להרע, כמו שנתבאר, א"כ בהכרח שכל הבריות מקבלים הימנו ית' טובות בלבד. הרי שברא את הבריות רק כדי להטיב להם.
נמצאנו למדים, שיש לו ית' רצון להשפיע טוב בלבד. ובשום אופן שבעולם לא יצוייר בחוקו גרם של היזק וצער, שיהיה נמשך הימנו ית'. ועל כן גדרנו אותו ית' בשם "הטוב המוחלט".
(בעל הסולם, מהות הדת ומטרתה)

מהי תכלית הבריאה?
האדם הוא מרכז כל הבריאה.
(בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, י"ח)

תכלית כוונת הבריאה של כל העולמות, לא הייתה, אלא בשביל האדם.
(בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, ל"ט)

כל התכלית הנרצה להבורא ית' מכל הבריאה אשר ברא, היא להנות לנבראיו, בכדי שיכירו אמיתיותו וגדולתו, ויקבלו ממנו כל הטוב והנועם שהכין בעדם.
(בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, ל"ט)

כל סדרי הבריאה, בכל פינותיה ומבואיה ומוצאיה, ערוכה ומסודרת בכל מראש, רק על פי התכלית הזו, שיתפתח מתוכה המין האנושי, שיעלה במעלותיו, עד שיהיה מוכשר להרגשת אלוקיות כמו הרגשת רעהו. הנה המעלות האלו המה כמו שלבים של סולם, ערוכים ומסודרים דרגה אחר דרגה, עד שנשלם, ומשיג את תכליתו.
(בעל הסולם, תורת הקבלה ומהותה)

לשם איזה צורך ערך השי"ת את כל הכבודה הזאת? אלא הוא כדי להעלותו [את האדם] למדרגה יותר נכבדה וחשובה, שירגיש את אלוקיו, כמו ההרגשה האנושית שכבר מוקנית לו. וכמו שיודע ומרגיש את רצונותיו של חברו, כן ישכיל בדרכי השי"ת.
(בעל הסולם, תורת הקבלה ומהותה)

כוונת הבורא ית' על הבריאה מעת שנבראה, הוא להודיע את אלוקותו לזולתו. כי דבר הודעת אלוקותו, מגיע לנברא במידת שפעו הנעים, ההולך ומתרבה אליו עד השיעור הרצוי. שבזאת מתרוממים השפלים בהכרה אמיתית, להיות למרכבה אליו ית' ולדבקה בו, עד שמגיעים לשלמותם הסופית: עין לא ראתה אלוקים זולתך.
(בעל הסולם, מתן תורה, ו')

מציאות האדם בנוי הוא בחכמה עמוקה לאין תכלית. כי האדון ב"ה ברא נבראים רבים וגדולים, גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם, כולם צריכים למשמרתם, שאין שום דבר לבטלה, והכול עומד על הפינה היסודית, שהוא מה שהאדון ב"ה רוצה בעבודת האדם – שיתקן הוא כל החסרונות שבבריאה, ויעלה עצמו, עילוי אחר עילוי, עד שיידבק בקדושתו ית'. והנה שם כל ענייני הריחוק ממנו ית' וכל תולדותיהם, וכל ענייני התקרב עליו וכל תולדותיהם, וכולם דברים עמוקים ועצומים מאד, והכול עומדים להתגלגל, במסיבות גדולות, להגיע אל השלמות הכללי.
(הרמח"ל, דעת תבונות)

אדם נוצר כדי להרים את השמיים.
(ר' מנחם מנדל מקוצק)

תכלית הבריאה הוא נפלא עד לאין ערך, כי ניצוץ קטן ודל, כמו נפשו של אדם, אפשר לו לעלות בהשגתו אל על יותר ממלאכי השרת.
(בעל הסולם, שופר של משיח)

תכלית בריאת העולם הוא בשביל התגלות מלכותו יתברך, שאין מלך בלא עם.
(ר' שניאור זלמן מלאדי, ספר התניא, שער הייחוד והאמונה, פרק ז')

המטרה הסופית שלנו היא הכשרתנו לדבקותו ית', שישכון בתוכנו.
(בעל הסולם, מהות הדת ומטרתה)

תכלית הנשמה בבוֹאה לגוף, שתזכה, בעודה מלובשת בגוף, לשוב לשורשה ולהדבק בו ית', כמ"ש לאהבה את ה' אלוקיכם וללכת בכל דרכיו ולשמור מצוותיו ולדבקה בו.
(בעל הסולם, אגרת י"ז)

כל אדם מחויב להשיג שורש נשמתו.
(בעל הסולם, שכל הפועל)

תכלית כל הבריאה היא, אשר הברואים השפלים יוכלו, ע"י קיום התורה והמצוות, לילך מעלה מעלה, הלוך ומתפתח, עד שיזכו להדבק בבוראם ית' וית'.
(בעל הסולם, מתן תורה, ו')

סוד נשמות בני ישראל, הוא סוד חלק אלוקי ממעל, אשר הנשמה היא נשתלשלה ע"ד עילה ועלול, וירדה מדרגה לדרגה, עד שהיא ראויה לבוא לעוה"ז, ולהתלבש בגוף הגשמי המזוהם. ואשר על ידי שמירת התורה וקיום מצוותיה, נמצאת מתעלית מדרגה לדרגה, עד שנשלמת קומתה, וראויה לקבל שכרה משלם, המוכן לה מכל מראש, דהיינו השגת התורה הקדושה בבחינת שמותיו של הקב"ה, שהוא סוד תרי"ג פקודין.
(בעל הסולם, הקדמת פי חכם)

כל העולמות, העליונים והתחתונים, וכל אשר בתוכם, לא נבראו, אלא בשביל האדם. כי כל אלו המדרגות והעולמות לא באו, אלא כדי להשלים הנשמות במידת הדבקות שהיה חסר להם מבחינת מחשבת הבריאה. שמתחילה נצטמצמו ונשתלשלו, מדרגה אחר מדרגה ועולם אחר עולם, עד לעולם החומרי שלנו, בכדי להביא את הנשמה בהגוף של עולם הזה, שהוא כולו לקבל ולא להשפיע, כמו בהמות וחית הארץ, כמ"ש: עייר פרא אדם יוולד, שהוא בחינת הרצון לקבל הגמור, שאין בו מבחינת השפעה ולא כלום, שאז נבחן האדם להפכי גמור אליו ית', שאין התרחקות יותר מזה. ואחר זאת, בכוח הנשמה המתלבשת בו, הולך ועוסק בתורה ומצוות, שאז משיג צורת ההשפעה כיוצרו, לאט לאט, בדרך המדרגות ממטה למעלה, דרך כל אותם הבחינות שירדו בעת השתלשלותם מלמעלה למטה, שהם רק מידות ושיעורים בצורת הרצון להשפיע, שכל מדרגה עליונה פירושה שהיא יותר רחוקה מבחינת הרצון לקבל ויותר קרובה רק להשפיע, עד שזוכה להיות כולו להשפיע ולא לקבל כלום לעצמו. ואז, נשלם האדם בדבקות אמיתי בו ית', כי רק בשביל זה נברא. הרי שכל העולמות ומלואם, רק בשביל האדם נבראו.
(בעל הסולם, הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה, ט')

דבר תכלית הבריאה מוטל על כל המין האנושי
עניין תכלית הבריאה מוטלת על כל המין האנושי, איש לא נעדר.
(בעל הסולם, אהבת ה' ואהבת הבריות)

דבר תכלית הבריאה מוטל על כל המין האנושי יחד, שחור כלבן וכצהוב, בלי שום הבדל מעיקרו.
(בעל הסולם, הערבות, כ"ג)

מטרת הבריאה הוא לאו דווקא לאנשים יחידי סגולה, אלא שהמטרת הבריאה שייכת לכל הנבראים, בלי יוצא מהכלל. ולאו דווקא אנשים בעלי כישרונות, וגיבורי כוח, היינו שיש להם כוח התגברות, אמיצי לב, וכדומה, אלא שזה שייכת לכל הנבראים.
(רב"ש, שלבי הסולם, אהבת חברים)

כל בני העולם יתחברו ויוכשרו לעבודתו יתברך.
(בעל הסולם, אגרת נ"ה)

הקב"ה רוצה בתקנת כל העולם. ע"כ אמרו חז"ל (שבת פ"ח ב') כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נחלק לשבעים לשון, שמורה על הכנה שיש בתורה להשלים כל האומות.
(הראי"ה קוק, מאורות הראיה לחנוכה, פ"ז)

כל האנושות מתחייבת בסופה, בהכרח ובחיוב מוחלט, לבוא עד לידי ההתפתחות המופלגת הזאת, כמ"ש: כי מלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים. ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את השם, כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. ולא יכנף עוד מוריך, והיו עיניך רואות את מוריך. וינהרו אליו כל הגויים.
(בעל הסולם, מהותה של חכמת הקבלה)
הגמר של תיקון העולם, אי אפשר שיהיה, זולת בהכנסת כל באי עולם בסוד עבדותו ית'.
(בעל הסולם, הערבות, כ')

כל אדם מחויב להשיג שורש נשמתו.
(בעל הסולם, שכל הפועל)

כל אדם מישראל, מובטח בסופו, שישיג כל ההשגות הנפלאות, אשר חשב השי"ת במחשבת הבריאה להנות לכל נברא. אלא מי שלא זכה בגלגול זה, יזכה בגלגול ב' וכו' עד שיזכה להשלים מחשבתו ית' שחשב עליו, כמ"ש בזוהר, כנודע.
(בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, קנ"ה)

למה גִלגֵל הבורא על האדם את כל הטורח של הבריאה?
אם כל תכלית התורה וכל הבריאה, אינה אלא להרים את האנושות השפלה, עד שיהיו ראויים לאותו רוממות הנפלאה, ולדבקה בו יתברך ויתעלה, היה לו לברוא אותנו ברוממות זו, ולא להטריח אותנו ביגיעת הבריאה, התורה והמצוות!
ואפשר לתרץ, ע"פ מה שמובא בחז"ל, כל המתקיים וניזון על ידי יגיעת אחרים, מפחד (מתבייש) להסתכל בצורתו, משום שאין לו צורה אנושית. ומאחר שמתוך שלמותו יתברך, אין דבר חסר יוצא הימנו. לפיכך, כדי שנוכל להנות מיגיע כפינו, הכין לנו העבודה הזאת, וברא הבריאה בצורתה המשפלת. והעבודה היא על ידי תורה ומצוות, המרוממת אותנו, משפלות הבריאה. ועל ידי עבודה זאת, נמצאנו משיגים רוממותנו על ידי קניין עצמי. וכל העונג והטוב המגיע לנו מידו יתברך הרחבה והמלאה, אנו מרגישים כמו בעלים עליו, ולא כמקבל מתנה.
(בעל הסולם, אהבת ה' ואהבת הבריות)

כלל ראשון, מה שנודע לנו מכוונת המאציל ב"ה בזה, הוא, כי ברצותו להיטיב, רצה להמציא נמצאים שיקבלו את טובו. וכדי שיהיה הטוב שלם, צריך שיקבלוהו בזכות ולא בצדקה, שלא יהא הבושת פוגמו, כאוכל את שאינו שלו.
וכדי שיוכלו לזכות, המציא מציאות אחד שיהיה אליהם להיתקן, מה שאינו צריך הוא, ובתקנם אותו – יזכו.
(הרמח"ל, כללי פתחי חכמה ודעת)

זה הכלל, האלוה ית"ש מנע, כביכול, את עצמו, פירוש, שמנע את יכולתו, בברוא נבראיו, שלא לעשות אותם כפי כוחו, אלא לפי מה שרצה וכיוון בהם. ובראם חסרים, כדי שישלימו הם את עצמם, ויהיה שלמותם שכרם, בזכות מה שטרחו להשיגו. וכל זה רק ברצותו להיטיב הטבה שלמה.
(הרמח"ל, דעת תבונות)

תכלית כל הבריאה היא, אשר הברואים השפלים יוכלו, ע"י קיום התורה והמצוות, לילך מעלה מעלה, הלוך ומתפתח, עד שיזכו להדבק בבוראם ית' וית'.
אולם כאן עמדו חכמי הקבלה ושאלו, למה לא בראנו מתחילה בכל אותה הרוממות הרצויה להדבק בו ית', ומה היה לו ית' לגלגל עלינו את כל המשא והטורח הזה של הבריאה והתורה והמצוות? והשיבו, כי מי שאוכל ונהנה מיגיע כפיו של חברו, מפחד הוא להסתכל בתואר פניו, כי נעשה מושפל והולך על ידי זה, עד שמאבד צורתו האנושית. ומתוך שמה שנמשך משלמותו ית' ויתעלה לא יתכן שימצא בו חסרון, לכן הניח לנו מקום להרוויח בעצמנו את רוממותנו הנרצית, על ידי מעשה ידינו בתורה ומצוות.
(בעל הסולם, מתן תורה, ז')

הייסוד הראשון שעליו עומד כל הבניין הוא, שרצה הרצון העליון שיהיה האדם משלים את עצמו ואת כל הנברא בשבילו, וזה עצמו יהיה זכותו ושכרו. זכותו – לפי שנמצא שהוא מתעסק ויגע להשיג השלמות הזה, וכשישיגהו – יהיה נהנה רק מיגיע כפיו וחלקו מכל עמלו. שכרו – שהרי סוף סוף הוא יהיה המושלם, ויהיה מתענג בטובה לנצח נצחים.
(הרמח"ל, דעת תבונות)
אם הכוונה של בריאת העולמות, היא בשביל להנות לנבראיו, א"כ, מה היה לו ית' לברוא את העוה"ז הגשמי, העכור והמלא ייסורים? ובלי זה, ודאי שהיה יכול להנות לנשמות כמה שרוצה, כביכול, ולמה הביא את הנשמה בגוף עכור ומזוהם כזה? ותירצו על זה, שבכל מתנת חינם, נמצא פגם של בושת פנים, וכדי למנוע מהנשמות הפגם הזה, ברא את העוה"ז, שישנה כאן מציאות של עבודה, ונמצאו נהנים לעתיד מיגיע כפיהם, כי נוטלים שכרם מִשָלֵם, חלף יגיעם, וניצולים על ידם מפגם של בושה על כן.
(בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות, חלק א', הסתכלות פנימית, פרק א', אות ו')

מדוע הבורא נסתר מהאדם?
הטעם של הסתרת הפנים מהבריות, שהיא בכוונה גדולה, כדי ליתן מקום לבני אדם להתייגע, ולעסוק בעבודתו ית', בתורה ומצוות, מבחינת בחירה. כי אז עולה נחת הרוח לפני המקום מעבודתם בתורתו ומצוותיו, ביותר מהנחת רוח שלו מהמלאכים של מעלה, שאין להם בחירה, אלא שמוכרחים בשליחותם, כנודע.
(בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, פ')

החסרון ההוא לא נולד, אלא מהסתר פניו של האדון ב"ה, שלא רצה להאיר פניו על נבראיו מתחילה מייד, שיהיו שלמים בתחילה, אלא אדרבה, הסתיר פניו מהם והשאירם חסרים, כי הנה אור פני מלך – חיים ודאי, והסתרו הוא מקור כל רע. אבל כיוון שהכוונה התכליתית בהסתר הזה אינה להיות נסתר, אלא אדרבה להיגלות אחר כך, ולהעביר כל הרעה שנולדה רק מן ההסתר ההוא, הנה על כן שם לו חוק ומשפט לגלות פני טובו הנסתרים. וזה, או על ידי מעשים שיעשו בני האדם, הם המה המשפטים והתורות אשר נתן לנו, תורתו תורת אמת, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, בחיים הנצחיים, כי שכר מצווה – מצווה, הוא הארת פניו ית"ש, שהסתיר אותם מן האדם בתחילת יצירתו. כי הנה על כן, לעמל נברא, בהיות היצר שולט בו, ורבה רעתו עליו בכל מיני חסרונות, והריחוק אשר לו מאור החיים. ומעשי המצוות מאירים עליו האור הגנוז, עד שבהשלימו חוק מצוותיו, נשלם עצמו עמהם לאור באור החיים האלה.
(הרמח"ל, דעת תבונות)

אם היה מגלה להם ההפלגה הנפלאה שבמהות השכר, הנה אז בהכרח שהיו משתבשים ומקבלים את עבודתו ית' על מנת להשיג לעצמם את השכר הטוב הזה, שזה היה נחשב לעובד את עצמו ולאהבה עצמית, שנמצאת כל הכוונה מסורסת.
(בעל הסולם, הערבות, כ"ט)

האל ית"ש הוא תכלית הטוב ודאי. ואמנם, מחוק הטוב הוא להטיב, וזה הוא מה שרצה הוא ית"ש – לברוא נבראים, כדי שיוכל להטיב להם, כי אם אין מקבל הטוב אין הטבה. ואמנם, כדי שתהיה ההטבה הטבה שלמה, ידע בחכמתו הנשגבה שראוי שיהיו המקבלים אותה מקבלים אותה ביגיע כפם, כי אז יהיו הם בעלי הטוב ההוא, ולא יישאר להם בושת פנים בקבלם הטוב, כמי שמקבל צדקה מאחר.
(הרמח"ל, דעת תבונות)

בכדי שהנבראים יוכלו לקבל את הטוב ועונג, ושלא תהיה בעת קבלת התענוג בחינת בושה, לכן נעשה על זה תיקון. והתיקון הוא צמצום והסתר על אור עליון. כלומר, שמטרם שהאדם מקבל את התיקון על הרצון לקבל, שהוא בעל מנת להשפיע, אינו ניכר שום גילוי על אור עליון. והמצוות, שאנו מקיימים, שאנו היינו צריכים לטעום טעם של טוב ועונג, אין אנו יכולים להרגיש את הטעם הזה מטעם הנ"ל, שלא תהיה בחינת בושה בעת קבלת התענוג, שבגלל זה נעשה תיקון, המכונה שצריכים לכוון בעל מנת להשפיע בעת קבלת התענוג, אחרת שורה על המעשים בחינת העלם והסתר.
(רב"ש, שלבי הסולם, מהו קדושה וטהרה בעבודה)

הכול ערוך מכל מראש, וכל נשמה ונשמה כבר נמצאת בכל אורה וטובה ונצחיותה. רק עבור נהמא דכיסופא [לחם ביזיון] יצאה הנשמה בסוד הצמצומים, עד שמתלבשת בגוף העכור, ורק בסגולתו היא חוזרת לשורשה לטרם הצמצום. ושכרה בידה מכל המהלך הנורא שעשתה, שכללות השכר הוא הדבקות האמיתי. כלומר, שהתפטרה מנהמא דכיסופא. כי כלי קבלתה נהפך לכלי השפעה, ושווה צורתה ליוצרה.
(בעל הסולם, אגרת כ"ה)

השגחתו של הבורא על המציאות שברא היא השגחה מטרתית
תחבולה האחת היא: להסתכל בסוף המעשה. כלומר, בתכלית הבריאה. כי אי אפשר להבין שום דבר באמצע מלאכתו, אלא מסופו.
(בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, ד')

השי"ת הוא הטוב המוחלט. והוא משגיח עלינו, מתוך מידת טובו השלמה, בלי שום עירוב של רע. אכן, בבחינת השגחה מטרתית. שפירושו, שהשגחתו ית', מכרחת אותנו, לקבל סדר של מצבים שונים, על דרך עילה ועלול, דהיינו קודם ונמשך, עד שנעשינו מוכשרים, לקבל את הטוב הרצוי, ואז נבוא אל תכליתנו, כמו הפרי היפה בגמר בישולה.
(בעל הסולם, מהות הדת ומטרתה)

השגחתו ית' על המציאות שברא אינה אלא בדמות של השגחה מטרתית, מבלי לקחת כלל בחשבון את סדר השלבים של ההתפתחות. כי אדרבה, דרכם לרמות אותנו ולהעתיק עינינו מלהבין את תכליתם, בהיותם תמיד במצב הפכי אל גמר מלאכתם.
ועל דברים כאלה אנו אומרים, אין חכם כבעל הניסיון. כי רק בעל הניסיון, שיש לו הזדמנות לראות את הבריה בכל מצבי התפתחותה, עד ביאתה לשלמותה, הוא יכול להרגיע את הרוחות, שלא לפחד כלל מכל אותן התמונות המקולקלות, שהבריה אוחזת בהן במצבי ההתפתחות, רק להאמין בגמר בישולה היפה והברה.
(בעל הסולם, מהות הדת ומטרתה)

דרכי השגחתו ית' בעולמנו, שהיא בחינת השגחה מטרתית בלבד, שאין מידת הטוב ניכרת בה כלל, מקודם ביאתה של הבריה לנקודה הסופית שבה, לגמר צורתה ובישולה. ואדרבה, דרכה להתעטף תמיד במעטפה של קלקולים כלפי המסתכלים.
(בעל הסולם, מהות הדת ומטרתה)

מובן לנו, מכל מערכות הטבע המוצגים לעינינו, אשר כל בריה קטנה איזו שהיא, מד' הסוגים: דומם, צומח, חי, ומדבר, הן בכללם והן בפרטם, אנו מוצאים בהם השגחה מטרתית. כלומר, גידול איטי והדרגתי, בדרך התפתחות של "קודם ונמשך". כמו הפרי על האילן, אשר מושגחת במטרה טובה לסופה, שתהיה פרי נאה ומתוקה לחיך.
וצא נא ושאל להבוטניקאי, כמה מצבים הם העוברים על הפרי הזאת, מעת שנראתה לעיניים, עד ביאתה לתכליתה, שהוא גמר בישולה. אשר כל המצבים הקודמים לתכליתה, לא די שאינם מראים לנו שום דוגמא מותאמת לתכליתה, המתוק והיפה, אלא עוד כמו להכעיס, מראים לנו את ההפכי להצורה התכליתית. דהיינו, כל שהפרי יותר מתוק בסופה, היא נמצאת יותר מרה ויותר מגונה, במצבים הקודמים של סדר התפתחותה.
(בעל הסולם, מהות הדת ומטרתה)

ההנהגות המקולקלות, המצויות במצבי האנושות, הן עצמן גורמות ובוראות את המצבים הטובים. וכל מצב טוב אינו אלא פרי עמלו של המצב הרע שקדם לו. אכן, ערכי טוב ורע אלו, אינם אמורים בערך של המצב לפי עצמו, כי אם על פי המטרה הכללית. אשר כל מצב המקרב את האנושות למטרה נקרא טוב, והמרחיקם מן המטרה נקרא רע. ורק על ערך הזה נבנה חוק ההתפתחות. אשר הקלקול והרשעות המתהווה במצב נבחן לגורם וליוצר את המצב הטוב, באופן, אשר זמן קיומו של כל מצב ומצב, הוא רק זמן מסוים, המספיק לגידול קומתו של הרע שבתוכו בשיעור כזה שאין הציבור יכול עוד להימצא בו, אשר אז מוכרח הציבור להתקבץ עליו ולהרוס אותו ולהסתדר במצב יותר טוב לתיקונו של הדור ההוא. וכן זמן קיומו של המצב החדש, נמשך ג"כ עד שניצוצי הרשעות שבו מתבכרים ונגמלים לשיעור כזה שאי אפשר לסובלו, אשר אז מוכרחים להרסו ולבנות מצב יותר נוח על מקומו. וכן הולכים המצבים ומתבררים, בזה אחר זה, מדרגה אחר מדרגה, עד שיבואו למצב מתוקן כזה, שיהיה כולו בלי שום ניצוצות רעות.
(בעל הסולם, השלום)