קשר דם

יוש אחרי הצבא. מקיים יחסים עם תמר.  לומד בהונגריה עם סטודנטים ערבים. תמר יולדת בת. טייטיר חבר של יוש נהיה מחבל. טייטיר מבצע פיגוע ומתחבא בכפר ערבי. הוא מכניס בחורה ערביה  להריון, הוא עוזב והיא יולדת בת. ליוש יש בן בצבא שמתאהב בבת של תמר. הבן של יוש הורג את טייטיר. בתו מספידה אותו. קרבת הזוג מתבררת, נאלצים להיפרד. יצחק וולסטר נולד ב-1931 בהונגריה. עלה ארצה ב-1947 דרך קפריסין. התיישב במושב דישון בגליל העליון. ספרו הראשון: "נבוך בארץ" מספר על ילדותו בשואה. ספרו השני: "קסם אפריקאי" הוא רומן מרתק הפותח אשנב אל עולם קסום. ספרו השלישי: " קשר דם "  מטפל בשאלה הנצחית: הקונפליקט בין ערבים ליהודים והשלכתו על הדור הצעיר. שלושה סיפורים השזורים אלה באלה: סיפורו של טייטיר שמכר את נפשו ללא תמורה לטרור. סיפור מערכת היחסים המקרטעת בין נדב ואפרת  וסיפורו של יוש שנלחם בעניינים לא פתורים מן העבר. המחבר הינו בעל משפחה. עוסק בכתיבה יוצרת.

מקט: 6-040-5

מסת"ב: 9789659185009

ביקורת על הספר

עמוד הפייסבוק

באור הלילה הקלוש נעו אנשי הירח אל עבר המטרה. הם צעדו בעשב הלח והחלקלק. הסלעים לבשו לובן, והרטיבות התיזה בהם ניצוצות. הם חצו את קו הגבול הלא-מגודר בקלות-מה. השיחים הכרסתניים סוככו עליהם. מסלע אל סלע התקדמו בדילוגים. הדף הקור דחק בגבם. לפני כל תזוזה עמדו דומם והקשיבו בקשב רב כדי לאתר מארב אפשרי, הם חצו את כביש הצפון הישראלי ללא הפרעה. כאשר נבלעו בערוץ הוואדי התלול היורד אל המושב, נשמו לרווחה. צעד אחר צעד נזהרו שלא לדרדר אבנים. עד שנעצרו אל מול גדר. חוט תיל בודד התלוי ברפרוף מעל לרשת דקה חצץ ביניהם למושב. הם נכנסו אליו ועברו בשקט ליד הבתים, שיושביהם נמו את שנתם ללא חשד. ערפל דק כיסה את גגות הבתים ובעדו נראו רסיסי הגשם. אד דק הסתלסל סביבם. כאשר הגיעו אל מכון המים שבקצה המושב נעמדו מלכת. מוחמד פרק מגבו את המטען הגדול שהיה צרור בתרמיל הגב. הוא הניח אותו ליד קיר המכון, ובמיומנות התקין את המלכודות ואת מנגנון ההשהיה. בעלות השחר יתפוצץ המטען, או אם יזיזו אותו ממקומו. שני הצעירים תפסו עמדות אבטחה כדי למנוע הפרעה כלשהי. הם אחזו בתת-מקלעים, מוכנים לירי והניחו אצבעותיהם על ההדק במתיחות גוברת. איש לא הפריע. מוחמד סימן בהנפת יד שסיים את המשימה. החוליה המשיכה את דרכה בין הסלעים אל מגרש הכדורגל שנבנה בעמק. הצעירים צעדו לפנים לקדם כל פורענות. מוחמד פסע אחריהם כשהוא עמוס בשק מוקשים , ומפקד החוליה שמר על העורף.
במגרש הכדורגל הניחו שני מוקשים, אחד במרכזו והאחר ליד השער המערבי. הראות הסגרירית עטפה אותם והגנה עליהם. הם המשיכו לנוע באין רואים מזרחה. העמק שנפרש לפניהם היה כצלחת עמוקה של חומוס. המתיישבים היהודים קראו לו עמק האגם היות שבחורף הפך לאגם של בוץ מחוסר ניקוז. הם דשדשו בבוץ בדרכם אל הכביש. משם כיוונו דרכם לכפר ערבי נטוש שבו חישבו למצוא מסתור. למוחמד נשאר עוד מוקש שרצה להטמין לפני היציאה מן העמק. הוא סימן להם להתרחק. בעודם מתיישבים ליד העץ הבודד שבקצה העמק נשמעה לפתע התפוצצות אדירה. הם נזעקו כאיש אחד לכיוון הקול. מוחמד התפוצץ עם המוקש. גל הנפץ התפשט לכל עבר במהירות הבזק. מפקד החוליה הורה מיד על נסיגה. הם קפצו אחוזי בהלה ופתחו במרוצה. גופתו של מוחמד נשארה מאחור. הם מצאו מסתור בכרם זיתים אך במקום לשהות בו עד הבוקר המשיכו לגבול לבנון כמתוכנן. הוא לא ידע עד כמה הפעולה הצליחה. הוא רק ידע שמרוב פחד השאירו את גופתו של מוחמד בשדה. אחר כך תהה אם היה מוג לב. הפחד עושה את האדם גיבור, חשב.