"להיפתח לשינוי – צרור מפתחות לצמיחה ושינוי בחיים", הוא ספר העצמה, השראה והנעה לנשים שרוצות יותר מהחיים. הספר מבוסס על […]
הקדמה: כל יצירה נוצרת פעמיים, בפעם הראשונה במחשבה ובפעם השנייה במציאות. הספר הזה התחיל כרעיון, שעלה בראשי באחת הפעמים שעשיתי מדיטציה מול הים בתל אביב, בקיץ 2007. ברגע מסוים, תוך כדי התמקדות בנשימות, "קיבלתי" לפתע מעין "מסר": תכתבי ספר לנשים, על נשים, בנושא של שינוי. אפילו קיבלתי הנחיה יותר מדויקת: לא להסתפק בסיפור של השינוי שלי אלא להגיע לחמישים נשים, שעשו שינוי משמעותי בחייהן, ולשמוע את סיפורי ההצלחה שלהן.
באותה תקופה התכוננתי להכניס את עמית, בני בן השנה וחצי, לראשונה לגן, וחשבתי שסוף סוף אוכל להתמסר לכתיבה של רומן, שהתחלתי לכתוב כמה שנים קודם לכן. סיפור אהבה, שעוד יגיע זמנו להיכתב. מאז שאני זוכרת את עצמי, אני חולמת לכתוב ספרים שירגשו וישפיעו על חייהם של האנשים שיקראו אותם. היום ברור לי שספר זה, הראשון, למרות שאינו הרומן הגדול שתכננתי, מקפל בתוכו את כל מה שאני היום – כל הניסיון שצברתי כעיתונאית וכותבת, כמאמנת לחיים, כמרצה ומנחת סדנאות; כל מה שלמדתי, צמחתי והתפתחתי בחמש השנים האחרונות, מאז שעשיתי את "הקפיצה הגדולה אל החופש". אותה קפיצה נראתה אז, בעיני רבים ממכריי, כקפיצת ראש למים העמוקים של בריכת החיים, אלא שהיה חורף והבריכה הייתה ריקה, ובשיפוצים.
היום ברור לי מדוע הייתי חייבת לעבור את כל מה שעברתי בדרך למקום שאני נמצאת בו כיום, למי שאני באמת – נטולת מסכות וקליפות, כמעט לגמרי. אני מאמינה באמת ובתמים, שמהדרך בה בחרתי – של למידה, צמיחה ומודעות – אין חזרה, רק התקדמות למעלה. היא מכילה בתוכה גם בורות, נפילות וכישלונות. הם שזורים בה כחוט השני, ובטוויה מאוד צפופה. יחד עם זאת, במעלה ה"ספירלה", כפי שאני אוהבת לכנות את התהליך שלי, גם הירידה היא, בסופו של דבר, לצורך עלייה. למדתי זאת בדרך הקשה, שכן יופייה של הספירלה טמון בהבנה שהיא אינסופית. לא משנה לאיזו רמת מודעות וצמיחה אישית הגעתי, אני יודעת שהטוב עוד לפניי, ואני מכוונת לשלב הבא שלי, מתוך ביטחון גמור שהמכשול יגיע בדיוק בזמן ובדרגת הקושי הנכונים לי.
הבשורות הטובות הן, למי שמתעניינת, שככל שתהליך הלמידה מתקדם, ככל שארגז הכלים שארזתי לי לדרך הולך ונעשה כבד יותר – הנפילות נעשות קטנות יותר. אני יודעת שהקושי, המכשול או ה"אתגר", כפי שאני מעדיפה לכנות זאת היום, היא למעשה "מתנה" שאני מקבלת, כדי שאשתמש בה כמקפצה למדרגה הבאה, של רמת מודעות, תעוזה והתפתחות גבוהה יותר.
הספר הוא סיכום של המסע שערכתי, ובעצם אולי סיכומם של שני מסעות מקבילים: האחד לתוך עצמי, והאחר לתוך חייהן של נשים נוספות. הוא נולד לאחר עבודת תחקיר של כשנתיים, במהלכן ראיינתי חמישים נשים, שכל אחת מהן עשתה שינוי משמעותי בחייה. רציתי ליצור בסיס ידע רחב יותר, מתוך מחשבה שהסיפור האישי שלי הוא רק אחד מתוך סיפורי שינוי אפשריים, ולא כל אחת תוכל להזדהות אתו. היה לי חשוב להגיע למגוון גדול ומקיף של סיפורים, ולפרוש אותם כמניפה, באופן שכל אישה שרוצה לעשות שינוי – תוכל למצוא בהם את עצמה, ולהזדהות רגשית עם אחד הסיפורים או עם ה"מפתחות לשינוי", שנולדו מהם.
רציתי להבין לעומק מה הניע כל אישה לשינוי, איזה תהליך היא עברה, באילו קשיים נתקלה, ומה למדה על עצמה ועל העוצמות שלה בדרך; האם קיבלה או לא קיבלה תמיכה מהסביבה הקרובה, האם היא מזהה את נקודת המפנה שממנה לא הייתה דרך חזרה, והחשוב מכול, מהו המסר שיש לה להעביר לאחיותיה, הנשים, שכעת קוראות את הספר. מבחינתי, אין זה משנה אם היא עשתה שינוי בתחום אחד בחייה – אישי, זוגי, משפחתי, חברתי, מקצועי – או במספר תחומים, ובלבד שהשינוי היה משמעותי בעבורה. דבר נוסף שעניין אותי היה מה אפשר ללמוד מהתהליכים השונים, ולבסוף, איך אפשר להעביר את הידע הזה הלאה, ולתת השראה וכלים מעשיים לנשים אחרות שרוצות לשנות את חייהן.
במהלך ראיונות העומק עם הנשים, עלו מספר הבחנות מעניינות. הממצא המרכזי שמצאתי הוא, שיש מנוע חזק מאוד שגורם לאנשים בכלל ולנשים בפרט, לעשות שינוי בחיים. המנוע הזה הוא דו–ראשי. מחד גיסא, מניע החשש שאם לא ייעשה שינוי הכאב יגבר, ומאידך גיסא, מניע הרצון להשיג יותר סיפוק והנאה בחיים. בחלק גדול מהסיפורים אפשר לזהות שילוב בין שני הכוחות המניעים החזקים הללו.
בספר שיבצתי סיפורים משני הסוגים, שאני מכנה אותם בהתאמה "הנעה חיצונית" ו"הנעה פנימית"; סיפוריהן של נשים שהגורם שהניע אותן לעשות שינוי בחייהן היה חיצוני, כמו מחלה, תאונה, גירושים, אלימות או פיטורים. משהו ששמט את הקרקע מתחת לעולם שהכירו והכאיב להן, וכדי שלא יכאב יותר – הן נאלצו להשתנות, "לקפוץ פנימה למים העמוקים". הסיפורים האחרים הם של נשים שהגיעו לשינוי מתוך צורך פנימי לבדוק, מה עוד קיים עבורן מחוץ למציאות שהכירו. המנוע שלהן היה תחושה פנימית, שיש חלקים בתוכן שעדיין לא באו לידי ביטוי; תחושה של חוסר סיפוק או חוסר מיצוי, ששלחה אותן לחפש, ללמוד, להתפתח ולגדול, וכתוצאה מכך – להשתנות.
מבחינתי, הסיבה שהובילה לשינוי אצל הנשים הללו היא חשובה, אך לא פחות חשוב הוא התהליך החיצוני והפנימי שכל אחת מהן בחרה לעבור, במודע או שלא במודע. המשותף לכל הנשים שראיינתי הוא שכולן יצאו מן העבר השני של השינוי חזקות יותר, מודעות יותר, מצליחות יותר וקרובות הרבה יותר אל עצמן, ולכן הסיפורים שלהן הם כל כך מעוררי השראה.
הופתעתי לגלות שאצל רובן זו לא הייתה החלטה ברורה, בגדר "אני הולכת לשנות את חיי מקצה לקצה" (אם כי היו גם כמה כאלה), אלא בחירה בתהליך, שרק בסופו, במבט לאחור, הן ראו את השינוי הגדול שעשו ואת הדרך שהובילה אותן לשם.
בנוסף לשינוי בחייהן, כבונוס, הן קיבלו את המתנה הגדולה מכול – ההבנה "מה הן לא". הן לא הזוגיות שלהן, לא הגוף שלהן, לא הבית, התפקיד או הבגדים שלהן, ואפילו לא המחשבות או הרגשות שלהן. כל אלה הם דברים חיצוניים, זמניים כעננים, שטיבם לחלוף. נשים אלה הבינו, כל אחת בזמן הנכון לה ולא רגע קודם, מי היא באמת, מהן העוצמות האמיתיות שלה, ומה תרומתה הייחודית למשפחתה, ליקרים לה, ולחברה שבה היא חיה.
התהליך שאני עברתי בתוך המסע הזה היה מרגש ומרתק. אני מחלקת אותו לארבעה שלבים: רוחני, פיזי, רגשי ומעשי. בשלב הראשוני, הרוחני, לא באמת ידעתי למה אני נכנסת ולאן אני הולכת בכל רגע נתון, אך הרגשתי שאני מקבלת הדרכה עליונה, והחלטתי לסמוך עליה ועל המידע שהיה ברשותי באותו הרגע.
התחלתי כאמור עם המסר המסוים שקיבלתי: "לכי תפגשי נשים ותראייני אותן על השינוי שעשו," וזה מה שעשיתי. איתור הנשים היה מסע בפני עצמו. התחלתי מנשים הקרובות אלי, שידעתי שעברו שינוי משמעותי. חלקן הפנו אותי לעוד נשים במעגלים שלהן, אך בתוכי הרגשתי שזה לא מספיק, שאינני יכולה להישאר רק במעגלים הקרובים אלי. הייתה בי ידיעה פנימית חזקה שאי שם בארץ, ישנן הרבה מאוד נשים שעשו שינוי ומחכות שאגיע אליהן כדי לספר לי את סיפור חייהן. עם זאת, לא היה לי ברור איך אמצא אותן. כאדם שבחר בדרך רוחנית, ידעתי שאם קיבלתי על עצמי את השליחות הזו באהבה, ומתוך רצון לשרת נשים באשר הן, אקבל סימנים בדרך.
הסימן הראשון הגיע מספר שבועות אחרי שמיציתי את מאגר הנשים שהיה ברשותי. חשבתי לעצמי שזה לא אמור להיות קשה מדי להגיע לנשים עם סיפורים מעניינים, ועשיתי מה שאני יודעת לעשות טוב – כתבתי. נכנסתי לאתר הנשים "אסימון", שאני מפרסמת בו מאמרים מקצועיים מדי פעם, ושלחתי מסר שבו כתבתי, שאני מחפשת נשים שעשו שינוי בחייהן ומוכנות להתראיין על כך לצורך מחקר לספר. לא היו לי ציפיות מיוחדות בזמן שכתבתי ושלחתי את המסר הפשוט. היה כבר די מאוחר בלילה, וכל מה שרציתי היה ללכת לישון. אבל האפקט היה מדהים. למחרת בבוקר הלכתי לשיעור יוגה וכהרגלי, ניתקתי את הטלפון הנייד שלי. בתום השיעור, כשעה וחצי לאחר מכן, הדלקתי את הסלולרי, ומצאתי מבול מבורך של הודעות ומסרונים, שהגיעו בקצב אדיר. מיהרתי הביתה, למחשב, וגיליתי גם בתיבת הדואר האלקטרוני מספר גדול של הודעות, מנשים הרוצות להתראיין לספר. בכיתי מהתרגשות. זה היה עבורי סימן חד-משמעי מהיקום, שאני במקום הנכון ועושה את מה שנועדתי לעשות. כעת, כל שנותר לי היה לדבר ולהיפגש עם כל אחת מהנשים שכתבו לי, כדי לבחור את הסיפורים המעניינים יותר.
כאן התחיל השלב השני, הפיזי, של המסע. אני תל אביבית "אדוקה" ולא אוהבת לנהוג לבד מחוץ לגבולות העיר. יש לכך הרבה סיבות: אני די גרועה בניווט, לא סובלת מכשירים שמדברים אלי בנהיגה ובדרך כלל מסתבכת בדרכים. יש לי, אני חייבת לומר בכנות, הנחה מוקדמת, די מטופשת, שמתישהו כולם צריכים להגיע לתל אביב. אך במצב שנוצר אז לא היו לי הרבה ברירות. אמנם הצלחתי לשכנע חלק מהנשים להגיע ליום כיף או לסידורים במרכז ולפגוש אותי בתל אביב, אך כמה מהן התעקשו שאגיע אליהן. לפיכך, המסע הזה לקח אותי למקומות שונים בארץ, שאפילו לא ידעתי על קיומם. לחלקם הגעתי בפעם הראשונה בחיי, והמצחיק הוא, שככל שחלף הזמן אפילו למדתי ליהנות מהדרך…
נפגשתי עם נשים מדהימות, מוכשרות ומלאות קסם, שחלק גדול מהן הפך עם הזמן להיות לי לחברות ולשותפות לדרך. כל אחת עולם ומלואו, לכל אחת סיפור מרגש ומעורר השראה. לרגע אחד, או יותר נכון, לכמה שעות, הייתי מאוחדת ממש עם האישה ששוחחה אתי, והרגשתי מבורכת כשהיא אפשרה לי להיות שותפה לסיפורה. גיליתי בנשים אלה אחווה נשית ונכונות לתת מעצמן, שבעיניי אינה מובנת מאליה. הנתינה שלהן הדהדה באותו תדר, ששלח את המסר המרכזי שאני רוצה להעביר באמצעות הספר לנשים, באשר הן, בכל הנוגע לשינוי בחיים: לא משנה מאיפה את באה, מה ההשכלה שלך וכמה נמוך את נמצאת – זה אפשרי.
אחת השאלות שהתמקדתי בה בראיונות, הייתה מדוע הן החליטו לספר את סיפורן כעת. קיבלתי תשובות מגוונות, החל מ…"זו סגירת מעגל עבורי", דרך "זו הפעם הראשונה שאני ממש מספרת את הסיפור במלואו לאדם זר וזוכה להקשבה מלאה", "זה חלק מתהליך הריפוי שלי", ועד ל…"זו דרך בשבילי להשפיע ולתת השראה לנשים אחרות לעשות את השינוי שלהן, כי אם יראו מאיפה אני באתי ולאן אני הגעתי, הן יבינו שכל אחת יכולה."
השלב השלישי, הרגשי/יצירתי, הגיע כמה חודשים אחרי שהחל המסע שלי, כשאספתי כבר כשלושים סיפורים. ידעתי שלא כולם ייכנסו לספר, והבנתי שיהיה לי קשה מאוד לבחור ביניהם. ככל שהמסע שלי אל הנשים העמיק והתארך, כך התעמקתי והתאהבתי בכל אחד מהסיפורים, ונשביתי בקסמן של הנשים שסיפרו לי אותם. לא היה לי ברור כיצד אבחר סיפור מסוים ואוותר על סיפור אחר, ומה תהיה הסיבה להעדפה. לא היו לי תשובות. זו הייתה מעין תחושה של "כולם היו בניי", וכאימא לשלושה בנים משלי – איך אוכל להעדיף בן אחד על משנהו?
בשלב הזה התחלתי להרגיש "מוצפת". חלק מהסיפורים, כפי שתקראו בעצמכן, מאוד חזקים, קשים וסבוכים. חלקם נוגעים בעצבים חשופים ובפצעים עמוקים, וכולם, כולם, בלי יוצא מן הכלל, מרגשים ומעוררי השראה.
התובנה אליה הגעתי, שקשה לי להכיל את כל הסיפורים, הבהירה לי שהגיע הזמן להתחיל להעלות אותם על הכתב, כדי לשחרר אותם מתוכי. במקביל לתחושות אלו, החלו להיווצר מעין "אשכולות" של סיפורים, שהיו בהם אלמנטים דומים שחזרו על עצמם, אך עדיין לא ידעתי לקרוא להם בשם. הבנתי שאני כבר מוכנה לקבל את ה"איך". ברגע ההוא החלטתי, כפי שעשיתי בעבר, פשוט לבקש. לשלוח את בקשתי ליקום ולחכות לסימן. במדיטציה היומית שלי על שפת הים, ביקשתי הדרכה ושאלתי בפשטות: "איך עליי לכתוב את הספר, לפי איזה מפתח עליי לבחור את הסיפורים?"
מסתבר שכששואלים את השאלות הנכונות, ממקום נכון של מודעות ושל רצון טוב, מקבלים מיד את התשובות. המענה היה המילה מפתח, שירדה אל מול עיניי כמבנה שלם, ובו ראיתי תריסר מפתחות לשינוי. הבנתי שבכל הסיפורים של הנשים טמונים מפתחות, כלים שבהם הן השתמשו כדי לפתוח את הדלת לשינוי שלהן ולהיות מסוגלות להתמיד בו. היה לי ברור מיד שהמפתחות האלה יובילו את הספר, כשכל "מפתח" הוא פרק בספר, ומתחת לכל מפתח אשבץ את הסיפורים הרלבנטים, שמדגימים את השימוש שעשתה אותה אישה במפתח שלה.
כל כך פשוט. כל כך ברור. כל כך פונקציונלי.
תריסר המפתחות שחזרו על עצמם ונחשפו בתוך עשרות הסיפורים ששמעתי, אינם בהכרח דברים חדשים שלא שמעתן עליהם קודם. ככלל, אני מאמינה שכל הידע בעולם כבר קיים, ולמעשה אף אחד לא ממציא שום דבר. בתהליך היצירה אנו רק חושפות את המידע או נחשפות אליו, וזה קורה כשאנו מצליחות "לדומם מנועים", להיות בשקט ולהקשיב פנימה. במילים אחרות, כשאנו מעלות את רמת המודעות שלנו לדרגה גבוהה יותר.
עם המבנה הזה בראשי רצתי הביתה במהירות, כשדמעות התרגשות בעיניי, וכבר בדרך התחלתי להרכיב בראשי את הפאזל, ולשבץ את הסיפורים לתוך המפתחות. מרוב התרגשות, לא טרחתי אפילו לחפש סרגל. ציירתי ביד טבלה די עקומה, של שנים עשר טורים. בראש כל טור רשמתי את המפתח ואז, אינטואיטיבית, שייכתי את הסיפורים למפתחות.
בחלק מהסיפורים עלה מפתח אחד, משמעותי ובולט, שהניע את השינוי. בסיפורים אחרים זיהיתי מספר מפתחות, ומהם בחרתי את המפתח שבעיניי היה הכי דומיננטי. יחד עם זאת, כשזיהיתי מפתחות נוספים בתוך הסיפור, הדגשתי גם אותם, כדי להראות שבמצבים מסוימים ובשלבים שונים בחייהן, הנשים עשו שימוש, לעיתים מודע ולעיתים לא, במפתחות נוספים.
מתוך חמישים הנשים שראיינתי, נכנסו לספר, בסופו של דבר, עשרים ותשעה סיפורים. בכל מפתח שיבצתי שניים-שלושה סיפורים לכל היותר, בדרך כלל סיפורים השונים בתכלית זה מזה.
מלאכת כתיבת הסיפורים הייתה מסע בתוך מסע. עשיתי בחירה מודעת – לאפשר לכל אישה לספר את סיפורה בקול שלה, בגוף ראשון, בדרך שהיא בחרה, עם הצבע והגוון האישי שלה. התחושה שלי הייתה ועודנה, שכך הסיפור נשמר אותנטי, חזק ועוצמתי הרבה יותר. אמנם לאגו שלי היה מה להגיד על זה, אך אחרי ויכוח רציני בינינו, בחרתי לוותר עליו לחלוטין, ולמעט הפתיח הקצר שלי שמתמצת כל סיפור, ניקיתי את הפרשנות שלי מהטקסטים.
בנוסף, אפשרתי לכל אחת מהנשים לבחור כיצד היא רוצה להופיע בספר. להפתעתי הרבה, רובן בחרו להופיע בשמן המלא, חלקן בזהות חלקית, ורק מיעוטן ביקשו לטשטש את זהותן, כדי לא לפגוע בילדיהן או באנשים אחרים שהיו מעורבים בסיפור.
השלב הרביעי, המעשי, היה לאפשר לנשים שיקראו את הספר, ויזדהו עם סיפור מסוים או מפתח מסוים, להתחיל מיד בפעולה. הסיפורים בספר יכולים לעורר השראה בכל אישה באשר היא. יחד עם זאת, לטובת הנשים שמעוניינות לחולל שינוי בחייהן, הוספתי בסוף כל פרק תרגיל מתחום האימון, שמאפשר להתחיל ולהתאמן באופן מיידי בעזרת המפתח, כדי להתניע את תהליך השינוי.
מניסיוני האישי ומניסיוני כמאמנת לחיים, המתמחה באימון נשים לשינוי, אני יודעת שכל החלטה שאנו מקבלים אינה החלטה אמיתית, אלא אם כן צמודה אליה פעולה. פעמים רבות משהו מעורר בנו השראה ותשוקה לעשות שינוי. זה יכול להיות ספר, סדנה ואפילו תהליך אימון אישי. כשאנו בתוך החוויה עצמה, אנחנו ב"היי" – מצהירות הצהרות ומדקלמות משפטים עוצמתיים. אך, ברוב המקרים לא קורה שום שינוי אמיתי בחיים, וה"היי" הופך ל"ביי".
הספר הזה נועד להיות ספר שימושי, כשבנוסף להשראה שהוא מעורר, הכוונה שלי שהוא באמת יתמוך בך להיפתח לשינוי שלך ולהניע אותו קדימה. לכן, אני מזמינה אותך לא לוותר לעצמך, וברגע שאת מזהה את המפתח שלך התחילי לפעול (בדגש על פעולה, לא רק מחשבה). הדרך אל החופש שלך יכולה להתחיל כבר עכשיו. את העבר, הרי אינך יכולה לשנות, והעתיד – עדיין אינו ידוע. הזמן היחידי, שבו אפשר לעשות שינוי כלשהו- הוא ההווה, (ולא סתם משמעות המילהPRESENT באנגלית היא "מתנה"). את יכולה לעשות את השינוי רק ברגע זה, לא "מחר" ולא "כשתרדי חמישה קילוגרמים במשקלך", וגם לא "כשהילד יגמור את התיכון". הפעם, יש לך הזדמנות, לתת לעצמך את המתנה, ולעשות את הדברים אחרת, מתוך מודעות חדשה, ועם כלים אחרים מאלו שהיו לך עד היום.
כל תהליך שינוי מתחיל בצעד ראשון, והתרגילים בספר יכולים לכוון אותך לצעד הזה, ולאפשר לך להניע משהו חדש בחייך. בכל פעם שתזהי איזשהו חסם, "מנעול", שמונע ממך להתקדם בתהליך, את יכולה לבחור להשתמש באחד מה"מפתחות לשינוי".
הספר בנוי באופן המאפשר לקרוא את הפרקים לאו דווקא על פי הסדר. אם זיהית את המפתח שלך באחד הסיפורים כבר בהתחלה, התחילי להשתמש בו. אני יכולה לומר לך שלמדתי ממורים רבים וטובים את הסוד הגדול של האנשים המצליחים ביותר בעולם: יש הרבה רעיונות טובים מסביבנו, אך רק מי שתיקח את הרעיון ותפעל לפיו בהתמדה ובעקביות – היא זו שתצליח בסופו של דבר.
לסיום, פגשתי במסע זה נשים יוצאות דופן, אמיצות וחזקות, שלמדתי להכיר, לאהוב ולהוקיר. נשים ששמחו לשתף אחרים, ולהביא את סיפור השינוי האישי והייחודי שלהן כדי לשמש השראה לנשים אחרות; לכאלה שאולי נמצאות לפני "הקפיצה הגדולה", מזיעות מפחד או קופאות לנוכח החשש מפני הבלתי נודע.
רוב הזמן נהניתי מהעשייה של הספר ובמיוחד מהמפגשים עם הנשים, אך עם זאת, לא תמיד הדרך הייתה קלה, והיו שלבים שבהם כמעט ועזבתי הכול. לאורך כל התקופה המשכתי בעבודת ההתפתחות האישית שלי. נעזרתי בחלק מהמפתחות, וביקשתי עזרה ממורי הדרך שלי, ממאמנות-חברות ומחברות נפש, שהיו שם בשבילי וידעו לתמוך ולהקשיב. התמקדתי במטרה והזכרתי לעצמי כל הזמן את ה"למה" שלי, המגדלור, שעזר לי לעבור את כל המכשולים. הסכמתי לטעות, ללמוד מהטעויות ולקבל אותן באהבה, כחלק מהמחיר שאני מוכנה לשלם כדי להגיע למטרה שלי, ולצמוח כאדם. האמנתי כל הזמן ש"זה אפשרי", שהספר, למעשה, כבר קיים בתודעה שלי, וכעת כל מה שנותר הוא רק להפוך אותו למציאות. שמרתי על גישה חיובית והתמקדתי במה ש"יש" לי ולא במה שאין, ובעיקר, השתמשתי ואני ממשיכה להשתמש הרבה מאוד בכוחן של מילים. מילים מחזקות, מעוררות השראה ומקדמות, "מנטרות" עליהן אני חוזרת כמה פעמים ביום, מדי יום.
הספר הזה מוקדש באהבה לכל הנשים, אחיותיי לדרך ולמסע, והוא נובע מתוך הרצון להעניק השראה וחיזוק לכל מי שנמצאת שם לבדה בצומת הדרכים, וצריכה לבחור היום בין המצוי, שלא עובד בעבורה יותר, לבין הרצוי – חיים מתוך סיפוק, הנאה ותחושת ייעוד.
הספר הוא הגשמת החלום האישי שלי, ונכתב כחלק ממימוש הייעוד והחזון שלי: "לחבר נשים לליבת העוצמה שלהן, ולהאיר להן את הדרך לצמיחה ולשינוי." בענווה עמוקה ובהוקרת תודה גדולה, אני מודה לבורא עולם, ולנשים הנפלאות הללו על המתנה שהן נתנו לי, בכך שאפשרו לי ללמוד בעצמי, להתפתח, ולהעביר את הידע הזה הלאה לנשים אחרות. אני רואה בספר זה אפשרות להחזיר, בהכרת תודה, משהו מהטוב ומהשפע שהתברכתי בהם בחיי, לקהילה שלי וליקום.
אין עדיין תגובות