בתחילת שנת 2011, נהרו מיליוני אנשים ברחבי העולם הערבי אל הרחובות והכיכרות ובפיהם הקריאה: "העם רוצה בהפלת השלטון". טעמן של התקווה והאופוריה שהיו מנת חלקם של ההמונים, התחלף עד מהרה באכזבה ובתחושה שהמהפכה למענה נלחמו, נגנבה מהם על ידי גורמים מאורגנים יותר או אלימים יותר. בהדרגה, חלחלה בציבור ההכרה כי המטרות שלשמן יצאו ההמונים לרחובות, לא התממשו, ומצבו של האזרח הפשוט במדינות ערב אף הורע. אלה שהפגינו בתחילת 2011 ברחובות, מצאו את עצמם מסתתרים מאחורי מקלדותיהם או תרים אחר מחסה מפני האלימות הגואה בחלק מן המדינות.
ספר זה מקבץ את השירים שהיו חלק מן הפסקול של השנים האחרונות בעולם הערבי – שירי רוק, היפ-הופ, ראפ ועוד – שזכו למיליוני צפיות באתר "יוטיוב", ונעשו המנוניהם של ההמונים, תחילה ברחובות ובכיכרות ואחר כך בתוככי הבתים.
נעמה אביעד ונועם זיצמן הם חוקרים בכירים במרכז למחקר מדיני של משרד החוץ. שניהם בעלי תואר שני בלימודי האסלאם והמזרח התיכון ובספרות ערבית, וחוקרים את העולם הערבי שנים רבות מזוויות חברתיות, מדיניות וכלכליות.
קטגוריות: מבצעי החודש, עיון, שירה ומחזות
22.00 ₪
מקט: 978-965-739-745-9
מבוא – על השירים שליוו את הטלטלות במדינות ערב
מטרת ספר זה היא לאגד את קולותיהם של נשים וגברים מכמה ממדינות ערב ולהציג בפני הקורא את הנרטיב של האירועים שהחלו בדצמבר 2010 בתוניסיה, שזכו בתחילה לכינוי "האביב הערבי", שהפך ל"חורף אסלאמי", ובעת כתיבת שורות אלו, התהליך עודנו הולך ומתעצב.
הספר מחולק לארבעה שערים השואפים לייצג את התהליכים שעברו מדינות המזרח התיכון בשנים האחרונות. השער הראשון, המתאר את סיר הלחץ המבעבע, התחיל עוד לפני שנת 2011, והשירים הכלולים בו מציגים את המצוקות והייאוש שהיו מנת חלקו של הציבור הערבי במדינות הללו. קשה לשכוח את התמונות שצולמו בראשית ינואר 2011 בכיכר תַחרִיר, כשהתקבצו בה מיליוני בני אדם מאוחדים בקריאה אחת להפלת השלטון, העריץ בראייתם, תוך שהמשטר מנסה להפעיל את כל כליו כדי למגר את ההתקוממויות העממיות מבלי להפנים את העובדה שכבר השתנו חוקי המשחק. השירים שנאספו מתוניסיה, ממצרים, מסוריה ומלוב, מביעים מסר אחד – עם חנוק חסר זכויות, מדוכא ועני, החי באווירה של פחד ושחיתות.
השער השני, שער האופוריה, מאגד בתוכו שירים שנכתבו והושרו מיד לאחר הדחת בּן עַלִי ומֻבַּארַכּ בתחילת 2011. שער זה מציג את מה שנראה לרגעים ספורים בהיסטוריה של המזרח התיכון כהצלחה של המהפכות העממיות לתפוס את מוסרות השלטון וליטול את האחריות על החברה. זהו פרק זמן קצר בן כמה שבועות, כשנדמה היה שכל חלקי החברה הערבית לגוֹניה מאוחדים: ליברלים לצד אנשי "האחים המוסלמים", נשים לצד גברים, ופורעי חוק לצד אנשי כוחות הביטחון. השירים מייצגים את השאיפה לדמוקרטיה, לחופש ולצדק חברתי. זהו רגע היסטורי, שכמו בתמונה, לוכד את הרגע שבו העם אמר את דברו בלי לחשוש מפני אלימות, לא פוליטית ולא פלילית.
השער השלישי, שתקופתו אמורפית יותר, המתחיל במקביל להצלחתם של ההמונים להדיח את השליטים בתחילת 2011 ונמשך כשנתיים, מציג את אבדן הסדר הציבורי ואת תחילת תהליך התפוגגות תחושת האופוריה שאחזה בהמונים. כאילו התעוררו מחלום או מליל בילויים ארוך, עלתה השמש, ועמה שבו וצצו אותן בעיות ישנות, שלא רק שלא נפתרו במהלך אותם ימים ארוכים בכיכרות וברחובות, אלא שנוספו עליהן בעיות חדשות. במצרים שלטו ברחובות כנופיות אלימות, והציבור נאלץ להגן על עצמו, בשעה שנשים סבלו מהטרדות מיניות לעיני כול, מחירי המזון האמירו ורבים נותרו בלא מקור פרנסה. בבחרין לא היססו כוחות הביטחון לנקוט יד קשה ואלימה נגד המפגינים, כך גם בתימן, וסוריה החלה לדמם ולצעוד לעבר מלחמת אזרחים, שהביאה לימים להתפרקות חלקית של המדינה ולהתבססות גורמי ג'האד עולמי בחלקים מתוכה ובאזורים אחרים במרחב המזרח תיכוני.
השער הרביעי כולל שירים משנת 2013 ואילך, המתארים את ההתפכחות מן האופוריה ומן המהפכות. במצרים הצבא הדיח את שלטון "האחים המוסלמים", לוב נכנסה למערבולת של אלימות, בבחרין האופוזיציה הפוליטית חדלה מלתפקד, בתימן הנשיא המודח עַלִי עַבּדאַלָלה סָٓאלֶח שב להיות דמות מרכזית לאחר שחבר למורדים החות'ים, סוריה התפרקה ליחידות גאוגרפיות ואתניות, מאות אלפי פליטים מצאו מקלט במדינות השכנות לה תוך כדי הגברת הנטל עליהן, ותופעת ה"מדינה האסלאמית", על אכזריותה וטירופה, שטפה את המזרח התיכון כולו. גלי ההדף הורגשו היטב גם באירופה, עת מאות אלפי פליטים ניסו למצוא בה מקלט, והיבשת נמלאה בהלה מפיגועי טרור שחלקם בוצעו על ידי טרוריסטים ששבו משדות הקרב בסוריה. השירים בשער זה שבים ומבטאים את התסכולים והלחצים החברתיים שהיו מנת חלקם של מיליוני גברים ונשים בעולם הערבי, שראו כיצד הסדר הישן, ששאפו לשנות אותו ונלחמו בו, שב על כנו.
התהליך ההיסטורי חורג באורכו וברוחבו ממידת היחיד, ומעורבים בו יותר מן הפרט ובני ביתו, מעורב בו קהל של בני אדם. ההיסטוריון הצרפתי פרנאן ברודל חילק את ההוויה ההיסטורית לשלושה משכי זמן, שכל אחד מהם מתאר רובד היסטורי אחר וסוג נבדל של תהליכים וגורמים: תהליכים קצרי מועד שאינם מגלים את עומק פני הדברים, מפני שהם חסרים פרספקטיבה מספקת; היסטוריה חברתית-כלכלית – תהליכים בעלי השפעה בת שנים אחדות בלבד הנוגעים לתנאי קיומו של האדם; היסטוריה תרבותית וגאוגרפית-אקולוגית המעצבת את התנאים הכלכליים והחברתיים.
בשלב זה, עדיין מוקדם להעריך את מידת ההשפעה של אירועי השנים האחרונות על החברות הערביות במזרח התיכון ובצפון אפריקה: האם צאצאי הצעירים שהתאספו בתחילת העשור השני של המאה העשרים ואחת בכיכרות וקראו לחופש הביטוי אכן יממשו את קריאת הוריהם? האם טראומת מלחמת האזרחים בסוריה ומוראות האסלאם הג'האדיסטי ותנועותיו יגרמו לתהליך הפוך של רצון לשמור על הסדר הקיים ולא לערער אותו? השירים הכלולים בספר זה מנסים לשקף רגע היסטורי אחד בתולדות העולם הערבי מבלי לשאוף לענות על שאלות מורכבות אלה.
תרגום השירים נעשה קרוב ככל האפשר אל המקור, לעתים גם במחיר סרבול מכוון בעברית, מתוך כוונה לקרב את הקורא עד כמה שאפשר לתחושת המאזינים ברחוב הערבי. חלק גדול של השירים מבוצע בערבית מדוברת על להגיה, ולעתים קיימת אי הקפדה מודעת לתחביר הערבי (דוגמת אי התאמה בגוף או כתיב חסר או אי הקפדה על השימוש ביחסות). ניסינו ככל האפשר להימנע משגיאות תחביריות בעברית, ובחרנו להשאיר את הטקסט בערבית בלא עריכה לשונית. עשינו מאמצים רבים להסביר את הקודים והסמלים שהחלו להתרקם במהלך שנות המהפכה, שמות ומקומות. בכל מקום שהדבר היה אפשרי, הוספנו פרטים על אודות כותב המילים ומלחין השיר, אולם לא תמיד הצלחנו למצוא מידע על השירים.
נועם זיצמן ונעמה אביעד
ירושלים 2016-2015
היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “פסקול של מהפכות”
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.
אין עדיין תגובות