פעילות גופנית מותאמת לטיפוח איכות חיים של אוכלוסייה עם מוגבלות שכלית התפתחותית ספר זה כולל מגוון רחב של דוגמאות למערכי […]
מבוא
הספרות המחקרית בנושא התנועה מלמדת שילדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית מסוגלים להפיק תועלת מפעילות גופנית, אך בכפוף לכך שהמסגרת של פעילות זו תהיה מותאמת (אלמוסני, 2013). נוסף לכך, בתחום המוטורי ישנם דיווחים המראים כי יכולתם הגופנית של ילדים אלה קרובה לזו של ילדים נורמטיביים (אהרוני, 2005). ספר זה עוסק בפעילות גופנית על-פי הגישה ההומניסטית, המתאימה לנערים ולנערות עם מוגבלות שכלית התפתחותית.
האיגוד האמריקני למוגבלות שכלית (American Association of Intellectual Developmental Disabilities – AAIDD) י(2010) מגדיר לקות זו כדלהלן:
• זוהי מוגבלות בתפקוד האינטלקטואלי, הנמוך מהממוצע המקובל.
• היא מתגלה לפני גיל 18.
• היא נקבעת כאשר למגבלות השכליות נוספות שתי מוגבלויות או יותר בתחומי התפקוד האלה:
– דאגה לצרכים האישיים
– התמודדות עם בעיות מגורים
– התמודדות עם בעיות חברתיות, קשיים בתקשורת בין-אישית.
– שימוש בשירותי הקהילה
– התמצאות בסביבה
– בריאות וביטחון עצמי
– תפקוד אקדמי (למידה עיונית)
– נופש וניצול שעות הפנאי
– עבודה
– התמודדות עם צרכים יום-יומיים.
הגדרה זו כוללת שלושה ממדים מרכזיים:
1. מנת המשכל של אדם הלוקה במוגבלות שכלית התפתחותית היא מתחת לממוצע באופן משמעותי. על-פי ה-AAIDD י(2010), מנת המשכל המרבית של הלוקים בשכלם היא 70 נקודות, וזאת על-פי אמות מידה סטנדרטיות של מבחני אינטליגנציה.
2. מוגבלות תפקודית מוגדרת כרמת היעילות שבה פועל האדם בתחומים אלה: עצמאות אישית, אחריות אישית ואינטגרציה חברתית על-פי אמות המידה של קבוצת התרבות שבקרבה הוא חי ועל-פי גילו.
3. בשל המוגבלות בתפקוד, האדם המוגבל בשכלו זקוק לתמיכה רבה יותר. בפועל, קיים יחס הפוך בין צרכיו של האדם הזה לבין התמיכה שהוא זוכה לה: ככל שהוא עצמאי יותר כך הוא יזדקק פחות למערכות תמיכה. ככל שנלמד אותו מיומנויות של עצמאות אישית ונדאג להעצימו, כך הוא יזדקק פחות לתמיכה הן מהמשפחה הקרובה והן מהשירותים הסיעודיים.
כושר גופני נחוץ גם לילדים ולמבוגרים עם מוגבלות שכלית. מיליוני ילדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית מבצעים פעילויות יום-יומיות, במטרה להביא את תרומתם לידיעת החברה השואפת למצוינות. הם זקוקים לרמה מספקת של כושר גופני לא רק כדי לבצע עבודה אלא גם כדי ליהנות בתחומים השונים של חייהם (אלמוסני, 2007). טיפוח התחום המוטורי הוא הבסיס לעבודה חינוכית המשקמת את האדם המוגבל. עבודה זו תלמד אותו לקבל את עצמו כפי שהוא, תוסיף לחייו ממד של שמחה, תסייע לו בהבנת תכנים לימודיים נוספים ותקל על השתלבותו בחברה (אלמוסני, 2008).
העיסוק בפעילות גופנית מסייע לצעירים עם מוגבלות שכלית התפתחותית למצות את הפוטנציאל הטמון בהם כדי לחיות חיים המבוססים על עצמאות אישית. אין זה נכון להתייחס לאוכלוסייה זו כאל קבוצה הומוגנית. ההטרוגניות באוכלוסייה הזו מחייבת לבחון דרכים נוספות להתאמת תכניות התערבות. אחד התחומים החשובים יותר והנחקרים פחות הוא סגנון ההפעלה ושיטות ההוראה המתאימים ללימוד מיומנויות גופניות לשיפור הכושר הגופני של אוכלוסייה עם מוגבלות שכלית התפתחותית (אלמוסני וחב’, 2005; אלמוסני, 2009; 2013).
ספר זה נכתב בהתבסס על הגישה ההומניסטית. זוהי תנועה אינטלקטואלית מתקופת הרנסנס, שמקורה באיטליה בתחילת המאה ה-16. גישה זו מציבה את האדם וערכיו מעל הכול. האדם הוא ערך עליון ואינו אמצעי שניתן לעשות בו שימוש. מטרת החינוך, לפי הגישה ההומניסטית, היא פתיחות לשינוי בלמידה, המאפשרת הגשמה עצמית. גישה זו רואה את האדם כטוב מיסודו. כאשר הלומד מרגיש בטוח, מקובל ומכובד, הוא יחווה שביעות רצון מעצמו ואיכות חייו תשתפר.
עקרונות כלליים של הגישה ההומניסטית
לאדם ישנן תכונות ייחודיות המאפיינות אותו כבן אנוש:
• הוא יצור חושב, המסוגל לעשות שיקול דעת ולבחור בין חלופות.
• הוא מסוגל להגיע לתבונה עצמית ולהבנת הסביבה שבה הוא חי ולהבין את הכוחות הפועלים בה.
• הוא מסוגל לעבד לעצמו מערכת של ערכים ותפיסת עולם, שהם בסיס לסדר עדיפויות עבורו.
• הוא מסוגל לכוון את דרכיו לפי מטרות שהוא מציב לעצמו על סמך סדרי העדיפויות שלו.
• כל בן אנוש הוא ישות בעלת ערך, שאינו תלוי בדבר (ליקוי, צבע עור וכיו”ב).
• האדם הוא הקובע האחרון לגבי שירותים הניתנים לו וסגנון חיים המועדף עליו, גם אם זה נוגד את דעת המומחים.
• הגישה ההומניסטית מבחינה גם בין הלקות, שהיא פגם פיזיולוגי המחייב טיפול רפואי, לבין האדם עצמו, על תכונותיו ואישיותו.
בחינוך גופני:
• יש להתייחס לתלמיד כאדם עם ליקוי ולא כלקוי שבאדם.
• יש ללמד את התלמיד לחיות ולהתנועע עם המגבלה בצורה היעילה ביותר עבורו.
• יש לתת לתלמיד להתקדם על-פי יכולתו.
יש לאפשר לו להחליט על הדרך, ויש להכין כמה תכניות הולמות.
• יש לאפשר לו ביטוי עצמי.
• לעתים יש לשתף את התלמיד בתוכני הלימוד.
• יש להכין את המורים והלומדים כאחד להטרוגניות של הכיתה.
• יש להשתמש בשיטות הוראה שונות.
• יש לתת משובים עבור הפעילויות.
• יש להימנע מרחמים ומחסד.
• רצוי לנצל את הנקודות הטובות ומכאן להעלות את דרגת הקושי של הפעילויות.
• רצוי להימנע מפעילויות המועדות לכישלון.
במרכז הספר עומדות הדרכים לפיתוח הפוטנציאל האישי והייחודי של צעירים עם מוגבלות שכלית התפתחותית להשגת איכות חיים באמצעות עיסוק בפעילות גופנית, אגב התייחסות לבעיה של התאמת תכניות התערבות ליכולתם של צעירים אלה ולמטרותיהן.
אין עדיין תגובות