אם נביט בשיר האהבה, בחלקתו של פסוק זורם, נראה נהר ואל, נהרה ואלה. ואם נאט עוד את מבטנו הצמא והחופז, נראה את חלקות המבוע המשחקות עם הגדות ואחת עם השנייה. אז, נוכל להגות הברות, להטעים ולטעום. תחת שמורותינו המצועפות ייפתחו שערי ומקופי המרחב הריק בין המילים ובין האותיות, וסימני הניקוד יהיו לטיפות של מור ובושם בנהר האש הלבן של ההשתוקקות
דוד מיכאלי הוא אמן, משורר, חוקר תנועה והתנהגות במרחב. מומחה למסעות טיפוליים במדבר. מרצה על טיפול שטח, אוריינות סביבתית, שירת הייקו.
ספריו: "הערות זמניות על תנועה", "זמן המדבר", "גלות מסע בחירה", "כתבי המופת – טאי ג'י צ'ואן ג'ינג" "סיפורים על גבריות וזיכרון", "מכת חום", "תשעת נקבי הפנינה", "צעדים ומרחבים", "הדרך לשדה בוקר", "פסוקי ההשתוקקות". כותב את הבלוגים "כתוב", "השטח הפסיכו-אקטיבי".
אין עדיין תגובות