"החדר היה אפלולי ומנורה אחת שהייתה תלויה במרכז התקרה ניסתה להאיר ללא הצלחה יתרה. סורג חלוד חסם חלון קטן סמוך […]
פשרות
הגענו אחר הצהריים לצימר על שפת הים. פרקנו לאטנו את התיקים ויצאנו לתוּר את הסביבה. סוף-סוף יכולתי להיות עם המלאך שלי, יואש, בלי להסתתר מעיני אנשים. אף אחד לא הכיר אותנו ולא נראינו יוצאי דופן. טיילנו על שפת הים, נהנינו מהשלווה ושוחחנו על כל מיני נושאים. העדפנו לא לדבר על עצמנו. שמה של אהובה, חברתי מהעבר הלא רחוק, גם עלה בשיחה שלנו. יואש הכיר אותה מהסיפורים שלי. אהבתי מאוד את אהובה, הערצתי והערכתי אותה, אך מדי פעם התנהגותה כלפיי הייתה מעליבה, מזלזלת ומשפילה, ולכן החלטתי לנתק את קשריי עמה. אחרי שתיקה ארוכה אמר יואש פתאום:
"סול, אנשים נדבקים אלייך, אבל כשמכירים אותך הם עוזבים.
מסך חשוך צץ מולי, עִרפל את עיניי וסחרר את ראשי. לא האמנתי למילים ששמעתי. יואש ידע היטב שהפרֵדה מחברתי נבעה מעלבונות שספגתי ממנה, ובכל זאת בחר לפגוע בי. לא הייתה הסכמה בין יואש וביני בנושאים רבים ולא פעם הוא ייחס לי תכונות רעות, אבל הפעם הוא ממש הִכָּה בי. הסתובבתי לאחור וחזרתי לחדר בלי להוסיף מילה. בלבי חשבתי שאין לו כל זכות להגיד את מה שאמר כי אין הוא מכיר אותי באמת, והידע שלו עליי מועט מאוד. נזרקתי על המיטה הכפולה הרחבה, צפנתי את ראשי בין הכריות והתאמצתי להרחיק ממני את המחשבות.
יואש נכנס לחדר כעבור שעה. ברגע שפתח את הדלת, ניתרתי מהמיטה ויצאתי מהחדר. קרני שמש אחרונות נפרדו מהיום, החליקו לאטן לתוך המליחות האינסופית. התיישבתי על ספסל מול הים. הגלים השקטים השמיעו מנגינה מונוטונית. הייתה לי תחושה שהכחול האינסופי הוא ארץ אחרת, כוכב נפרד. ציוצי הציפורים שעדיין לא החליטו היכן יבלו את הלילה הצטרפו לרחש הגלים. עיניי התמלאו דמעות אך עצרתי בעדן. אסור לבכות סתם כך כי רע לי וכבד לי על הלב. אסון גדול יותר מהביזוי שיואש בחר להטיח בי עלול ליפול עליי, ואז באמת תהיה לי סיבה לבכות. מוטב להסתכל על היופי המסתורי הפרוּשׂ לרגליי ולהתיר ללחלוחית רק לעטר את האישונים.
החופשה הייתה מתנתי ליואש לרגל יום הולדתו העגול. חשבתי שכמה לילות על שפת הים יחזירו אלינו את רגעי האושר שהלכו והתנדפו. הצימר על שפת הים עלה לי לא מעט כסף שתמיד סבלתי ממחסור בו, ובתמורה קיבלתי במתנה את משפטו החורך של יואש.
אחרי זמן מה חזרתי לחדר.
"מחר אני צריך להיות בשיעור, אני לא יכול להעדר ממנו. תצטרכי ללכת בבוקר לבד לחדר האוכל", אמר יואש.
התעלמתי ממנו.
"אני אחזור אחר הצהריים", הודיע.
נכנסתי למיטה בלי לענות לו, הוצאתי את הספר "רוחות רפאים" ושקעתי בקריאה.
אין עדיין תגובות