קמצן, קשקשן וסַטלן התחרו על תשומת לבך. מי זכה? את, שחתכת מיד אחרי הדייט הראשון! ירדנה אלטר (בן שי), צעירה […]
הקדמה
הידעת? כתיבת הקדמה לספר זהה ל-10 השניות הראשונות בדייט. מחקרים מלמדים כי 10 שניות, ובמקרה הזה שני משפטים, הם כל מה שצריך כדי לגבש את דעתך על מה שעומד לפניך או על מה שעינייך קוראות[1]. אני רוצה להרשים אותך, ממש כמו בדייט ראשון, להדגיש את הצדדים היפים שלי, התכונות החיוביות, ולהשאיר רושם טוב. רושם שיגרום לך לרצות לצאת איתי לדייט נוסף, סליחה – להמשיך לקרוא…
בעולם שבו אנו חיים יש עוולות רבות וקשיים לא מעטים: אובדן ושכול, פשע ורוע, תאונות, רעב, עוני, בעיות אקולוגיות וסביבתיות… כשחושבים על כל אלה, קצת מוזר להתלונן על קושי במציאת בן זוג, לא? אז נכון, זו לא הצרה הגדולה ביותר, אך נראה לי כי במאה ה-21 מציאת בן זוג אינה משימה שיש להקל בה ראש. בשקט בשקט התפתח כאן דור מלומד, נהנתן ומודע לעצמו, שאינו מוכן לאבד את עצמו בתוך המסגרת הזוגית, ויתרה מכך – לא מוכן להתפשר.
אני בוודאי לא הראשונה שכותבת על זה, וכל מדיה אפשרית "חוגגת" על הנושא, אבל אחרי אין ספור סדרות, סרטים, תוכניות וספרים, הגעתי למסקנה שאנשים שלא חוו זאת בעצמם, אינם מדייקים ואינם באמת מבינים מה קורה שם בחוץ. הם מכירים מציאות וירטואלית, אשליה ארוזה היטב באמירות שונות, כגון "הכל עניין של תזמון", "כשתפסיקי לחפש – תמצאי", "את יותר מדי בררנית", "לכל סיר יש מכסה", ומתעלמים מן המציאות האמיתית והלא פשוטה של עולם הפנויים-פנויות. הם פשוט לא מבינים. הם פשוט לא מכירים (ואולי טוב שכך?).
תופעת הרווקוּת צוברת תאוצה בשנים האחרונות ואיננה עוד בגדר מיתוס אורבני. מספר הפנויים והפנויות כה גדול, עד כי המשפט "יש לי מישהו/י להכיר לך" שגור בפי רבים מאיתנו. רצונם הטוב של האנשים להגיע לגן עדן גורם להם לא פעם לייצר ניסיונות זיווג לא מדויקים – לעולם לא אשכח את הדייט שכמעט היה לי עם סרסור! לא, אני לא צוחקת. הוא שוּוק כ"בחור מבוסס" (בהחלט עסק מכניס), ורק הצלבת מידע מקרית עם חברה אפשרה את גילוי המידע המפליל ואת "הצלתי" (להגנתו של החבר המשדך: הוא באמת לא ידע).
הספר מקיף חוויות רבות – רובן שלי, חלקן של חברותיי – חוויות שבהחלט אפשר ללמוד מהן כמה דברים… ללמוד? אולי לא רק, בעצם. אולי הוא גם מאפשר לך לדעת שאת לא לבד שם… זה קורה לכולן – כמעט. לא פעם, במהלך הכתיבה, ואפילו אחרי שסיימתי, חברות התקשרו אלי עם סיפורים של חברות ש"את חייבת להכניס לספר". נדמה לי כי במקרה הזה אכן "צרת רבים – חצי נחמה", כי אנו, הרווקות, מרגישות לא פעם לא מובנות וכאילו "משהו לא בסדר אצלנו". אז הרשי לי להרגיע אותך: הכל בסדר!
אני מתחילה לכתוב את הספר הזה רווקה שׂבֵעת דייטים, ומקווה לסיים את כתיבתו בזוגיות מאושרת עם ה"מכסה" הנכון, ובתקווה שכתיבת הספר או מציאת האהבה לא יתמהמהו יתר על המידה. האביר שלי, כנראה, תקוע בפקקים, או אולי מנסה למצוא חניה לסוס…
כרווקה מצויה, שהאפשרויות העומדות בפניה להכרת "החצי השני" מרובות (החל בשידוכים של חברים, היכרויות במקומות בילוי / עבודה / מכון הכושר, מפגשי ספיד-דייט, תוכניות ושעשועוני היכרויות, וכלה באתרי אינטרנט ואפליקציות בפייסבוק), יצאתי בחיי, כמו גם חברותיי, ללא מעט דייטים. כמה? הרבה. לא אגזים אם אקבע שמדובר במספר תלת סִפרתי. הזמן עובר והדייטים ממשיכים לזרום, וכבר קרה שיצאתי לדייט ראשון עם בחור ששנתיים לפני כן יצאנו… פעמיים! (הוא זכר – אני לא, וכדי להוסיף חטא על פשע, הדייט גם כלל נשיקה…).
דייטים מגיעים בגלים. יש עונות "יובש" שלא קורה בהן דבר, ולעומתן יש תקופות שבהן הטלפון אינו מפסיק לצלצל, הפניות זורמות מהאתרים, חברים מנסים להכיר לי ובחורים "מתחילים" איתי בכל מקום (כולל בסופרמרקט, כמו בסרטים). במקרים נדירים מאוד מתרחש אפילו מרתון דייטים – יום מרוכז שבו אני יוצאת לשלושה דייטים. למרות שזה נשמע מעט עמוס, עם מעט תמרונים זה בהחלט אפשרי. שבת הוא היום האידיאלי למרתון כזה: דייט ראשון בבוקר, השני בערב והשלישי בלילה. ביום שישי אפשר לקיים שני דייטים יחסית בקלות.
אבהיר כי אני לא חסידה של מרתונים מסוג זה, אבל לעיתים ההזדמנויות מצטלבות, הזמן מוגבל ופשוט אין ברירה. בדרך למציאת בן הזוג הנכון צריך, לפעמים, "למדוד" כמה חולצות. מניסיוני ממרתונים כאלו, בדרך כלל נותר דייט אחד "נורמאלי" להמשך.
את בוודאי תוהה, "למה כל כך הרבה דייטים?!". איך בחורה מוצלחת כמוני (עם כל הצניעות) לא התמסדה מהר יותר? טוב – על זה אפשר לכתוב ספר שלם, אבל בקיצור נמרץ אומַר כי אני בחורה עצמאית, אינטליגנטית, בעלת אינטואיציה מפותחת, שיודעת בדיוק מה היא רוצה ומה היא לא רוצה – וזה, מסתבר, מתכון בדוק לאי מציאת בן זוג במהירות. כפי שכל בר דעת יקיש, ככל שאנו מתבגרות, אנו נעשות ממוקדות ומדויקות יותר והדרך נעשית קשה עוד יותר. כשמוסיפים על כל אלה את מבחר הגברברים, מתקבלת התוצאה: שרשרת ארוכה של דייטים.
הניסיון הרב שלי אף זיכה אותי בזכות לאמן בחורים חסרי ניסיון ברזי הדייטים. יש לי ידיד "יועץ חיזור" (ממש כך!), המלמד בקורסים ובסדנאות את שפת החיזור, וכהגדרתו: "להיות גבר שיודע נשים". על רקע ניסיוני הרב הוא פנה אלי וביקש את עזרתי בתרגול המעשי. אני קראתי לזה "דייטולטור(ית)" (מלשון "סימולטור"). בסימולציות שיחקתי בחורה היושבת לבדה בבית קפה (כנראה מחכה לחברה) ואף יצאנו לשטח-אש (בר פופולארי) ובחנּו כיצד התלמידים מתמודדים עם הסיטואציות מחוץ לכיתת הלימוד ומיישמים את מה שלמדו. החוויה אפשרה לי להעמיק עוד יותר את היכרותי עם "הצד השני", שפעמים רבות עומד מולנו, הנשים, ולא מוצא את ידיו ורגליו. כמה קשה להיות גבר רווק, שמוטל עליו לעשות את הצעד הראשון ולהסתכן לפיכך בדחייה. כדי לעזור במעט, ואולי גם כדי לתרום את חלקי לקידום השוויון בין המינים, לעיתים בחרתי "להתחיל" איתם אני. אם להודות על האמת, גיליתי כי זה דווקא מאוד נחמד להם ונעים, אבל בו-בזמן גם פוגע בגבריות שלהם. הגברים, כך נראה, זקוקים לתחושת ה"ציד", ובשינוי האיזון המקובל יצרתי אי סדר שעליו לא הצליחה להיבנות מערכת יחסים רצינית.
בפרקים הבאים אציג בפניכן כמה וכמה טיפוסים של גברים שבהם נתקלנו, חברותיי ואנוכי, וסיטואציות שונות ומשונות שחווינו. זוהי רשימה חלקית ואני אף בטוחה שיש עוד ועוד טיפוסים שלא נקרו על דרכִּי ודַרכֵי חברותיי (למזלנו??); אך לפני כל אלה, חשוב לציין כי גם נהניתי בחיי ממערכת זוגית ארוכה, אחת או שתיים, ידעתי אהבה (עצומה), ואני בטוחה שאשוב ואמצא אותה.
עוד ברצוני להדגיש, כי גם אם הכתיבה עוקצנית לעיתים, אל נא תטעו בי. אינני ממורמרת או מרירה בשל רווקותי והחוויות שצברתי. הספר מנסה לחשוף עולם רב-רבדים ופנים, תוך שימוש בהומור. המזל, כידוע, מאיר פנים למי שמחייך, ומנקודת המבט שלי עדיף תמיד לצחוק על המציאות מאשר לבכות ולהתלונן. הפיכת לימונים ללימונדה – אם תרצי.
ובנימה אופטימית זו, נעבור אל הטיפוסים[2] השונים שבהם נתקלה ונתקלת כל אחת מאיתנו, לפחות כל אחת שבחרה לצעוד בדרך הדייטים המתישה, אך ללא ספק לעיתים משעשעת.
אדגיש כי לא נלקחו בחשבון העדפות על רקע טעם אישי או מגבלות פיזיות, כגון: גובה, שעירות, גודל "החבילה", צבע עיניים ושיער, משקל וכדומה. בנוסף, אציין כי גם אני ו/או חברותיי (המדהימות) לא מושלמות, ולא אתפלא אם יקום הגבר שיכתוב ספר מקביל לשלי (אשמח אפילו להיפגש איתו לקפה ולהיות אחת הטיפוסיוֹת אצלו בספר). על כל "בעיה" שיש לבחורים המופיעים בספר זה יש להם בוודאי יתרונות רבים, אלא שאלה מחווירים מול הבעיה האקוטית שהם סובלים ממנה (או שמא אנו הסובלות והם חיים עימה בשלום?).
אין במדריך זה התיימרות להצגת מודלים טהורים או מיון וסיווג פסיכולוגי של טיפוסי הגברים המתוארים. כל טיפוס יכול, במהלך חייו ובהתאם לחוויות וההיכרויות שהוא עובר, להפוך לטיפוס אחר או להיות שילוב של כמה טיפוסים יחד. המחשבה הרומנטית היא שכל אחד, בסופו של דבר, הופך לבן זוג טוב ומיטיב עבור זו המיועדת ומתאימה לו (ולהפך). מסיבות אלה, מומלץ להשתמש במדריך ככלי ניווט בחיי הרווקות, ולא כתורה מסיני.
ואחרי כל ההקדמה הזאת אני מקווה שתרצי לצאת איתי לדייט נוסף… זכרי שאפשר ליהנות מחיי הרווקות, שהאהבה היא דבר נפלא, שזוגיות מצריכה תמיד עבודה (משותפת) ושלכל סיר יש מכסה (או אולי כמה?!).
אז ניפגש לקפה?
אין עדיין תגובות