החיבור “סרטן קטן שלי״ נכתב מהיום הראשון לחשד לסרטן ולאורך התקופה שבה נעשו הבירורים הרפואיים והטיפול. האירועים מתוארים במבט מפוכח, […]
הרומן שלי עם הסרטן, לכאורה, החל לפני שמונה שנים, לאחר תלונתי על בעיה בהטלת שתן "מהוססת ותכופה", כפי שהגדיר במדויק רופא המשפחה שלי. הוא הפנה אותי לבדיקת PSA שבעקבות תוצאותיה נשלחתי לאורולוג. האורולוג של קופת החולים שהלכתי אליו באופן פרטי היה בעלות של 750 שח. הוא היה מאוד נחמד, האורולוג, נופת צופים. הוא הסביר לי מה הוא הולך לעשות והבנתי. אך כאשר האצבע שלו גיששה באזור הערמונית, דרך הרקטום, התחושה שהציפה אותי הייתה – אונס.
***
בשלב זה, "הסבתא של הנכדות" החליטה לעזור לי לקדם את התור, תכננה "לקצר תהליכים". הושבתי את "הסבתא של הנכדות" ואמרתי לה כך: "אני , הפיזי, מאוד חשוב. אני לא הולך להתרשל. כל מה שיהיה צורך לעשות, אעשה. מצד שני, מעבר ל'אני הפיזי' ששמו נסים, ישנו נסים 'התודעתי', ה'אני שלי', ההכרה, התודעה, הערכים, המצפון, הרצונות, הסלידות והאהבות. אני לא הולך לבגוד בעצמי, בשום פנים ואופן, גם אם זה יעלה בחיי. אני לא הולך להשתמש בפרוטקציה. המודל שלי (וכאן עברתי קצת לזיבולי מוח) הוא סוקרטס, שהיה יכול להציל עצמו במשפטו ואף לברוח לאחר מכן מהכלא, והעדיף שלא לעשות כן, משום שכל חייו הטיף לשמירת החוק וכיבודו. ובכן, שום פנייה להקדמות תורים. אני לא משתמש בפרוטקציה שהתנגדתי לה כל חיי". "הסבתא של הנכדות" הבינה שאני מקרה אבוד, וקיבלה את הגזירה שגזרתי, עליה ועל עצמי. או שכך נדמה לי.
***
התעוררתי. הראייה מטושטשת במקצת. באלפית השנייה שבה התעוררתי ידעתי מי אני, איפה אני ולמה. אחות ניגשה אליי ושאלה איך אני מרגיש. השבתי.Never better" " זה היה די משעמם להביט על החדר באופן מטושטש ולכן ניסיתי להצחיק את האחות. היא צחקה במקומות הנכונים.
***
יש אזור בו מערכת גרון, אף, אוזן והמערכת הגסטרונומית, אינו מוכר לשתיהן ולמדע הרפואה. זו ההתעבות המשונה בבית הבליעה שלי. מסתבר שזה אזור חיץ, שטח אקסטריטוריאלי, ששתי הממלכות, זו של גרון, אף, אוזן וזו של הגסטרו לא מצליחות להחליט איפה עובר הגבול בין שתיהן. בעוד שהגסטרולוגיה סברה שזו בעיה של גרון, אף, או אוזן, הרי שמערכת הגרון, אף, אוזן, סברה שזה מעבר לקווי האויב. וכאשר רופא הגסטרו הניף ידיו בחוסר אונים – יען כי, זה לא "שלו" – קיוויתי שהבעיה תיפטר לפני שיימצא פתרון לבעיית הר הבית בין המוסלמים ליהודים. לבסוף, הגסטרולוג נעתר והחליט לבצע בי קולונוסקופיה וגסטרוסקופיה, לבדוק את ההתעבות בגרון ואם יהיה צורך ייקח ביופסיה. העיקר שאזכה לעוד ביקור ברקטום, ולפניו – חוקן. האושר והעושר שהחיים מזמנים לבני האדם הוא בלתי נדלה.
***
כל הריצות האלה – טפסים, בדיקות, קביעת תורים, "ניהול התורים והבדיקות" די מוציאים את כל הכיף מהמחלה עצמה.
***
לא נאבקתי. המשכתי בחיי כסדרם. לא אפשרתי "לסביבה שלי" לרחם עליי, "לעזור לי", וגם לא הסכמתי ש"הסבתא של הנכדות" תלווה אותי ותבזבז זמן ואנרגיה בעת טיפולי ההקרנה. זאת מלבד אותם מפגשים עם האחות והרופאים שהם חלק מהליך הייעוץ של הטיפול. וגם זאת משום שאני מכיר בכך שאני מטומטם ולא מבין מה נאמר על ידי הרופאים/ות והאחים/יות, ו"הסבתא של הנכדות" מסייעת לי לא לאבד קשר עם מצבי הרפואי ועם הדברים שעליי לעשות בהוראת האחיות והרופאים.
אם לא לתת לסרטן הערמונית לשבש את חיי, נחשב למאבק, הרי שנאבקתי בכל כוחי.
"חבריי" סנקא והסטואה, אפיקורוס ואחרים לא משו ממני לרגע ואני לא משתי לרגע מהם. לדעת לשנות את הניתן לשינוי, ולקבל את שאינו ניתן לשינוי – בשלווה, ללא פחד. ללא מורא.
אין עדיין תגובות