בספר זה מופיעים עשרות קסמים שתוכלו להציג בפני חבריכם, משפחתכם וכל קהל אחר. ההסברים לביצוע הקסמים מלווים בתמונות רבות המסייעות […]
הקדמה
כשהייתי בן שלוש נסעתי עם הורי לנופש בנהריה. אז ראיתי לראשונה בחיי מופע קסמים. הקוסם לקח מאחד הילדים מטבע של עשר אגורות, קפץ עליו את ידו, וכשפתחה שוב הייתה ריקה לגמרי. מיד ביקשתי מאימא מטבע, הגשתי אותו לקוסם, וגם הוא נעלם כלא היה.
שלוש שנים אחר כך ראיתי את עמוס צרפתי, שכינה עצמו ‘עמוס הודיני’. הוא נשא אז בתואר ‘אלוף העולם בשליפת יונים’, וככזה הופיע בסצנת הפתיחה של הסרט ‘מציצים’. במופע שנערך אצל אחד משכני הוא אחז מקל בידו, המקל הפך למטפחת וממנה פרחה יונה. הוקסמתי מהקסם. עם תום המסיבה ירדתי לרחוב, לקחתי הביתה את המקל הראשון שמצאתי. אחזתי אותו כמו הקוסם, לחשתי כל מיני הברות סתומות, ככל שזכרתי ממנו, ו… דבר לא קרה.
בעצם, כן קרה. יונה לא נולדה מאותו ענף שבור, אבל נולד קוסם חדש – ליאור מנור.
מכאן ואילך הפכתי ‘פריק’ של קסמים. התעקשתי שאימא ואבא ייקחו אותי לכל מופע שנערך בסביבה, וגם לא בסביבה.
אבל מאז אותו ניסיון כושל לא העליתי בדעתי לעבור מצפייה לביצוע. לתומי חשבתי שמדובר בקסמים ‘אמתיים’, ושהעושים אותם ניחנים בכוחות על מיוחדים, כמו באגדות. מדי פעם הסבירו לי משהו על ‘זריזות ידיים’ או ‘אחיזת עיניים’, אבל העדפתי את העל־-טבעי והמסתורי. כל זאת עד גיל 10. אז הביא לי אבא מתנה נפלאה:
קופסת קסמים. היו בה אבזרים שונים וחוברת הוראות. התחלתי לבצע כל מיני להטוטים קטנים, ומדי פעם ערכתי ‘מופעים’ לפני אבא ואימא, דודים, חברים וכו’. יום אחד טיילתי עם אבא ברחוב דיזנגוף עתיר ההפתעות, ולפתע נתקלו עיני בשלט ‘מערת הקסמים’. מיד משכתי אותו בידי ונכנסנו לחצר, שם הייתה חנות קסמים. המוכר היה מציג בפניך קסם, ואם שילמת היית נלקח לחדרון אפל וסודי, שם היה מסביר לך כיצד עושים זאת ומגיש לך את החפצים הדרושים. מאחורי המוכר ניצבה ספרייה. עד אז לא העליתי בדעתי שישנם כל כך הרבה ספרים על קסמים. מאז הייתי נוסע בכל הזדמנות מחולון לתל אביב כדי לרכוש לי עוד קסם ועוד קסם. כשצברתי די קסמים ערכתי מופע לילדים בכיתה, אחר-־כך בקוסרבטוריון, שם למדתי לנגן באורגן ובסינתיסייזר.
את הקסמים ביצעתי כראוי, אולם במהלך המופע חשתי חום חסר פשר, ידי רעדו, וכמה מהצופים סיפרו לי שעלה סומק בלחיי. הבנתי שאני סובל מאימת קהל, ובאבחה אחת נטשתי את עולם הקסמים.
לאחר שירותי הצבאי למדתי מתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב. עם סיום התואר הראשון נתקלתי במודעה המבשרת על כנס קסמים במלון רמדה. לפתע תקפו אותי געגועים לימי הילדות, והחלטתי להשתתף בכנס.
בבוקר התקיימו מופעי קלפים; אחר הצהריים – הדגמות והרצאות בקבוצות קטנות; ובערב – קוסמי במה שהופיעו מול כל המשתתפים, עם יונים, מקלות, כובעים, בחורות נחתכות ומרחפות באוויר ועוד ועוד. היו מהם טובים יותר וטובים פחות, אבל אחד ריתק את מבטי. היה זה איש מרשים בעל שפת גוף מדהימה. במשך המופע כולו לא הוציא מילה מפיו, אך בעזרת מבע העיניים, התנועות והמוזיקה המסתורית ברקע כבש את הקהל. בכל פריט לבוש, בכל חפץ ובכל תנועה ניכרה יד אמן. אצל האחרים ניתן היה בנקל להבחין בתפרים גסים, שנבעו מחוסר הקפדה או מחוסר תרגול. מדי פעם נפל חפץ. קסם אחד הצליח ואחר לא. המטפחת הייתה מקומטת. רק אצלו בלטה שלמות של מקצוען אמתי.
מיד לאחר המופע הבנתי שלא טעיתי בהבחנתי: היה זה רוני שכנאי, מגדולי הקוסמים שידעה ארץ ישראל. אז הוא כיהן כ’נשיא הגדול’ של אגודת הקוסמים הישראלית, ועבור רבים המצויים בתחום שימש מעין ‘גורו’, דמות שהכול חולמים להיות כמוה, אך יודעים שהדבר יישאר בגדר חלום. מאז הייתי מבקר בביתו בכל יום אחרי הלימודים. למעשה היה זה אתר עלייה לרגל יותר מאשר בית מגורים. עשרות קוסמים, ידועים יותר וידועים פחות, צעירים יותר וצעירים פחות, טובים יותר וטובים פחות, שיחרו לפתחו מדי יום. היו לו אין-־ספור כלים ואבזרים וגם ספרייה ענקית, כולה בענייני קסמים.
שלוש שנים חסיתי בצלו של רוני שכנאי, עד שעזב את הארץ והותירני לבדי.
קשה לתאר במילים כמה למדתי מהאיש. אזכיר כאן רק עצה אחת, שליוותה אותי מאז בכל חיי המקצועיים: אל תהיה כמוני. תהיה כמוך. רוני לימד אותי ללמוד לבד, לחשוב לבד ולהמציא קסמים.
הוא לימד אותי לגלות מה הדמות הכי נכונה עבורי וכך הפכתי מקוסם רציני בעל ארשת חשיבות – לקוסם רציני אבל עם הרבה הומור וקלילות, סתירה שיכולה לעבוד היטב רק בעולם הקסמים.
בקסמים, כמו בתחומים אחרים, נוצרים מודלים לחיקוי. אריך וייס, יהודי ממוצא הונגרי שהוריו היגרו לוויסקונסין, כינה עצמו ‘הודיני’ על שם רובר הודאן, שנחשב לקוסם המודרני הראשון. אותו הודאן נהג ללבוש פראק בהופעותיו, לכן עד היום לובשים קוסמים פראק. הודיני היה אשף ביחסי ציבור, ודאג מדי שבוע להופיע בכותרות העיתונים. לפיכך עד היום נאחזים בשולי אדרתו. יוסי הקוסם נקרא ‘יוסיני’ ומשה ‘מושיני’ ודני ‘דניני’… רבים אחרים התרגשו מהופעתו ומדמותו המרשימה של רוני שכנאי. הם ניסו לחקותו בשפת הגוף, בהבעת הפנים, במבטים, במוזיקת הרקע ובאווירה הכללית שאפפה את הבמה. כל אלה תאמו את אישיותו הסמכותית, המרוחקת, הכוחנית משהו.
צורת ההגשה שלי היא במידה רבה הפוכה. אני משתמש בדיבור בלתי פוסק ובהומור. יש המבקשים להדהים את הקהל. אני רוצה לשעשע אותו. מופע הקסמים שלי הוא גם מופע סטנד-־אפ. אפילו קסמים בתחום ה’טלפתיה’ (קריאת מחשבות, כיפוף כפיות וכו’ וכו’), אותו פיתחתי ושכללתי ללא הכר ועל כך אף זכיתי בפרס מטעם איגוד הטלפתים הבין-־לאומי, אני מציג בפנים שוחקות ולא במבט מעורר אימה של מי שמצוי בעולמות עליונים.
בנוסף, קישרתי בין הקסמים למקצועי האחר – מתמטיקה ומדעי המחשב. התחלתי להופיע בכנסים בינלאומיים של חברות היי-־טק, ושם מותאמים קסמי לקהל ולשטחי התעניינותו. למשל, במקום שאני עצמי ‘אקרא’ את מחשבותיו של מתנדב מהקהל, המחשב עושה זאת. פעם לקחתי כמה טבעות נישואים, שילבתי אותן זו בזו למעין שרשרת, ואמרתי: “עכשיו יש קשר בין אנשים שיבשות ואוקיינוסים מפרידים ביניהם,” וכך המחשתי את פעילותן של תוכנות המאפשרות קשר בין מערכות רחוקות.
בשנת 1993 קיבלתי פינה קבועה בתוכנית האירוח של דן מרגלית. היה זה ערוץ 2 בראשיתו, שהיה זקוק לאטרקציות כאוויר לנשימה.
יש לציין שהטלוויזיה לא עשתה חסד עם עולם הקסמים. אין להשוות מקל הופך למטפחת, או כפית מתכופפת, על מסך הטלוויזיה, להופעה חיה. תמיד מתעורר חשד שמדובר בפעלול צילומי ותו לא.
רק קוסם בעל אישיות של כוכב טלוויזיה יכול לנטרל את המגבלה הזאת, ואף להופכה לנכס. דוגמה מובהקת לכך היא דייוויד קופרפילד, שמופיע עם שלוש רקדניות על הבמה ומבצע קסמים בקנה מידה קולוסאלי, כמו העלמת פסל החירות.
דן מרגלית חשב על דבר בסדר גודל דומה, ושאל אם יש ביכולתי לחזות את המספרים הזוכים בהגרלת הלוטו. השבתי “כן”, על אף שלא ידעתי כיצד אעשה זאת. אולם מיד לאחר השידור צץ במוחי רעיון. הפקדתי לעיני מצלמות מעטפה חתומה בידי עורך דין. עם היוודע התוצאות פתח עורך הדין את המעטפה. ששת המספרים היו זהים, וכך גם המספר הנוסף.
הדבר עורר היסטוריה והיסטריה. בכל רחבי הארץ דיברו על הנס המדהים, ובמקום לנחש את המספרים בלוטו ניסו לנחש כיצד עשיתי זאת. לשידור הסנסציה היה רייטינג מדהים, שנותר ברמה גבוהה במיוחד גם בשבועות הבאים. עד היום רבים זוכרים אותי כאיש שחזה את תוצאות הגרלת הלוטו.
לאחר מספר שנים יצרתי יחד עם איל דורון תוכנית טלוויזיה בערוץ אחד ובמשך שתי עונות נסעתי בעיינים קשורות, עצרתי את הדופק, פתרתי חידה של חמיצר בדרך מסתורית ועוד דברים מוזרים.
מאז אני מופיע ברחבי העולם וכל שבועיים טס לארץ אחרת. הקוסם המעופף.
אין עדיין תגובות