ראיונות עיתונאיים עם המהפכנית האנרכיסטית הצרפתייה לואיז מישל בת המאה ה-19, האנרכיסטית הפמיניסטית האמריקנית היהודייה אמה גולדמן בת המאה ה-20 […]
נחנו בלָה שָאפֵּל, במעלה פוֹבּוּר פּוּאָסוֹניֵיר, רחוב פּוֹלוֹנְסוֹ, רובע הגוּט ד’וֹר.[2] לואיז מישל מתגוררת בדירה קטנה בקומה הרביעית.
היא גרה שם עם אִמה.
החדר שאליו אנו נכנסים הוא חדר אוכל זערורי, מרוהט ברהיטים פשוטים מתוחזקים היטב. תנור קרמיקה, מזנון, שולחן עץ אגוז וכיסאות אחדים. סמוך לחלון אִמה של לואיז מישל, איכרה שופעת בריאות, מתקנת גרביים, שפופה על עבודתה, רגליה מונחות על כירת חימום. לואיז יושבת ליד השולחן, מולה מונחת מכתבייה פתוחה. ניירות רבים נערמים.
הריאיון מתחיל:
אזרחית, ראיתי באחד העיתונים את הצעתך לעיתונות: כמה דפי שירה ושיחות תשאול בעשרים פרנק לטובת קופת מקבלי החנינה. אני ממהר ליהנות מהזמנתך המסבה שמחה וסיפוק לפגוש אותך ולתרום למפעל פילנתרופי.
[האזרחית מסבירה לנו שהיא חשבה על האמצעי הזה של מכירת שיחות כיוון שהיא איננה יכולה עוד לקיים הרצאות. אִמה חולה ואינה רוצה להישאר לבדה בערבים. לאחר מכן מציבה לנו לואיז מישל תנאים: היא עצמה תכתוב במו ידיה את תשובותיה ולנו לא תהיה זכות לשנות דבר. מקובל עלינו.]
מה שתקראו עתה נכתב על ידי לואיז מישל וחף מכל חומרים זרים. ערכנו רק מעט סדר בדיאלוג והוספנו כמה קטעים שהשלימו את הטקסט בדברים שזכרנו אנו.
ממתי את פעילה פוליטית?
התחלתי בפעילות פוליטית, כלומר מהפכנית, כאשר בתוך עיון בהיסטוריה של היוונים ראיתי בראש ספר לילדים את תמונתו של טיבֶּריוּס שנרצח על הטריבונה.
אבל מאותו יום ועד לכניסתך למאבקים הפוליטיים חלפו שנים רבות. היית מורה מאושרת, חיית חיים שלווים. האם אינך מתגעגעת לאותם ימים ולו במעט?
אינני מתגעגעת לעולם לדבר כלשהו שעבר כיוון שהאופק משתנה עם כל התקדמות שהיא פרי של תבונה והיגיון. וככל שהאופק גדֵל, כך גדֵל האידיאל.
נעבור לנושאים אקטואליים יותר. האם את תומכת או מתנגדת למערכה המתנהלת נגד האנשים המעולים, המסורים והלא־מתפשרים על ידי “המהפכה החברתית”,[3] העיתון שלך?
אני חותמת על מאמריי שלי בכל העיתונים שאני כותבת בהם ומשאירה לאחרים להסביר את מאמריהם שלהם. אשר לי אישית, אני אומרת לכל אחד את מה שאני חושבת על דעותיו.
ומה דעתך על הדוקטרינות של “המהפכה החברתית”?
אני אנרכיסטית וכיום אני תומכת בהימנעות. לדעתי, להצבעה אין עוד ערך למעט בכך שהיא מאפשרת היווצרות של קבוצות חברתיות, אבל לחברים שלי אין מה לעשות בממשלה כפי שהיא קיימת כיום. הם לא יגיעו לרוב אלא אם תתחולל מהפכה.
איך לדעתך תתחולל המהפכה?
המהפכה תהיה תוצאה של התמוטטות שתיגרם על ידי פשעים נוראים, כמו זה של סדאן.[4] אינני רוצה שהחברים שלי ימנעו את האסון הזה. קולותיהם המבודדים יכולים לחסום דברים רעים רבים ולעכב את נפילתה של החברה הישנה.
את הינך אפוא אנרכיסטית כלל־מערכתית?
המריבות בין המגמות השונות לא נחשבות בעיניי. נראה לי שכל מגמה כזאת מספקת את אחד הצעדים הדרושים למעבר החברה לסוציאליזם, לקומוניזם, לאנרכיה. אלה הם השלבים: הסוציאליזם הנוגע לנו יגשים את הצדק ויהפוך אותו להומני. הקומוניזם ישכלל את המצב החדש הזה, שהביטוי האחרון שלו יהיה האנרכיה. באנרכיה כל אדם יגשים את התפתחותו המלאה. אולי יימצאו משמעויות חדשות. האדם שהגיע למלאוּת, האדם שלא ידע עוד רעב וקור ולא אף אחת מהמצוקות שבהווה, האדם הזה יהיה אדם טוב. או אז לא יהיה עוד צורך בספר חוקים, בשוטרים. באנרכיה לא יהיה עוד צורך בממשלה. כל מה שאנחנו רואים בעידן הזה הוא שירה נעלה שמקרינה צדק.
יהיה זה אפוא האידיאל המוגשם?
לא, כיוון שמהפסגות האלה נבחין בקיומן של פסגות אחרות. כוחותיה של האנושות יופנו למדעים ויהפכו על פניהם את המכשולים המפריעים לכיבוש הטבע.
שמענו אותך לעיתים קוראת להתפרעויות ולמהפכה נוטפת דם.
ממש לא. אמרתי רק שלא צריך לפחד להרוג אדם אחד כדי להציל מאה אנשים.
אין עדיין תגובות