שלושה

שׁלוֹשָׁה…

שלושה גברים בבית אחד. זה שנולד שם, ושניים שהוזמנו להתגורר איתו כל זמן שיחפצו בכך. האם תצליח הנוסחה, שהייתה נטולת נשים מלכתחילה, להמשיך ולתפקד גם אחרי שאלו חודרות למרקם חייהם?

שלושה חברים והמון זכרונות עבר, שצפים ועולים כל פעם מחדש – האם תשרוד החברות את כל אלה?

שלושה – מיקי תורג'מן, מהנדס העיר, שהצליח כנגד כל הסיכויים, ומוצא עצמו מסתכן שוב ושוב במלחמות לא לו; שרגא דנציגר, הקבלן פושט הרגל, שסודות העבר מאיימים על חייו; ודוקטור צימרינסקי, רופא ילדים בדימוס, שנסחף יחד עם שני דייריו במערבולת האירועים.

גבר אחד ושלוש נשים, וכולן אקסיות; וגבר אחד ושתי נשים במשולש יוצא דופן. וגבר אחד שמחפש אם אבודה בין שלוש אחיות חרדיות, וגורר למשימה הזו את כל הסובבים אותו.

שלושה – סיפור מרגש על מסע בלתי נלאה בחליפות הזמן וברחבי הארץ הזו, אבל גם בנבכי נשמותיהם של גיבורי הסיפור, המחפשים איש־איש את האמת האישית שלו.

שלושה הוא סיפור רמתשרוני, עם ניחוחות של עיירה קטנה, שרוחשים בה סודות וקונפליקטים ללא סוף – בין שכונה מערבית שבֵעה לשכונת מורָשָה המקופחת, בין שומרי חוק לפורעיו, ואפילו בין אוהדים שרופים של "מכבי" ו"הפועל" התל-אביביות, עוד בטרם נולדה להם קבוצת כדורגל מהוללת משלהם.

שלושה הוא סיפור ישראלי כל־כך, קולח ומרתק, על אנשים כמוני וכמוך, שמותיר את הקורא בתחושה שאת רובם הוא כבר פגש או יפגוש מתישהו, בסוּפֶּר או בבית הקפה השכונתי, ואולי ביום־ההורים הבא בבית־הספר.

שׁלוֹשָׁה –

אתם מוזמנים להתרגש…

 

יהונתן – יוני ברקאי

נולד בקיבוץ משמרות, וכמו גיבורת ספרו נדד בילדותו – לבאר שבע, ומשם לחולון, ולתל אביב, בה בילה את רוב חייו הבוגרים. מגדיר עצמו "ישראלי-ציוני ותל אביבי בנשמה".

כותב משחר נעוריו. במשך שלוש שנים היה כתב-נוער פעיל ב"מעריב לנוער". מאוחר יותר פרסם כמה סיפורים קצרים בעיתון "את" ושירים וסיפורים רבים בפורומים שונים לכתיבה.

בעל תואר מוסמך (M.Sc.) בהתנהגות אירגונית מטעם אוניברסיטת תל אביב. עסק בייעוץ אירגוני, בליווי קבוצות לחו"ל, הקים וניהל את בית הספר המרכזי למלווי קבוצות לחו"ל. בשני העשורים האחרונים עוסק בהפקות דפוס והוצאה לאור ובייצוג תערוכות בינלאומיות בישראל.

זהו הספר השני שכתב, והראשון שיוצא לאור.

 

מקט: 001-1800-002

מסת"ב: 978-965-565-0426

שׁלוֹשָׁה… שלושה גברים בבית אחד. זה שנולד שם, ושניים שהוזמנו להתגורר איתו כל זמן שיחפצו בכך. האם תצליח הנוסחה, שהייתה […]

---

פתח דבר

אבי נפטר בעודני נער, והותירני עם המון סימני שאלה לגבי שורשַי מהצד ההוא, שנעלם באירופה בשנותיה החשוכות. נותרו לי רק כמה דברים פרי יצירתו, בכתב־ידו המדהים, וכמה אלבומי תמונות למזכרת. באחד מהם יש תמונה, כמעט יחידה, של סבתי, אישה כבדת גוף העומדת ליד בית אי־שם בריגה הרחוקה. האם זה בֵּיתה? האם זו באמת היא? שאלתי לא פעם את עצמי, אבל תמונות, וגם סבתות מנוחות, מטבע ברייתן, לא משיבות לך במילים מֵעבר למה שיש בהן.

ומצד שני, ובלי שום קשר, בחלוף עשרות שנים, אני מוצא בין חבריי הרבים את אלה שהצליחו כלכלית, או סתם הימרו נכון על המושבה המנומנמת רמת השרון, והפכו לבעלי וילות גדולות בעיר הזו. אלא שהבתים הגדולים והמרווחים, שאיכלסו בשעתם מצהלות ילדים, ואחר כך נערים ונערות חוגגים, הלכו והתרוקנו מיושביהם. ערב אחד, יושבים בגינת ביתו של אחד מחברינו, שאלתי: האם אינם חשים בודדים בבית כל כך גדול וריק? והאם היו יכולים לחשוב על הזמנת חברים טובים לבוא ולאכלֵס עימם את הבית הזה, במין סוג של קומונת קשישים, חלופה טובה לדיור מוגן? – מתגובתם חשתי, כאילו הצעתי להם הצעה מגונה, או כמו פלשתי בגסות רוח למבצר פרטיותם. שאלתי, משום שלתומי חשבתי שאפשר לשלב חַבֵרות בחיים משותפים, וכך להישאר לא לבדך בביתך רווי הזיכרונות.

משני מרכיבים אלה נולד ספרי "שלושה" – ניסיון להעמיד חבֵרוּת של שנים במבחן של מגורים בצוותא. זאת – מחד גיסא. ומאידך גיסא, הרעב שמתעורר בנו לגלות את שורשי משפחתנו, את המקומות שמהם צמחנו, להבין את מהותנו ממקורה. זהו חיפוש שאינו נותן מנוח לנשמתך עד שלא מצאת את קצות החוטים, והצלחת ללכת לכל אורכם – עד לימיך אלה.

זהו, קודם־כל, ספר על חברוּת במבחן האירועים ותהפוכות הגורל. מבחן של אמון, של שיתוף פעולה, של פירגון הדדי, של ניסיון להיות מאושרים ביחד. ובתוך כל זה – חיפוש אחר אימא אחת, שנטשה את בִּתָּה ונעלמה מן העולם. הליכה נחושה בין אמיתות ושקרים, בין גילויים מפתיעים ומציאות מתעתעת – עד לסוף המפתיע כל כך.