שניים שהם אחד

הסיפור של עומר רייס והזאויה בעכו, שאותו משרטט זאב בן אריה ביד אמן, קושר יחדיו את דרכו הרוחנית של אדם צעיר חילוני ומשכיל, שחייו "התהפכו" עליו עת פגש את הדרך הסופית, עם שיקומה האדריכלי של הזאויה השאדלית ישרטית (מרכז רוחני של מסדר סופי) הנדירה ביופיה בעכו העתיקה שעליה היה ממונה. הזאויה היא הלב הפועם של האחווה, בית אלוהים ושער השמיים. הביוגרפיה הרוחנית של עומר רייס אחוזה ודבוקה בקשר מהותי, עמוק ומסתורי בזאויה, עד כי מן הנמנע להבחין ביניהם. עומר הוא הזאויה והזאויה היא עומר.
עומר נהג לומר שהמסדר שהוא חלק ממנו מבוסם על שלושה עקרונות: מחשבה חופשית, אהבה ומדיטציה, ושהוא לא סופי אלא "משתדל להיות סופי". סיפור התפנית של עומר בעקבות המפגש שלו עם השייח' מהדהד את הדרך הרוחנית הסופית כפי שהתפתחה באסלאם החל מימי הביניים, משולבת עם החידושים שהופיעו כאן בארץ החל מהמאה ה-19 במסגרת המסדר החדש שהוקם בעכו. זהו פרק עלום ונפלא במורשת ההיסטורית, תרבותית, דתית ורוחנית של ישראל שמובא כאן לפני הקוראים בפעם הראשונה.
סיפורו של עומר רייס הוא סיפור של תפנית, הסיפור שלנו, או מה שאנחנו יכולים להיות. סיפורה של הזאויה בעכו הוא סיפורה של הארץ, ארץ הקודש, או מה שהיא יכולה להיות. עומר חלם להקים בעכו גן עדן עלי אדמות, מרכז רוחני שיפיץ את אורו לכל העולם, אלא שהוא נפטר בדמי ימיו, וכעת המימוש של חלום וחזון זה תלוי באנשים אחרים, שהיו שותפים לדרכו ולאחריות על המקום. ובעצם זה תלוי בנו, זה תמיד היה תלוי בנו.

מקט: 4-415-184

הסיפור של עומר רייס והזאויה בעכו, שאותו משרטט זאב בן אריה ביד אמן, קושר יחדיו את דרכו הרוחנית של אדם […]

---

הקדמה

הספר שניים שהם אחד – הסיפור של עֹומַר רַיִיס והזַאוִיַה בעכו, הוא הראשון בסדרה של ספרים על מקומות ואנשים מיוחדים בארץ ישראל, דרכים רוחניות ומסורות מיסטיות שונות. אנחנו חיים במקום שהוא מעין מיקרוקוסמוס של החיפוש האנושי אחר משמעות, ויש מעין חוטים נסתרים המחברים בין הדתות, האמונות והחיפושים הרבים אחר האלוהים שבתוכנו. כולנו חלק מאחווה אנושית אחת גדולה, ומרגע שנבין זאת העולם יהפוך לגן עדן, במקום לגיהינום שהוא לפעמים.

הסופים הם הזרם המיסטי של האסלאם שהופיע כבר בתחילת ההיסטוריה המוסלמית, וטוען לקיומה של תורת סוד שאותה העביר מוחמד הנביא לקרובים אליו. בימי הביניים החלו ההולכים בדרך הסופית להתגבש במסדרים הנקראים על שם מורה זה או אחר, ומדגישים פן זה או אחר בתורה המיסטית ותרגולות ייחודיות (קצת כמו מסדרי הנזירים בנצרות או חצרות החסידות ביהדות). במהלך הדורות נוסדו עוד ועוד מסדרים חדשים, חלקם התפצלויות של מסדרי האב הגדולים.

באמצע המאה ה-19 מגיע לעכו שייח’ מהמסדר השַאדִ’לִי בצפון אפריקה בשם עַלִי נוּר אלדִּין יַשְׁרֻטִי ומייסד מסדר חדש הנקרא המסדר השַאדִ’לִי יַשְׁרֻטִי, שהוא ענף של המסדר השַאדִ’לִי העולמי. המסדר מתפשט באופן יוצא דופן ברחבי הלבנט, מזרח אפריקה ולימים גם בברזיל ומדינות נוספות ברחבי העולם, ומונה כיום מאות אלפי מאמינים ברחבי העולם.

מלחמת השחרור הביאה להרס המרכזים ההיסטוריים של המסדר השאד’לי יַשְׁרֻטִי בישראל בכלל ובעכו בפרט, ולמעבר השייח’ והנהגת המסדר ללבנון תחילה ולאחר מכן לירדן. בעקבות חתימת הסכמי השלום עם ירדן רצה שייח’ המסדר ד”ר אחמד יַשְׁרֻטִי לבנות מחדש את המרכז הרוחני בעכו, מקום שם קבורים אביו, סבו וסבא רבא שלו – מנהיגי המסדר לפניו. הוא חיכה שאלוהים ישלח אליו את האדם המתאים למשימה זו.

מהצד השני של רצף המאורעות: אדם צעיר, מוכשר ומעמיק מעכו בשם עֹומַר רַיִיס, חיפש את דרכו בחיים, כשהוא לא מוכן להתפשר על פחות מהאמת עצמה. הגורל הוביל את שניהם למפגש שבעקבותיו הפך עומר לחסיד של השייח’ ולימים האחראי על בניית המרכז הרוחני החדש בעכו.

מרכז של סופים נקרא זַאוִיַה, זהו מקום שבו נמצא שייח’ עם תלמידים, ובו מתקיימים טקסים, תפילות ושיעורים, ובנוסף לכך פעילויות חברתיות כגון אירוח, בית תמחוי, פתרון בעיות ומתן צדקה. במילים אחרות זַאוִיַה היא מעין מרכז חברתי דתי של הסופים הדומה במקצת למנזר אורתודוקסי או בודהיסטי, אך פתוח יותר לחברה.

במובן הרוחני זַאוִיַה היא המקום שבו אדם משלים מסע מסוג אחד, את המסע הארצי: קריירה, לימודים, משפחה – “כל הקסטסטורפה כולה” כפי שאמר זורבה היווני – ומתחיל מסע מסוג אחר, מסע רוחני. הכוונה במילה ‘משלים’ איננה זניחת החובות, אלא שהדגש משתנה והחיפוש הוא אחר משהו אחר. במילים אחרות זַאוִיַה היא זווית, תפנית.

בעקבות המפגש שלו עם השייח’ עבר עומר תפנית והקדיש את חייו למסדר במקום לקריירה, לימודים או עסקים. במשך יותר מעשרים שנה הוא עסק בשימור ופיתוח נכסי המסדר בארץ, והגנה עליהם, ובראש ובראשונה בשיפוץ ובניית המרכז הרוחני העולמי – הזַאוִיַה ההיסטורית בעכו, ובמקביל לכך עסק גם בקיום דיאלוג עם החברה הישראלית וקידום ערכים והשכלה בקרב החברה הערבית. לפני קצת יותר משנתיים הוא נפטר בפתאומיות לפני שהספיק לראות בהגשמת מפעלו.

הספר “שניים שהם אחד” הוא בעיקר סיפור של תפנית – זַאוִיַה – באירועים שקרו בחייו של עֹומַר רַיִיס ובתולדות המרכז של השאד’לים יַשְׁרֻטִים בעכו כתוצאה ממפגש שזימן הגורל בין עומר והשייח’ ד”ר אחמד יַשְׁרֻטִי בעמאן וחשיפתו של עומר לעולם הרוחני הסופי דרך מפגש זה.

עומר עבר שני שינויים גדולים בחייו: האחד כשהוא פגש את השייח’ ונכחד באהבה אליו, והשני כשחלה שנתיים לפני מותו ונאלץ להתבונן חסר אונים במפעל חייו עוצר מלכת ולא מגיע לכדי סיום. לזַאוִיַה (תפנית) השנייה שלו הוא לא היה מודע, אבל חבריו ואוהביו שפגשו אותו בתקופה זו יכולים להעיד על כך, ובראש ובראשונה אשתו ובנותיו. במידה מסוימת אפשר להגיד שהמחלה ריפאה אותו, הביאה את נפשו לכדי דבקות אינסופית באל, ואת רוחו למקום השקט שאליו השתוקקה.

התפנית (זַאוִיַה) שאספר עליה בספר זה היא הראשונה – זו שהפכה את עומר לחסיד של המסדר, ושבעקבותיה הוא הוביל את הקמת הזַאוִיַה של המסדר בעכו, ובמידה רבה השניים – עומר והזַאוִיַה – הפכו לזמן מה להיות לאחד. התפנית (זַאוִיַה) השנייה שקרתה בעקבות מחלתו ומותו של עומר היא פרטית ואישית מדי מכדי לכתוב עליה. אומר רק זאת: עומר אהב לצטט את המשפט: “אני האהוב, אני האוהב, שניים שהם אחד”, ועתה הוא נמצא עם האהוב, עם אלוהים.

בכדי שאוכל לספר באופן השלם ביותר את סיפורו של עומר ובד בבד את סיפור הקמת הזַאוִיַה בעכו (שאליה קשורים גם אנשים אחרים), בחרתי להתחיל בהקדמה כללית על התורה הסופית, להביא את סיפור הקדושים הסופים הראשונים, להרחיב על התרגולות של הדרך, ולהביא את ההיסטוריה של היווצרות המסדרים הסופים ובמיוחד המסדר השאד’לי הכללי, תוך כדי התייחסות במידת הצורך והאפשרות לעומר ולדרכו.

חלק חשוב נוסף בספר, העומד ברקע מפעלו של עומר אך קיים גם בפני עצמו, הוא סיפור היווסדות המסדר השאד’לי יַשְׁרֻטִי בעכו במאה ה-19, תלמודו, תרגולותיו וחידושיו, כולל ביוגרפיה של ארבעת השייח’ים המייסדים הראשונים וההיסטוריה של התפשטותו וקורותיו. כל אלו מובאים לראשונה לקהל הישראלי באופן מקיף ובעברית.

לאחר כל זה השתדלתי להביא באופן הנאמן ביותר את סיפורו של עומר עצמו, דרכו האישית והרוחנית, סיפור חייו החל מילדותו, המשך בתפנית שהוא עבר בעקבות המפגש שלו עם השייח’ וכלה במפעל החיים שלו, ובמקביל לכך את סיפור הקמתה מחדש של הזַאוִיַה בעכו, הממשיך בימים אלו על ידי אנשים אחרים. בפרק על הזַאוִיַה עצמה ארחיב בנושא הפרשנות של האדריכלות והאמנות המקודשת לפי תפישתי והחזון לעתיד.

שני הסיפורים המקבילים (עומר והזַאוִיַה) מופיעים בפעם הראשונה בספר, ואני מקווה שעם השנים יכתבו עליהם אנשים נוספים, ובמיוחד חברים במסדר השַאדִלִי-יַשְׁרֻטִי, מכיוון שמפעל הקמתה מחדש של הזַאוִיַה בעכו הוא אחד הדברים המיוחדים והיפים ביותר שקורים בישראל בשנים האחרונות. מקום וסיפור אנושיים המראים שאפשר אחרת, ומהווים תמרור דרך רוחני המעורר השראה ותקווה לעתיד.

בהזדמנות זו אני רוצה להודות לכל מי שעזר בכתיבת הספר והוצאתו לאור, עודד אותי בדרכי וגילה לי טפח מעולמם של הסופים וחייו של עומר, ובראש ובראשונה למשפחתו: אשתו ובנותיו, אחותו ושני אחיו, וגם אמו ז”ל. וכן לכל חברי המסדר השאד’לי היקרים: חאתם חארוף, חבר ועד ההקדש של המסדר השַאדִלִי-יַשְׁרֻטִי בארץ, שהקדיש מספר שעות להאיר את עיניי לגבי מושגים שונים המופיעים בספר. אני מודע לחיסרון שלי בכתיבה על דרך רוחנית שאינני חלק ממנה, והשתדלתי לפצות על כך באהבה רבה ובמחקר יסודי. אני רוצה להודות באופן מיוחד לפרופסור אבי אלקיים, על שליווה את כתיבת הספר וכתב את ההקדשה עבורו.

תודה לחברי דרך אברהם, שותפיו של עומר לשיח הפילוסופי רוחני. תודה לעורכת המסורה כנרת לוריא, למעצבת עפר אקו ולאילן לוי מהוצאת “פראג”, שמלווים אותי כבר שנים רבות ומאמינים בדרכי. תודה לילדי, בת זוגתי וחברי, וכן למבקרים הרבים שהגיעו איתי לזַאוִיַה, ולעוד רבים וטובים שלא הזכרתי.

רוחו הטובה של עֹומַר רַיִיס זכרונו לברכה הנחתה ועזרה לי בכתיבת הספר. מי ייתן וכולנו נמצא שלווה לנפשנו ומטרה לחיינו, ושנמלא את תפקידנו בעולם כפי שעשה עומר, מטפחים את האהבה בלבבותנו ואת הידיעה במחשבתנו, מודים לאלוהים על הקיום שלנו ועל הגדולה שבמתנות והיא החיים. יהי זכרו ברוך.