פתאום יש לרון סוד. סוד גדול. סוד של גדולים. לאמא של רון יש סרטן. זהו סיפור אישי ואמיתי על ילד […]
הַסּוֹד
רָצִיתִי לְסַפֵּר לָכֶם מַשֶּׁהוּ.
כָּזֶה שֶׁלֹּא שׁוֹמְעִים כָּל יוֹם.
מַשֶּׁהוּ קְצָת מַפְחִיד; שֶׁל גְּדוֹלִים.
אֲבָל לִפְנֵי שֶׁאֲסַפֵּר לָכֶם אֶת הַסּוֹד אֲסַפֵּר לָכֶם עַל עַצְמִי.
קוֹרְאִים לִי רוֹן. אֲנִי רָץ הֲכִי מַהֵר בַּכִּתָּה, וַאֲנִי גַּם שַׂחְקָן כַּדּוּרֶגֶל שֶׁמֻּמְחֶה בְּלָתֵת מְסוֹבָבוֹת. יֵשׁ לִי אָחוֹת גְּדוֹלָה שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ נוֹעָה. יֵשׁ לִי גַּם אִמָּא וְאַבָּא.
כֻּלָּם קָמִים בַּבֹּקֶר. אַבָּא מֵכִין סֶנְדְוִיצִ'ים, אִמָּא מְזָרֶזֶת אֶת נוֹעָה, וְיוֹצְאִים מֵהַבַּיִת.
אֲנִי לוֹמֵד בְּבֵית סֵפֶר נֶחְמָד. יֵשׁ לִי חֲבֵרִים, מוֹרוֹת וּמְנַהֵל גִ'ינְגִ'י עִם זָקָן שֶׁאוֹתִי הוּא קְצָת מַפְחִיד.
וּמָה עִם הַסּוֹד אַתֶּם שׁוֹאֲלִים? – אָז זֶהוּ. חַכּוּ קְצָת.
יֵשׁ לָנוּ כַּלְבָּה שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ לוֹלָה. הִיא קְטַנָּה וּקְצָת פּוֹזֶלֶת.
יֵשׁ מִשְׁפָּחוֹת שְׁקֵטוֹת כָּאֵלֶּה, אֲבָל אֶצְלֵנוּ בְּדֶרֶךְ כְּלָל לֹא שָקֵט, דֵּי שָׂמֵחַ, וְגַם כְּשֶׁרָבִים עוֹשִׂים אֶת זֶה בְּרַעַשׁ. אֲבָל בַּשָּׁבוּעוֹת שֶׁלִּפְנֵי הַסּוֹד הַהוֹרִים שֶׁלִּי נִרְאוּ קְצָת שְׁקֵטִים. לֹא יוֹדֵעַ לָמָּה, אֲבָל הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁיֵּשׁ מַשֶּׁהוּ בָּאֲוִיר.
אִמָּא שֶׁלִּי לֹא כָּעֲסָה עָלַי כְּשֶׁשִּׂחַקְתִּי בְּכַדּוּר בַּבַּיִת. וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁאָכַלְתִּי מַעֲדָן לְיַד הַמַּחְשֵׁב הִיא רַק אָמְרָה לִי שֶׁאֶזָּהֵר לֹא לִשְׁפֹּךְ עַל הַמִּקְלֶדֶת. זֶה לֹא רָגִיל אֵצֶל אִמָּא. אַבָּא, שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל מַצְחִיק, הָיָה קְצָת פָּחוֹת. לֹא הָיוּ הַרְבֵּה צְחוֹקִים בַּמְּכוֹנִית. גַּם הַ"לַיְלָה טוֹב" הָיָה קָצָר וְלֹא כְּמוֹ שֶׁאֲנִי אוֹהֵב. חָשַׁבְתִּי שֶׁאוּלַי זֶה בִּגְלַל סַבָּא שֶׁרוֹפֵא אֶחָד הֶחְלִיף לוֹ מַשֶּׁהוּ בָּרֶגֶל.
וּבְכָל שַׁבָּת נָסַעְנוּ לַיָּם. שֶׁלֹּא תָּבִינוּ אוֹתִי לֹא נָכוֹן, אֲנִי אוֹהֵב לָלֶכֶת לַיָּם, אֲבָל לֹא כָּל הַזְּמַן. אִמָּא אָמְרָה שֶׁהִיא רוֹצָה יָם. וּכְבָר קְצָת סְתָו. אַבָּא לֹא מֵת עַל הַיָּם, אֲבָל הוּא לֹא הִתְוַכֵּחַ. נָסַעְנוּ לַיָּם.
אַבָּא וְאִמָּא דִּבְּרוּ הַרְבֵּה בַּלַּיְלָה. כָּכָה, בְּשֶׁקֶט. בַּסָּלוֹן. וְאַחַר כָּךְ בַּמִּטָּה. כָּל כָּךְ בְּשֶׁקֶט שֶׁלֹּא הִצְלַחְתִּי לִשְׁמֹעַ. נִסִּיתִי. הִתְקָרַבְתִּי בְּשֶׁקֶט. אֲבָל אָז לוֹלָה יָצְאָה מֵהַחֶדֶר שֶׁלָּהֶם וְלִקְּקָה לִי אֶת הָרַגְלַיִם. הִיא עוֹשָׂה הֲמוֹן קוֹלוֹת שֶׁל נְשִׁיפוֹת וְחִרְחוּרִים. אָז חָזַרְתִּי לַחֶדֶר.
רַק כְּשֶׁסְּתָם רַבְתִּי עַם נוֹעָה – שֶׁיְּכוֹלָה לִהְיוֹת כָּזֹאת מְעַצְבֶּנֶת – עַל הַתּוֹר-שֶׁל-מִי-לְהוֹצִיא-אֶת-לוֹלָה-לְקָקִי-וּפִּיפִּי, אִמָּא פִּתְאוֹם מַמָּשׁ הִתְרַגְּזָה וְצָעֲקָה: "עַל זֶה אַתֶּם רָבִים?" וּמַשֶּׁהוּ בָּעֵינַיִם שֶׁלָּהּ אָמַר לִי שֶׁלֹּא עַל זֶה הִיא הִתְרַגְּזָה.
בְּעֶצֶם אֲנִי יֶלֶד שָׂמֵחַ כָּזֶה שֶׁלֹּא חוֹשֵׁב עַל דְּבָרִים עֲצוּבִים, אֲבָל הִרְגַּשְׁתִּי מַשֶּׁהוּ. יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁמַּרְגִּישִׁים אֲפִלּוּ אִם לֹא יוֹדְעִים בְּדִיּוּק.
רַק בָּעֶרֶב, רֶגַע לִפְנֵי שֶׁשָּׁמַעְתִּי עַל הַסּוֹד, הָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁמַּשֶּׁהוּ רְצִינִי עוֹמֵד לְהַגִּיעַ, כִּי אַבָּא וְאִמָּא אָמְרוּ לָנוּ שֶׁהֵם מַזְמִינִים אוֹתָנוּ לִמְסִבַּת מַמְתַּקִּים…
מְסִבַּת מַמְתַּקִּים? כָּכָה פִּתְאוֹם? בְּלִי יוֹמוּלֶדֶת? בְּאֶמְצַע הַשָּׁבוּעַ?
וַאֲנִי יָדַעְתִּי שֶׁשּׁוֹקוֹלָדִים לֹא מַגִּיעִים סְתָם.
הִתְיַשַּׁבְנוּ לְיַד הַשֻּׁלְחָן בַּמְּקוֹמוֹת הַקְּבוּעִים. הָיוּ הֲמוֹן מַמְתַּקִּים עַל הַשֻּׁלְחָן. נֹועָה אָכְלָה שׁוֹקוֹלָד קָטָן. וְנָחָשׁ מִגּוּמִי יָרֹק. אֲנִי לֹא הִצְלַחְתִּי לֶאֱכֹל כְּלוּם. אִמָּא נָתְנָה לִי מַרְצִיפָּן שֶׁאֲנִי מַמָּשׁ אוֹהֵב. לֹא לָקַחְתִּי. חִכִּיתִי.
אִמָּא יָשְׁבָה בְּשֶׁקֶט. כָּכָה, מְצוּפֶפֶת. אַבָּא שֶׁלִּי הוּא אִישׁ גָּדוֹל, קְצָת שָׁמֵן, שֶׁכָּל הַזְּמַן מְנַסֶּה לַעֲשׂוֹת דִּיאֶטָה, אֲבָל אֲפִלּוּ שֶׁהוּא גָּדוֹל הוּא נִרְאָה לִי פִּתְאוֹם קְצָת יוֹתֵר בֵּינוֹנִי.
אַבָּא נִסָּה לְהַצְחִיק וְסִפֵּר מַשֶּׁהוּ עַל פְלוֹצִים. צָחַקְנוּ קְצָת.
וְאָז זֶה הִגִּיעַ.
אַבָּא אָמַר שֶׁהֵם אוֹהֲבִים אוֹתָנוּ הֲכִי בָּעוֹלָם, אֲבָל לִפְעָמִים יֵשׁ בְּעָיָה גְּדוֹלָה, וְאָז כָּל הַמּשְׁפָּחָה צְרִיכָה לִהְיוֹת עוֹד יוֹתֵר בְּיַחַד. אַבָּא לֹא דִּבֵּר חָזָק. דִּבֵּר רְצִינִי כָּזֶה.
אָמַר שֶׁגִּלּוּ אֵצֶל אִמָּא גִּדּוּל בַּצִּיצִי.
מַשֶּׁהוּ לֹא כָּל כָּךְ טוֹב.
וְאָמַר גַּם אֶת הַמִּלָּה הַמַּפְחִידָה "לְאִמָּא יֵשׁ סַרְטָן".
אַחַר כָּךְ לֹא כָּל כָּךְ הִקְשַׁבְתִּי, אֲבָל אַבָּא הִמְשִׁיךְ וְאָמַר שֶׁיִּהְיֶה בְּסֵדֶר, וְשֶׁיֵּשׁ לָנוּ מַזָּל שֶׁאִמָּא תָּפְסָה אֶת הַגִּדּוּל בַּזְּמַן, וּמַזָּל שֶׁאֲנַחְנוּ גָּרִים בְּיִשְׂרָאֵל, וּמַזָּל שֶׁיֵּשׁ לְאִמָּא רוֹפְאִים הֲכִי טוֹבִים, וּמַזָּל שֶׁהָרְפוּאָה מִתְקַדֶּמֶת. אַבָּא אָמַר בְּבִטָּחוֹן כָּזֶה שֶׁכֻּלָּנוּ נַעֲבֹר בְּיַחַד אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְשֶׁהוּא בָּטוּחַ שֶׁיִּהְיֶה טוֹב. שְׁנֵיהֶם הִבְטִיחוּ שֶׁלֹּא יַסְתִּירוּ שׁוּם דָּבָר וִיְשַׁתְּפוּ אוֹתָנוּ בְּכָל דָּבָר.
אֲבָל הֵם צְרִיכִים אֶת הָעֶזְרָה שֶׁלָּנוּ.
נוֹעָה בָּכְתָה נוֹרָא. הִיא קָמָה וְחִבְּקָה אֶת אִמָּא חָזָק וְלֹא עָזְבָה אוֹתָהּ. גַּם הָעֵינַיִם שֶׁל אִמָּא הָיוּ אֲדֻמּוֹת וְנוֹצְצוֹת. אַבָּא נִרְאָה לִי חָזָק, אֲבָל קְצָת מְפַחֵד.
וַאֲנִי, אֲפִלּוּ לֹא יָדַעְתִּי מַה לַּחְשֹׁב. לֹא יָדַעְתִּי מַה לְהַרְגִּישׁ. רַק שָׁאַלְתִּי אִם הַסַּרְטָן מִדַּבֵּק, וְ"אִם אִמָּא תִּהְיֶה קֵרַחַת, אֵיזֶה צֶבַע שֶׁל שֵׂעָר יִגְדַּל אַחֲרֵי?"
זֶהוּ. רַק זֶה.
לֹא בָּכִיתִי. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֶפְשָׁר, אֲבָל לֹא יָצָא לִי. אַחַר כָּךְ הָיוּ לִי הֲמוֹן שְׁאֵלוֹת, וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ לָמָּה לֹא שָׁאַלְתִּי. אֲפִלּוּ כָּעַסְתִּי קְצָת עַל אִמָּא. לְמַה טוֹב הַסַּרְטָן הַזֶּה עַכְשָׁו?! מַמָּשׁ כֵּיף לִי בַּבַּיִת וּבְבֵית הַסֵּפֶר, אָז לָמָּה זֶה מַגִּיעַ לִי וְלָנוּ כֻּלָּנוּ?
אָכַלְתִּי קְצָת מֵהַמַּרְצִיפָּן כִּי אֲנִי בֶּאֱמֶת מֵת עַל זֶה. הַמַּרְצִיפָּן לֹא הָיָה טָעִים.
גַּם מֵהַשּׁוֹקוֹלָד נִסִּיתִי. מָתוֹק כָּזֶה.
בְּכָל זֹאת יֵשׁ כָּאן מְסִבַּת מַמְתַּקִּים.
אַחַר כָּךְ הִתְחַבַּקְנוּ כֻּלָּנוּ, וְכָל הָרֵיחוֹת הִתְעַרְבְּבוּ. אִמָּא עִם רֵיחַ טוֹב שֶׁל כְּבִיסָה, נוֹעָה עִם הָרֵיחַ הַנָּקִי שֶׁל אַחֲרֵי מִקְלַחַת, וְאַבָּא עִם רֵיחַ טָעִים שֶׁל בִּשּׁוּל. וְרַק לוֹלָה שֶׁקִּבְּלָה קְצָת פַּסְטְרָמָה לְפִצּוּי רָצָה מִסָּבִיב וְלֹא נִרְאֲתָה עֲצוּבָה בִּכְלָל.
נוֹעָה הָלְכָה לִישֹׁן עִם אִמָּא. שָׁמַעְתִּי אוֹתָן מְדַבְּרוֹת בְּשֶׁקֶט.
אֲנִי בִּקַּשְׁתִּי מֵאַבָּא לִהְיוֹת אִתִּי. עַד לִפְנֵי כַּמָּה חֳדָשִׁים הָיִינוּ אַבָּא וַאֲנִי שׁוֹכְבִים בְּכָל עֶרֶב לִפְנֵי הַשֵּׁנָה בְּיַחַד בַּמִּטָּה וּמְדַבְּרִים. וְסִפּוּרִים. וּצְחוֹקִים.
בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ לְהַשְׁכִּיב אוֹתִי כְּמוֹ פַּעַם. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי גָּדוֹל, אֲבָל זֶה מַה-זֶּה-כֵּיף. אַבָּא רַק שֶׁלִּי. וְעַכְשָׁו בֶּאֱמֶת רָצִיתִי.
אַבָּא וִתֵּר לִי, וְלֹא צִחְצַחְתִּי שִׁנַּיִם. נִכְנַסְנוּ לַחֶדֶר שֶׁלִּי.
שָׁכַבְנוּ בְּשֶׁקֶט מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה. אַחֲרֵי דַּקָּה נִהְיָה חַם יוֹתֵר. רַק אָז, כְּשֶׁחִבַּקְתִּי חָזָק אֶת אַבָּא אָמַרְתִּי לוֹ שֶׁאֲנִי מְפַחֵד קְצָת. אַבָּא הִמְשִׁיךְ לְחַבֵּק אוֹתִי חָזָק וְאָמַר לִי שֶׁגַּם הוּא מְפַחֵד קְצָת, אֲבָל הוּא בָּטוּחַ שֶׁיִּהְיֶה טוֹב. שָׁכַבְנוּ בְּשֶׁקֶט בְּלִי לְדַבֵּר. אַבָּא נָשַׁם נְשִׁימוֹת חַמּוֹת עַל יַד הָאֹזֶן שֶׁלִּי.
הָיִינוּ עֲיֵפִים, וְכָכָה נִרְדַּמְנוּ שְׁנֵינוּ.
אין עדיין תגובות