שטעטל בארץ ישראל

סרטי הבורקס עדיין פופולריים ביותר בישראל. רק לאחרונה יצאו כמה מהם במהדורות חדשות על גבי תקליטורים. אחדים משודרים שוב ושוב בערוצי טלוויזיה ישראליים, בעיקר בחגים לאומיים. מהי הסיבה לפופולריות עצומה ומתמשכת זו של סרטים אלה, שהפקתם הסתיימה כבר בשנות ה-70 – זו השאלה המרכזית שספר זה מנסה לענות עליה. הספר מגדיר לראשונה את סרטי הבורקס ומשרטט את מאפייניהם. יתר על כן, הספר מצביע על הקשר שבין סרטי הבורקס לבין טקסטים של ספרות יידיש קלסית, בפרט על הדמיון בין הייצוג של הקהילה הישראלית-מזרחית בסרטי הבורקס לבין האופן שבו מיוצגת בספרות יידיש קלסית הקהילה היהודית-אשכנזית של השטעטל.

רמי קמחי מציע קריאה חדשה של סרטי הבורקס כטקסט היברידי – טקסט שהוא בעת ובעונה אחת מזרחי-ישראלי וגלותי-אשכנזי. נקודת מבט ייחודית זו מעמידה את סרטי הבורקס כשלב בדרכו של הקולנוע הישראלי אל שיקוף משוחרר ועצמאי של המנעד האמיתי של הגיוון האתני-תרבותי בישראל; שלב שבו הקולנוע הישראלי כבר היה בשל להדהוד אתניות אשכנזית פרה-ציונית, אבל אך ורק תוך כדי הסוואת מקורם האמיתי של המאפיינים האתניים האשכנזיים והשלכתם על מי שנתפסו על ידי השיח הציוני כ"אחרים" – המזרחים.

ד"ר רמי קמחי (PhD, University of Michigan) הוא חוקר קולנוע, מבקר תרבות ובמאי. זכה בפרסים בינלאומיים כיוצר קולנוע, ובפרס דב סדן לספרות עברית לשנת 1993. מפרסם מאמרים בנושא קולנוע ישראלי, ספרות עברית וספרות יידיש בכתבי עת ורבעונים בארץ ובעולם. מרצה בכיר בבית הספר לתקשורת במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, ופרופסור אורח ללימודים יהודיים ב-Tulane University, ארה"ב. ספרו הבא עומד לראות אור בארה"ב בהוצאת University of Michigan Press.

מקט: 4-585-1053

סרטי הבורקס עדיין פופולריים ביותר בישראל. רק לאחרונה יצאו כמה מהם במהדורות חדשות על גבי תקליטורים. אחדים משודרים שוב ושוב […]

---

הקדמה

לקראת יום העצמאות תשס”ד (2004) ערך Ynet, אתר האינטרנט של ידיעות אחרונות, סקר בקרב קוראיו.[1] הקוראים נשאלו איזהו לדעתם הסרט הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים. לסקר השיבו 25,000 קוראים. התוצאות היו מפתיעות: אף על פי שהפקתם הסתיימה כשלושים–ארבעים שנה קודם לעריכת הסקר, שלושה סרטים, שמחקר זה יציגם כסרטי בורקס קלסיים, העפילו לעשרת הגדולים: סנוקר[2] (דוידזון 1975), צ’רלי וחצי (דוידזון 1974) וסאלח שבתי (קישון 1964).

דומה שסרטי הבורקס לא איבדו מהפופולריות שלהם בישראל במרוצת השנים. במהלך שנותיי כמורה, ולאחרונה יותר מתמיד, נתקלתי בסטודנטים שידעו לדקלם דיאלוגים שלמים מסרטי בורקס שהופקו שנים רבות טרם הולדתם. מהי הסיבה לפופולריות עצומה ומתמשכת זו של סרטי הבורקס — זו השאלה המרכזית שספר זה ינסה לענות עליה.

“בורקס” הוא שמו של מאפה יהודי–ספרדי[3] פופולרי שמקורו בטורקיה. את הכינוי “סרט בורקס” טבע ככל הנראה הבמאי בועז דוידזון. דומה שהפעם הראשונה שבה הופיע המסמן “בורקס” בהקשר שאינו גסטרונומי בשיח הקולנועי הישראלי הייתה בריאיון שערכה יעל אונטוקובסקי (1975) עם דוידזון על סרטו המצליח צ’רלי וחצי, שבהמשך נודע כסרט הבורקס הראשון שלו. דוידזון לא דיבר שם על “סרטי בורקס” אלא על “תרבות בורקס”, והשתמש בביטוי לציון מה שהייתה בעיניו תרבות וולגרית ו”פרימיטיבית” של המהגרים המזרחים בישראל:

יצאתי במלחמת חורמה נגד תרבות הבורקס, ופתאום תפסתי איזה אידיוט אני. ריבונו של עולם, בן אדם הולך בתוך יער של בורקס, בתוך יער של עדות, בתוך ג’ונגל של מבטאים ושפות […] (אונטוקובסקי 1975, 57).

בספרו אוריינטליזם (1978) מצטט אדוארד סעיד את אנטוניו גרמשי, אשר טוען שמודעותו של חוקר תרבות לכך שהוא עצמו תוצר של תהליך היסטורי, ששיקע בו אינסוף עקבות אינטלקטואליים ורגשיים, היא תנאי הכרחי לכל קריירה רצינית בתחום זה. נראה שמחקר זה על סרטי הבורקס הוא חלק ממאמץ מתמשך שלי לבחון ערכים, אמונות ותבניות אסתטיות שהפיץ השיח הישראלי ושהשאירו עקבות קוגניטיביים ורגשיים בתודעתי במהלך שנות התבגרותי בישראל.

לסרטי הבורקס נחשפתי לראשונה בילדותי. הסרטים הקסימו אותי. הם היו מצחיקים להפליא. נמשכתי אל מה שאלה שוחט הגדירה מאוחר יותר כ”אווירה הקרנבליסטית” והאנרכיסטית שלהם (שוחט 1991). מעולם לא עלה בדעתי שאמור להיות קשר בין משפחתי, משפחה ספרדית שהיגרה ממצרים לישראל בתחילת שנות ה–50, לבין האנשים על המסך שעליהם צחקתי, שהיו בעלי תרבות חומרית דלה וחיו בעולם יהודי פרה–מודרני. מבחינתי, מציאות זאת הייתה שייכת ל”אחרים” כלשהם, שאותם זיהיתי בצורה מעורפלת בלבד כישראלים מסורתיים.

רק שנים מאוחר יותר הבנתי שיוצריהם של סרטים אלה התכוונו לייצג גם אותי ואת בני משפחתי. המודעות הזאת חוללה בתודעתי דיסוננס קוגניטיבי. מצד אחד, היה ברור למדי שהן יוצרי הסרטים האלה והן רוב הקהל שלהם, לרבות צופיהם המזרחים, ראו במציאות המוצגת בסרטי הבורקס ייצוג לגיטימי של חיי המזרחים בישראל והזדהו עמו. מצד שני, בדיוק באותה המידה, חשתי בבירור שבני משפחתי, כמו מזרחים אחרים שהכרתי בסביבתי, הם בעלי תרבות חומרית, ערכים, נורמות וקודי התנהגות שונים לחלוטין מאלה שיוחסו לקהילה היהודית שהוצגה בסרטי הבורקס.

הדיסוננס החריף כאשר במהלך לימודיי האקדמיים נחשפתי ליצירותיהם של סופרי יידיש קלסיים שתיארו את השטעטל, העיירה היהודית, במזרח אירופה. נראה היה לי אז שישנם קווי דמיון בין העולם שניעור לחיים ביצירות האלה לבין העולם שעוצב בסרטי הבורקס. עלה בדעתי שעולם השטעטל היהודי יכול להיות קשור בצורה כלשהי לעולמה של השכונה המזרחית בסרטי הבורקס.

הספר שלהלן מהווה מאמץ לנעוץ את האינטואיציה הזאת בקרקע אקדמית. ראשית יגדיר המחקר את קבוצת סרטי הבורקס, תוך כדי הבחנתה מקבוצות קרובות אחרות של סרטים ישראליים, וישרטט בבירור את מאפייניה; ושנית הוא יבחן את הקשר בין סרטי הבורקס לבין הטקסטים של ספרות היידיש הקלסית, בפרט את הקשר בין אופן הייצוג של הקהילה היהודית–ישראלית בסרטי הבורקס לבין האופן שבו מיוצגים בספרות היידיש החיים היהודיים בשטעטל המזרח–אירופי. ברצוני להראות כיצד ממצאיהם של שני ערוצי מחקר אלה מובילים בסופו של דבר להסבר מקיף, ראשון מסוגו, לפופולריות האדירה שזכו לה ועדיין זוכים לה סרטי הבורקס ולהצלחתם המסחרית חסרת התקדים בישראל.
[1] שמוליק דובדבני, “העם בחר סרג’יו”, Ynet, 26.4.2004. [חזרה]
[2] מוכר גם כחגיגה בסנוקר. [חזרה]
[3] בשיח האקדמי בישראל נחשבים ה”ספרדים” לתת–קבוצה של הקטגוריה “מזרחים”, המסמנת בשיח הישראלי את קבוצת היהודים ילידי המזרח התיכון, לרבות צפון אפריקה, ויהודים מהבלקן (Shemer 2005, 8). במחקר זה “ספרדים” הם אותם צאצאים של היהודים שגלו מספרד ופורטוגל במאות ה–15 וה–16, ששמרו על שפת הלדינו. [חזרה]