התקופה היא סוף שנות השישים-תחילת שנות השבעים. המדינה עדיין צעירה ותמימה, וכך היא גם משתקפת בחיי הגיבורים באסופת הסיפורים הקצרים […]
השתיקה הייתה ארוכה, אבל נעימה. בעבר הפסיקה יעל קשרים עם חברים אחרים בגלל שתיקות ארוכות שהעיקו עליה. הפעם גילתה שהשתיקה נוחה לה מאוד. לא מביכה ואולי אפילו נעימה.
יואל חיכה לתשובה, אבל העדיף לחכות.
“איך אתה מרגיש כשאנחנו שותקים?” שאלה פתאום, להפתעתו. הוא ציפה לתשובה בעניין המלון. “אם את רוצה לדעת באמת, ואת רוצה לדעת באמת, כל פעם שאנחנו שותקים אני רוצה לחבק אותך. כשאנחנו מדברים – אנחנו מדברים. כשאנחנו שותקים, אני רוצה לחבק.” יעל הייתה המומה. היא לא ציפתה לתשובה שכזאת משום כיוון, אף שידעה שהוא יצירתי. יכול להיות שהוא אוהב אותי יותר כשאני שותקת?” שאלה את עצמה.
יואל ראה שהיא נבוכה, או אולי מתלבטת. “מה אני עושה כדי שתביני שאני אוהב אותך בכל מצב – מדברת ושותקת. ערה וישנה. מתוקה וחמוצה, שמחה ועצובה. תמיד אני אוהב אותך.”
“איך אתה יודע שאתה אוהב אותי?”
“זה כה פשוט,” ענה בשפתו הספרותית. “אני חושב עלייך כל הזמן ורוצה להיות איתך. בכל מקום ובכל מצב. כל החיים. רוצה לראותך כדבר אחרון לפני השינה ורוצה לראותך כדבר הראשון בבוקר. יודע את החסרונות שלך ואת היתרונות שלך. מתגעגע אלייך מהרגע שאני נפרד ממך. מרגישים את זה בלב…” אמר כשהוא שם ידו על הלב.
“לא ידעתי שיש לי חסרונות,” אמרה בהבעה רצינית. “את רוצה שאספר לך עליהם?” שאל בצחוק גדול. היא לא הייתה מספיק אמיצה לקבל את תשובתו, אף שהייתה סקרנית מאוד.
“ולמה אתה אוהב אותי?” המשיכה להקשות. “כי את מקסימה. אני לא שבע מלהביט בך. את חכמה. אמיתית וכנה. נעימה לשיחה ואפילו רוקדת יפה,” סיים בחיוך. “ולמה אתה חושב שאני צריכה לאהוב אותך?” “את לא צריכה. אני פשוט מתפלל שזה יקרה,” אמר ושתק שתיקה כבדה ביותר.
יעל התפלאה מתשובתו. היא חשבה שהוא ימנה באוזניה את מעלותיו, אבל הוא לא עשה זאת. הוא הסתפק בצניעות באומרו מה שאמר. יעל הרגישה את הכובד שחש. את המתח שאפשר היה לחתוך בסכין. היא חיפשה לומר משהו שיקל את המתח אבל לא מצאה.
“תעזור לי לשבור את המתח שיצרתי,” ביקשה מיואל. “אני אוהב אותך וזה כל כך פשוט,” ענה. זאת הייתה הפעם הראשונה שיעל הייתה מוכנה ללטף אותו. אולי אפילו לקבל נשיקה. נראה שהוא הרגיש בכך. ידיה, שהיו על ירכיה, עלו לאט-לאט אל השולחן. היא הניחה את ידיה משני צירי הצלחת.
ידו של יואל התקדמה לעבר ידה באיטיות רבה. הוא ניסה לגעת באצבעותיה. היא לא סירבה. בעדינות הניח את כל כף ידו על גב ידה.
מגע ידו היה מדויק. הזרם שהעביר לידיה היה נפלא. לא קר מדי ולא חם מדי. לא קשה מדי וכן רך להפליא. היא ממש אהבה את הרכות הזאת. אחרי שתיקה ארוכה פנה אליה.
“את רוצה שנעשה אירוסין?”
“למה?” שאלה.
“כדי לרקוד ואלס,” ענה ושניהם פרצו בצחוק מתגלגל, שקט אבל עוצמתי עד מאוד.
אין עדיין תגובות