וואוו! איך אף פעם לא שמתי לב לזה?! זו התגובה הנשמעת לעתים קרובות בהרצאותי. ספר זה נכתב בגלל תגובה זו, […]
הקדמה מאת פרופ' חננאל מאק
מה ניתן לומר עוד על המקרא ולא נאמר?
דורות על דורות עוסקים בני אדם בספרי המקרא. אנשים קוראים בספר, מפרשים אותו, דורשים אותו, מתרגמים, מעבדים, חוקרים את התנ"ך על מכלול חלקיו. חוקי המקרא ולשונו, שירתו והפרוזה שלו, אופיים של גיבוריו, המציאות ההיסטורית והגיאוגרפית המשתקפות בו, זיקתו של המקרא אל עולם הקדם – הכול נלמד ונחקר עד תום. מה ניתן לומר עוד על המקרא ולא נאמר?
המקרא ועלילותיו משמשים בסיס לשפע יצירות בתחומי הציור ופיסול, השירה והספרות, המוסיקה והמחול, התיאטרון והקולנוע. וכמובן – האמונה הדתית, ספרות ההלכה והמחשבה של היהודים ולא רק שלהם – כולם מבוססים על כתבי הקודש, על המקרא. האומנם ניתן לומר עוד דבר שלא נאמר על המקרא?
הספר הקטן שלפנינו וחבריו שיבואו בעקבותיו מוכיחים שהתשובה לשאלה זו חיובית. גישה רעננה ומרתקת לעיון במקרא עולה מספרו של מאיר חרמון, המבוסס על קריאה ישירה של הכתובים כמות שהם, בלא תיווכם של קוראים שקדמו לו, תוך תשומת לב מרבית לפרטים מסוימים: חפצים, שמות, מלות מפתח ועוד. במרכז מעייניו מציב הכותב יעד מגובש ומוגדר היטב: מעקב שיטתי אחר הופעתם ומהלכיהם של עצם או מלה בכל המקרא כולו, ופענוח המשמעות הסמלית הנודעת להם בגלגוליהם השונים. "דרך הסמל" נקראת הסדרה, והספר הנוכחי עוסק בגלגוליו של המקל או המטה ברחבי התנ"ך ובידיהם של כמה מגיבוריו הגדולים. המקלות והמטות שבידיהם של אישי המקרא אינם מקל רועים או משענת הליכה רגילים ואף לא מטות קסמים של מאחזי עיניים אלא סמלים רבי משמעות. יעקב ויהודה בנו, משה ואהרן אחיו, דוד הרועה, בלעם הקוסם וירמיהו נביא האמת – כולם מחזיקים או צופים במקל או במטה ורבים ממעשיהם הגדולים נעשים תוך שימוש סמלי באותם מקלות או מטות. כך מתקיים במקרא מרוץ שליחים דמיוני שבמהלכו חולפים – עוברים על פנינו אישים, מאורעות ורעיונות האחוזים כולם זה בזה, מרחיבים ומשלימים איש את רעהו ואוחזים יחדיו בחפץ הסמלי המשותף לכולם.
המקל או המטה שוזרים אפוא את עלילות יעקב ועשו עם מעשה יהודה ותמר ואת הופעתם המנצחת של משה ואהרן לפני פרעה וחרטומיו עם מכות מצרים וקריעת ים סוף, ועמם את מרידת קורח ועדתו, את מזימות בלעם ואת כישלונם של משה ואהרן במי מריבה. אל סיפורי תורה אלה מצטרפים מלחמת דוד וגלית וחזונות ירמיהו וזכריה. בצד הדיון המתפתח עולות כאן גם שאלות רעיוניות-פרשניות כגון: מה עדיף, מקל או מטה – כמובן במשמעותם הנדרשת כאן כסמלים, ולא כחפצים שימושיים. וכאמור, הכול בגובה העיניים ובלי להיזקק ישירות לשובל הארוך והעמוס של דברי חוקרים ומפרשים לדורותיהם. מסתבר אפוא שהעיסוק הבלתי נדלה במקרא לאורך הדורות לא נעל את שערי החידוש ואת פתחי הגישה החדשה והמרעננת הניכרת בספר שלפנינו.
אין עדיין תגובות