בעל תחנות דלק מקבל כוח על-טבעי שבעזרתו הוא מסוגל לגרום למותם של מבוגרים בתמורה להצלת ילדים שנגזר עליהם למות; גבר בודד שלא ידע אישה אוזר אומץ בגיל חמישים ומזמין נערת ליווי לביתו; עורך דין דתי והומו מאמץ בחור ערבי נעזב; צוער בקורס קצינים דואג שידיחו צוער אחר ממחלקתו כי נעלב ממנו; קשר עצוב-מצחיק נרקם בין גבר לזונה על רקע פחדיו מאיידס; חלומו של גבר בגיל העמידה שמתנחלת ידועה בחברון תאהב אותו מתגשם בעזרת משחק מחשב; גבר מנסה להגשים חלום ילדות הקשור בנהיגה במכוניות בלונה פארק; סיפור אהבה בין אב שבתו חולה לבין אישה שאמה חולה שמתרחש בהוספיס לחולים סופניים – כל אלו ועוד מופיעים באסופת הסיפורים המרכיבה את הספר.
הסיפורים חודרים ללבו של הקורא, שופעים דמיון ומקוריות, מאופיינים בדמויות שמבקשות להגשים חלומות, חלקם צנועים, חלקם יומרניים, ובעיקר שואפות לקבל ולתת אהבה.
איציק אביב פרסם עשרות סיפורים קצרים במוסף הספרותי העיר-ירושלים (הארץ-שוקן), וכן רומנים כמו: הבלש ומוכרת הפרחים (ידיעות אחרונות), הערמונים (תמוז), קיץ של מיליונרים (טוטם – עתיד לצאת לאור). סיפורים פרי עטו זכו בין השאר במקום הראשון בתחרות מספרי סיפורים (חולון), ובשתי תחרויות כתיבה של הוצאת כתב. איציק אביב הוא בעל תואר Ph.D מאוניברסיטת תל-אביב.
קטגוריות: סיפורת עברית
39.00 ₪
מקט: 4-128-98
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
תחנות הדלק של יהושע
יהושע מתבשם מריח הדלק המתעבה ליד המשאבות כשהן בפעולה, ממלאות את מכלי המכוניות. הוא מתמכר לתענוג המצמרר ומתעטף בו כבשמיכה רכה. הריח מציף את חושיו, משכר אותו, והוא נשבה בהנאה ששיעורה הולך ומתעצם ככל שהאדים המתנדפים לחלל העולם מחלחלים לתוך נחיריו.
הם משתתפים אצלו במחזור הנשימה, נתפסים בכדוריות הדם הלוכדות את פרודות הגז שהתנדף מהבנזין, ומתקיימות אצלו כחלק מהנוסחה הגנטית המצפינה את הווייתו שכולה תחנת הדלק שברשותו.
יהושע עומד לקחת היום את ברוך לבית החולים. יוכבד, אשתו של ברוך, נעדרת מהעבודה זה כמה ימים, רתוקה למיטת בנה הצעיר, שחלה בדלקת נגיפית בכבד. אתמול חלה הידרדרות וחייו בסכנה. ברוך ויוכבד מנהלים את המסעדה בתחנת הדלק של יהושע. יוכבד יושבת על כיסא ליד בנה, שערה סתור, עיניה דומעות.
יהושע מסתובב בחדר כארי בסוגר. מילות נחמה מעולם לא היו שגורות בפיו. הוא נעמד ליד מיטת הבן ומביט בו, מביט ביוכבד ומביט בברוך המחבק את כתפה וכובש יבבה סדוקה. אחר כך הוא מטייל בין מיטות החולים האחרים בחדר ונעצר ליד אחת מהן. שוכב בה זקן בן למעלה משמונים, אחדים מבני משפחתו לידו. רופא צעיר מדבר אליהם כמנצח, ואומר שלמחרת ישוחרר הזקן לביתו. יהושע מקשיב וחושב שאילו הוא היה חורץ גורלות, ונגזר על האחד למות ועל השני לחיות, הזקן היה מת והבן של ברוך ויוכבד חי.
למחרת קיבל טלפון מברוך מבית החולים. קולו של ברוך היה חנוק מהתרגשות. הטבה מפליגה חלה במצבו של הבן, הוא קם ממיטתו והצבע חזר לפניו. נעלמו סימני המחלה. כאילו מישהו כפה עליו לשאול, מצא יהושע את עצמו מבקש לדעת מה שלום הזקן ששכב מרחק שתי מיטות ממיטת בנם. ברוך השתומם לשמע השאלה ושאל את יהושע האם הזקן היה מכר שלו. כשהשיב יהושע בשלילה, רווח לברוך והוא אמר שבמצבו של הזקן חלה הרעה והוא נפטר במהלך הלילה.
יהושע הוא אדם ענייני, שואל ואומר בדיוק את מה שהוא מתכוון, לעצמו ולאחרים. הוא מבין לאשורה את מהות הרוח הטורדנית האופפת אותו ומסיחה את דעתו מהעיקר – התעסקות בעיני התחנה – והוא פוטר אותה ממנו בתנועת יד מבטלת. הרי לא ייתכן שבאמירתו שעדיף שהזקן ימות ובנם של יוכבד וברוך יחיה, גזר מוות על האחד וחיים על השני.
שלושים יום חלפו מהיום שבו נרפא בנם של יוכבד וברוך ונפטר הזקן. כמו מגנט רב עוצמה המושך פיסת ברזל, כך נמשך יהושע לבית חולים. לאחר שהוא מחנה את מכוניתו במגרש החניה הוא מולך מכוח מצפן פנימי, המתווה לו את הכיוון. הוא מגיע למיטה של ילדה הנאבקת ארבע שנים בסרטן הדם, ועומדת להפסיד בקרב רווי הסבל. הוא מביט בגוף הכחוש, בפנים הדלים, בעיניים העצומות המגלות ריסים נאים, השריד האחרון משיער שהתמעט כתוצאה מכמות אימתנית של תרופות כימותרפיות, יוצא מהחדר ופוסע כבשליחות שמסלולה הוגדר בקפידה מראש. על המדשאות של בית החולים הוא מחפש במי לבחור.
עיניו נעצרות בזוג קשישים. האישה תומכת בבעלה ואוחזת בזרוע ידו האחת. ידו השנייה לופתת ידית מקל הליכה. היא מאיצה בו ומבקשת שיזדרז.
הזקן מבקש מאשתו שלא תאיץ בו. כשהוא מדבר אליה, עווית לא רצונית מטלטלת את סנטרו מצד לצד. יהושע מישיר עיניו מולו במבט חד. מבטו של הקורבן, המדיף ריח של תשישות, מהול ברצון להמשיך בחיים, נפגש במבטו. עיני הזקן מתגלגלות בבעתה מהפגישה עם מלאך המוות. הוא מנסה להרים את מקלו, להצביע על יהושע, לסלק אותו מדרכו. בעוד המקל מנסה להתרומם, רועד עם היד הגרומה, כורע הישיש וקצף לבן ניתז מפיו עם שיהוקים של סוף.
יהושע מסתלק משם וחוזר לחדר הילדה. האדמומיות חזרה ללחייה. חיות פועמת בה. ביטויה הראשון הוא בת צחוק טובה. יהושע אינו משתאה ממה שהוא רואה, ואינו משתהה רגע נוסף. כבר למעלה משעה בזבז מחוץ לתחנה.
למחרת הוא חוזר לבית החולים וחוזר על הניסוי, אך דבר לא קורה. יהושע מבין שעליו להמתין עד שיוצת בו הזיק. ממקרה נוסף הוא מסיק שמותר לו לפעול כל שלושים יום. הוא גם גילה שניתן להמיר חיי שני ילדים בחיי שני מבוגרים ובתמורה להמתין שישים יום עד הפעם הבאה. כשחקר מה גילו המרבי האפשרי של הניתן להצילו ממוות, ומה גילו המזערי האפשרי של הנידון למוות, מצא שהתשובה לשאלה הראשונה היא עשרים שנה, והתשובה לשאלה השנייה היא ארבעים שנה.
יהושע יוצא מהתחנה ונוסע צפונה לתחנה של נסים. הוא מבקש לדון עם נסים בהצעתה של חברת דלק חדשה, לתת לה זיכיון בתחנותיהם. מכל בעלי תחנות הדלק יהושע מקורב ביותר לנסים. לעתים מבכים יהושע ונסים יחדיו את בריחת דור ההמשך מהתחנות למלאכות אחרות. ילדיו של נסים רמזו לאביהם לא אחת שלאחר שיסתלק מהעולם ימכרו את התחנה.
נסים בן שישים ושבע ומצב בריאותו שפיר. יהושע ביקש מנסים כמה פעמים שימכור לו את תחנתו. נסים השיב לו שאילו היה מחליט לפרוש מעבודה, בשמחה היה נותן ליהושע את זכות הסירוב הראשונה. אבל הוא מתכוון לעבוד בתחנה כל עוד כוחו במותניו. יהושע חזר אליו והציע לו לבצע עסקה שלפיה התחנה תעבור לרשותו רק לאחר מותו של נסים אחרי מאה ועשרים, ואילו הוא ישלם לו כבר עתה. לבסוף סיכמו את התנאים, ויהושע קנה את התחנה של נסים, שתעבור לרשותו לאחר הסתלקותו של נסים מהעולם.
יהושע משוחח עם נסים על הצעת חברת הדלק החדשה. הוא מביט בנסים ומחשבה ברורה עולה בראשו, והוא מנסה לגרשה. נסים הוא חבר לעסקים ויהושע, בסופו של דבר, יהיה הבעלים של תחנתו. אבל היום הוא יום המועד למימוש הכוח שניתן לו. יהושע נתן בבן שיחו מבט מצמית, ונסים צעק כאילו ראה את מלאך המוות מולו וחרב שלופה בידו. באותו ערב נרפאה תינוקת בת שבועיים מניתוח מסובך לתיקון מום בלב, ולולא לקה נסים בשבץ מוחי שחיסל אותו הייתה התינוקת מתפגרת.
עברה שנה מאז שנסים נקבר. יהושע גורף רווחים נאים משתי תחנותיו, ובאפשרותו לרכוש את תחנת הדלק הידועה בגודלה של אליהו, שעליה שם עין זה זמן רב. אך אליהו אינו מוכן למכור. לאליהו אין זכויות יתר אצל יהושע לעומת נסים. אליהו נדרס למוות כשחצה כביש סואן, וילדה בת שלוש פקחה את עיניה במיטתה בבית החולים, לאחר ששכבה כצמח ארבעה חודשים, אחרי שנפלה ממרפסת ביתה.
כשהמשפחה כולה עדיין ישבה בבית אלמנתו של אליהו, התייצב יהושע לביקור ניחומים. בעדינות אך בבהירות אמר שהוא ניהל משא ומתן עם אליהו בדבר רכישת תחנת הדלק שלו, ושכל המחלוקות ביניהם יושבו. בנימה מעשית הבהיר להם שעליהם להבין אותו, שכבר פעל למימוש העסקה ולקח אשראי בבנק, שעליו הוא משלם ריבית. הם נקבו במחיר שהם מבקשים עבור התחנה ויהושע לא התמקח. הוא קנה את תחנת אליהו והפך לבעלים של שלוש תחנות דלק.
יהושע אינו מתכחש למחשבה הרודפת אותו, להמית את שני גיסיו בתמורה להצלת חייהם של שני צעירים. אביו, שהקים את עסקי המשפחה, נתן ליהושע תחנת דלק, כמו גם לכל אחת משתי אחיותיו. אם הם ימותו אחד אחרי השני בהפרש של חודש, זה ייראה כצירוף מקרים מדהים. יהושע מחפש הזדמנות מתאימה. לפעמים, כשגיסיו באים לעבודה לאחר שהתאמנו באותו מועדון ספורט, הם משתמשים באותו רכב. הם אכן נספים יחדיו. המכונית שבה נסעו מתנגשת חזיתית במשאית, ונמחצת. מותם מצווה את החיים לשני תלמידי כיתה ח' שחזרו מטיול שנתי והאוטובוס שבו נסעו התהפך.
יהושע חש צורך לראות את כף הזכות. הוא נסע לבית החולים שאליו הגיעו הילדים לאחר התאונה, ניגש אליהם וליטף את ראשיהם.
משמלאו שלושים ימי האבל, בא לאחיותיו ופרש בפניהן את הצעתו לרכישת התחנות, והן הסכימו.
עתה יהושע הוא הבעלים של חמש תחנות, והוא ממשיך לרכוש ולהשתלט על תחנות דלק נוספות, כשמדי פעם הוא נעזר בזכות שניתנה לו וממית בעלי תחנות סרבנים ומחיה ילדים שנגזר עליהם למות.
תוך שנתיים הוא הפך לטייקון.
ירדנה הופיעה בתחנה כמו נסיכה מאי שם, רכובה על אופנוע סוזוקי בצבעי שחור וכסף, חבושה בקסדה תואמת, לבושה מעיל שחור וחגורה בחגורת מגן רחבה שהבליטה היטב את צרות מותניה ואת חזה הזקוף. כשחילצה את ראשה מהקסדה והסירה מעיניה את משקפי השמש, התגלו שיער שחור, רך וקצוץ, אוזניים ואף עדינים, ריסים שחורים הנפרשים כמניפה, ועיניים ממיסות בצבען הירוק. רטט אחז בגופם של הבוהים בה. ירדנה ניגשה לאחד הדלקנים וביקשה לדבר עם יהושע. הדלקן הצביע למעלה, לעבר המשרד. ירדנה שמה פעמיה לשם, נקשה על דלת המשרד והוזמנה פנימה. היא ניסתה לשוב ולהיזכר בגיבורים המפורסמים שעליהם קראה, שהחלו את הקריירה המטאורית שלהם בתפקידים הזוטרים ביותר וסיימו בצמרת, ובספריהם התרפקו על ראיון העבודה הראשון שלהם. לרוב הם כמעט נדחו, ואז הם השמיעו משפט אחרון באוזני המנהל, שהביט בכעס בצעיר החוצפן המעז להציע דרכים לשיפור ולייעול אבל קיבל אותו לניסיון.
יהושע שאל אותה לרצונה. ירדנה אמרה שהיא מחפשת עבודה וביקשה שיקדיש לה כמה דקות מזמנו. יהושע אמר, "בסדר, אבל בקצרה." היא ביקשה להיות מנהלת החשבונות של תחנות הדלק של יהושע, מדגישה שסיימה בהצטיינות לימודי ראיית חשבון ואף התמחתה במשרד ידוע. ירדנה הציגה ליהושע חישובים שערכה לגבי שוק הדלק וכיצד יכול יהושע לשפר את רווחיו, ויהושע הציע לה עבודה כדלקנית בתחנה שבה שכן משרדו וגם זאת רק משום שמצב רוחו היה מרומם באותו יום. ירדנה הסכימה.
לאחר כמה שבועות באה ירדנה ליהושע עם הצעות ייעול. כמו הצבת רכב חילוץ באחת התחנות שיגרור את הנתקעים לתחנה הקרובה של יהושע ובה ינסו לטפל בתקלה. לכל מכונית שתיכנס לאחת מתחנותיו תוצמד מדבקה ועליה מספר הטלפון של רכב הגרר. ועוד רעיון היה לה. כדאי למכור, בשעות הערב המאוחרות ובלילה, ארוחות חמות וארוזות במטרה לקחת אותן הביתה. לנהג הממהר לביתו ומתעצל לבשל בשעות האלו, פתרון טוב הוא להיכנס לתחנה ולקחת מנות מוכנות. את השירות הזה יקבל מבלי לצאת מהמכונית, רק יצביע על דרישותיו מהתפריט המוצג לראווה.
יישום המלצותיה הוכיח שהיו אלו הצעות טובות.
שישה חודשים לאחר שהחלה את עבודתה התייצבה ירדנה במשרדו של יהושע וביקשה להפסיק לעבוד כדלקנית, ולשמש עוזרת בכירה לניהול תחנותיו.
יהושע סירב וירדנה הציעה את עצמה פעם בחודש. יהושע הביט בעיניה הירוקות ובפניה הנאים ובחזה המוצק ונזכר בימיו מקדם. התרגשות השתלטה עליו, ואיברו תפח במכנסיו. ירדנה הפשיטה אותו והתפשטה, השכיבה אותו על גבו, ונהגה בו מנהג אישה בגבר. בזכותה למד יהושע על נקודות בגופו שכלל לא ידע על קיומן. כשהתפרק, דימה לשמוע משק עשרות משאבות דלק בתחנותיו האומרות שירת הודיה. ירדנה נישקה אותו על עפעפיו, וליקקה בלשונה את תנוכי אוזניו, וליטפה את פניו בכפות ידיה, ולבסוף הניחה את ראשה על בטנו ומוללה את השערות שעל חזהו.
ירדנה אהבה את יהושע ורצתה, יותר מכל דבר אחר, שיאהב אותה. העובדה שיהושע מבוגר ממנה בעשרים וחמש שנה לא הפריעה לה. היא ביקשה שהוא ורק הוא יהיה הגבר של חייה.
יהושע הטיל על ירדנה לערוך רשימה של מאה תחנות הדלק הגדולות בארץ ולהמציא לו עליהן את מרב הנתונים. בפרט עליה לברר מי מבעלי התחנות מוכן למכור את תחנתו ובאיזה מחיר, ומי אינו מוכן למכור את תחנתו ומה גילו. ירדנה תמהה לגבי נחיצות המידע האחרון שיהושע ביקש, אבל התאפקה ולא שאלה. היא ערכה מחקר מקיף כפי שהתבקש ממנה, נעזרת בחיוכה הכובש ובמבטה הירוק והממיס.
כעבור שישה שבועות חזרה עם הנתונים והציגה אותם ליהושע. היא הרשתה לעצמה לעוץ לו על תוכנית בשלבים שלפיה ישתלט על תחנות דלק נוספות. אין זה סוד שזו המטרה שעומדת מאחורי הסקר. לדבריה, כדאי להתעלם בשלב ראשון מהמתעקשים להחזיק בתחנותיהם. "אלו בדרך כלל בעלי התחנות הוותיקים והמבוגרים יותר, הרואים בתחנה מפעל חיים, הם לא ימכרו בשום מחיר," אמרה. יהושע נעץ בה מבט שגרם לה להבין שישנם דברים שאינה מסוגלת לתפוס בהבנתה, כמה שחושיה חדים ומפותחים.
העבודה המדויקת והמפורטת שהציגה בפניו גרמה לו לרצות אותה. עדיין לא עבר חודש מאז עינגה אותו בפעם האחרונה, והוא הקפיד שלא לבקש לשכב איתה מעבר למה שהציעה לו. הפעם חרג ממנהגו. ירדנה סירבה ואמרה שעוד לא עבר חודש מאז הפעם האחרונה. יהושע שאל, "אז מה?" וירדנה, בעצב אך בהחלטיות, אמרה, "יותר לא תקבל ממני." יהושע הביט בה תמה. וירדנה פתחה בפניו את לבה.
"אני אוהבת אותך יהושע ורוצה אותך. אם אתה רוצה אותי באמת תהיה שלי, כמו שמקובל בין אוהבים." יהושע חייך ואמר בקול רך ושקט, "את צודקת. הייתי גס וחסר סבלנות. נחכה עד שיעבור חודש, כפי שהיה עד היום." ירדנה התחרטה על מה שאמרה. היא ביקשה להתקרב אליו, להתפייס ולשכב איתו. כשראתה שיהושע פנה לעיין בניירותיו הסתובבה ויצאה.
אחר הדברים האלה נכנסה ירדנה להיריון. היא החליטה לממש את אהבתה ליהושע בילד משותף. כשסיפרה ליהושע הוא נדהם. לאחר שהתעשת, אמר, "טוב. אני דווקא רוצה ילד שיירש אותי. שני הבנים שיש לי היום מאשתי לא ייכנסו איתי לעסקים. הם, כמו אמם, רק מנגנים כל היום."
ירדנה חייכה מאושרת, נשקה ליהושע, ואמרה, "אנחנו נגדל אותו ביחד ונקרא לו ישי."
הם גידלו את ישי בתחנה, בדירת שני החדרים של יהושע שהייתה בנויה מעל משרדי התחנה. יהושע דאג להכניס לשם את כל הדרוש לגידול תינוק, והיה זה כנראה התינוק הראשון בעולם שכל ילדותו עברה עליו בתחנת דלק. גם ברוך ויוכבד טיפלו בו באהבה.
בלילות שיחק יהושע עם בנו. הוא סיפר לו על תחנות הדלק שברשותו, ובלחש, שחס וחלילה לא יגונב לאוזני אף אחד, גילה לבנו את סוד כוחו, והבטיח לו שעד שיגיע לגיל שבו יוכל לרשת את הממלכה היא תכלול לפחות מאה תחנות דלק.
"ולא רק תחנות דלק יהיו בממלכה. אני ארכוש גם חברות דלק, כמו שאמא שלך הציעה לי ביום הראשון שהופיעה אצלי, עד שאשתלט על כל משק הדלק בארץ."
כך היה מדבר לתינוק, שהיה תולה בו זוג עיניים גדולות וירוקות, והיה מחייך אליו ומשחק בצעצועים שריפדו את מיטתו. ואחרי שיהושע סיים לספר לו את חזון ההשתלטות הגדול, היה ישי, אם לא נרדם עדיין למשמע הדברים, מצטחק ואומר, "בו, בו."
כשהיה ישי בן שלוש שנים התעורר יהושע בוקר אחד, היום שבו יכול להפעיל את כוחו העל-טבעי, ומצא את בנו מחרחר למוות. היה ברור לו שאם לא יקריב מנחה לאלוהים ישי ימות.
יהושע ביקש מאלוהים שייקח את אשתו, ואלוהים אפילו לא התייחס לכך כאל בדיחה. יהושע הציע את אביו, ואלוהים אמר, "אתה עדיין לא מתקרב." לגבי ירדנה ושני בניו האחרים, אלוהים אמר שבלי קשר לכך שלא מלאו להם עדיין ארבעים, זו לא תמורה ראויה עבור ישי. יהושע אמר שהוא מוותר על הכוח שניתן לו להחיות ולהמית, ואלוהים כעס, "יפה שאתה מוותר על משהו שהוא מתנה ממני."
יהושע ביקש מאלוהים שייקח אותו ולא את בנו, ואלוהים אמר, "מחווה יפה, אבל ברור לך שאילו הייתי רוצה אותך לא הייתי משחק בחיי ישי." יהושע שאל את אלוהים מה הוא רוצה, ואלוהים אמר, "אתה יודע יהושע." ואכן יהושע ידע מה אלוהים רוצה ממנו. ויהושע ביקש מאלוהים, "לפחות תשאיר לי את התחנה הראשונה, זו שממנה התחיל הכול." ואלוהים אמר, "אין הנחות יהושע. צא מכל התחנות שלך. אסור לך להתקרב אליהן, אסור לך לנהל אותן מרחוק, אסור לך לשמוע מה הולך בהן, כל התערבות הכי קלה בענייניהן, ואני לוקח את ישי. מהכסף שהן מרוויחות תיהנה כמה שאתה רוצה, ממילא אין לך מספיק ימים בחיים לבזבז את מה שהרווחת עד היום." ויהושע שאל, "יש לי הרבה ימים לחיות וכולם בלי התחנות?" ואלוהים אמר, "בדיוק," ושתק רגע, והוסיף, "או שאני לוקח את ישי במקום."
האמת היא שאפילו אלוהים, היודע-כול, לא ידע מה יהושע יחליט.
יהושע ויתר על התחנות, אף שאהב אותן יותר מבנו, כי חישב ומצא שאת ישי כבר לא יקבל חזרה לאחר מותו, ואת התחנות אולי כן.
עוד באותו יום העביר יהושע את ניהול כל תחנותיו לאשתו, ונתן לה הדרכה מפורטת כיצד לנהל אותן, ואמר לה להיעזר בירדנה, אבל הדגיש באוזניה שלא תהפוך אותה לשותפה.
יהושע קנה לו דירה מפוארת בקומה גבוהה באחד ממגדלי המגורים על חוף הים, ולקח איתו את ישי. חייו השתנו מקצה לקצה. זמנו הוקדש לטיפול בבנו, לטיפוח גופו, ללימוד תורות שונות כמו קבלה ויוגה. הוא גם שינה את חזותו, גילח את ראשו וגידל זקנקן.
ולא עבר יום שבו לא פילחו את נשמתו געגועים לתחנות. כמה רצה עוד פעם להתבשם מריח הדלק המתעבה ליד המשאבות כשהן בפעולה. וכשנזכר התייסר.
בוקר אחד יצא יהושע עם בנו לגן השעשועים. ישי ביקש ממנו לגלוש איתו, כי פחד לבדו. יהושע עלה עם בנו על סולם הברזל והתיישב על המשטח שבמרומי המגלשה. ישי ישב על רגליו, מחובק בזרועות אביו. הם ניתקו מהמעקה וגלשו. כבר בתחילת הדרך נתקע יהושע, שהיה גבר בעל-גוף, בין שתי דפנות המגלשה. הוא שחרר מזרועותיו את ישי, שהחליק בקלילות לארגז החול.
ישי, לאחר שנחת בשלום, הביט בתימהון למעלה וקרא, "אבא, מה קרה לך?"
יהושע ניסה להיחלץ מהמגלשה הלופתת אותו כצבת. ילד אחר ששיחק עם ישי הצביע לעבר יהושע וצעק, "אבא של ישי לא יכול לצאת משם."
כל הילדים בסביבה נאספו והביטו בתימהון באיש הגדול התקוע במרומי המגלשה, וכך גם הוריהם.
ופתאום כולם צחקו צחוק גדול שהרעיד אותם עד לחוסר שליטה מוחלט.
יהושע הביט בהם והתבייש מעט. לבסוף אף הוא הצטרף לצחוקם, והרעים את האוויר בצחוק טוב, מתגלגל, משחרר, שנמשך דקות רבות.
צחוק כזה הוא לא צחק מעולם, גם לא כשהבין כמה תחנות דלק יהיו לו בזכות הכוח שהעניק לו אלוהים.
הוסיפו תגובה לבטל
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.
דביר אהרון – :
סיפורים מקוריים וטובים.