החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

ככה יעשה ליהודי

מאת:
הוצאה: | 2016-09 | 231 עמ'
קטגוריות: יהדות

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

39.00

רכשו ספר זה:

מגילת אסתר ידועה במסורת היהודית כסיפור של גאולה, בו הצליחו יהודי פרס לחמוק משואה שריחפה מעל לראשם. אלא שקריאה בין השורות עשויה להוביל גם למסקנות אחרות, מטרידות ואקטואליות. יהודי שושן לא נצלו, אלא נספו בשואה השקטה של ההתבוללות, והסיפור הוא משל מתוחכם, ציני וטראגי שרב בו הנסתר על הגלוי.

ממלכת פרס, האימפריה הרב תרבותית ראשונה, מלקקת את פצעיה לאחר התבוסה ליוונים. קומץ יהודים עושה את דרכו לירושלים, לבנות את בית המקדש החדש ולהקים מדינה. במקביל עורך המלך אחשוורוש תחרות לבחירת מלכה חדשה. מרדכי בין יאיר, היושב ונשאר בשושן, מזהה הזדמנות להתקרב למלכות ופועל להפיכת בת דודו, אסתר, למלכה.

זהו הסיפור שלא סופר על מרדכי, יהודי מתבולל, דור רביעי למהגרים הנמשך אל החיים בממלכת ההזדמנויות הבלתי מוגבלות ומבקש להשתמש בכוחו, ביופיה של אחייניתו, בעמו ובאינטריגות פוליטיות בכדי להפוך למשנה למלך.

מקט: 4-1386-1003

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


מבוא

מאת הרב בנימין לאו

כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב־כָּעַס וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב

(קהלת, פרק א')

הבריחה מעץ הדעת

"חייב איניש לבסומי בפוריא" — מצווה גדולה של יום הפורים היא להשתכר "עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן." באחד מסיפורי התלמוד (תלמוד בבלי מסכת מגילה ז' ע"ב) מסופר על שני חכמים שישבו לסעודת הפורים והרבו בשתיית יין. כטוב ליבו של האחד ביין קם ורצח את חברו. למחרת ביקש עליו רחמים — וחזר לחיים. לשנה אחרת ביקש לסעוד אתו שוב. אמר חברו: "לא בכל יום מתרחש נס." זהו כמובן סיפור קיצון המתאר את עומק השכרות שהייתה נהוגה בימי התלמוד ואין ספק שהשכרות נחשבת אחד מסמלי החג הזה, לטוב או למוטב.

אם נחתור לעולם המשמעות הפנימית שבמנהגים נוכל לומר שעניין השכרות הוא ביטוי קיצוני למאיסה של האדם בשליטה העצמית, והתמסרות מוחלטת לעולם שאין בו דעת, שהוא מעבר לדעת. זהו הממד הדתי של פורים, זה הלועג למלכות הארצית החושבת שהיא שולטת בכל, זה המראה דרך סיפור המגילה שיש מנהיג אחר לכל, כולל לי עצמי. השחרור מכבלי השליטה העצמית מבקש להחדיר ביקורת עצמית גם ביחס אלי: תפסיק לשלוט, אתה בסך הכל פעוּל בתוך עולם שמתרחש הרבה מעליך. הרב שג"ר ז"ל ניסח זאת כך באחד ממאמריו: "שכרות מנפצת ערכים זו של 'עד דלא ידע בין ארור לברוך' מסמנת יותר מכל את המצב הפוסט-מודרני שבו אנו נתונים: הכאוס המאיים על התרבות בכלל ועל היהודי בפרט; התפוררות הסובייקט וערכיו; אופיו הפרגמנטרי של הפוסט-מודרניזם שאיננו אלא שבירת הכלים; וגישתו העליזה, השיכורה ולא רק מיין, הקרנבלית — פלורליסטית — ססגונית למציאות."1

אופיו זה של פורים כל כך מבלבל, עד שהוא מיישם בעצם את העיקרון הגדול של 'עד דלא ידע'. במקום לעסוק בשאלות רציניות ובבדק בית יהודי עוסקים בלעג לכובד הראש המלווה את החיים. היין עוזר לשכוח, להסיח את הדעת ולטמטם את הלב. אך זו, כמובן, טרגדיה גדולה, כי אחרי כל ליל שכרות בא יום של חמרמורת. בסופו של לילה עולה השמש ועמה מתעורר האדם ליומו ולדעתו.

החתירה אל הדעת

מייקל אייזנברג מבקש לקלף את המסכה מחג הפורים, להתפכח מן היין ולהשיב את הדעת אל לב החיים האנושיים. הקריאה המציאותית במגילה מביאה את הקורא למחוזות חדשים של תודעה, ועם התודעה נולדת גם הדאגה. ככה יעשה ליהודי נכתב בידי אדם הנטוע בעומק החיים המעשיים, מחובר לעולם המחשבה המדינית — כלכלית ויונק את השראתו מעולמה של תורה בכל רבדיה. הוא אוחז במגילת אסתר על דמויותיה המגוחכות ואינו צוחק כלל; הוא מזהה בתוך הקריקטורה את סיפורו של העם היהודי המתבולל באימפריה זרה ומתכחש לעצמו ולאחריותו ואינו חוסך קולמוסו מאיש, גם לא ממרדכי ואסתר.

אייזנברג שב, מציף ומחדד מחלוקת ארוכת שנים באשר לאיכות מידותיו, מניעיו ומעשיו של מרדכי היהודי, גיבור המגילה — מחלוקת שימיה מאז התלמוד, עבור במפרשי ימי־הביניים, המשך ברב יצחק רגיו, ממנהיגי תנועת חכמת ישראל, וכלה בפרשנות זמננו. לפי קריאה זו, מאחורי המסיכה העולצת של המגילה מסתתר סיפור של התבוללות וחידלון. סיפור שחושף את ההתבטלות בפני מלכות זרה, תוך אובדן הזהות היהודית ואימוץ שמותיהם, מנהגיהם וערכיהם של הפרסים. אייזנברג מבקש מאתנו לנסות ולקרוא במגילה כאילו הייתה זו קריאתנו הראשונה: לקרוא אותה תוך בחינה מדוקדקת של דבריהן של הדמויות במגילה ולהעניק תשומת לב מדוקדקת לרמזים ששתל המחבר, שכתב את דבריו מתוך מודעות למיקומו של הסיפור על הרצף ההיסטורי היהודי וכמובן, תוך היכרות אינטימית עם התנ”ך וסיפוריו המכוננים. קריאה זו קורעת את המסכה המחייכת של המגילה וחושפת ביקורת נוקבת של מחברה.

סופו של החלק הראשון במשבר העובר על היהודים אל מול הצו להשמדתם. זהו רגע של קריעת המסכות וגילוי הפנים, היפוכה של התחפושת, הקוטב השני של השכרות. שלב השכרות והתחפושת הוא שלב אובדן הזהות והסתר הפנים. זהו השלב בו היהודים מבקשים להיטמע בארץ לא-להם ולאבד את שמם ואת זכרם. טבעת המלך הנמסרת לידי המן הופכת את מרדכי מאיש היושב בשער המלך, לאיש יהודי הלובש שק ואפר וזועק זעקה גדולה ומרה.

נקודת מבט נוספת שמביא איתו אייזנברג היא של יהודי החי בארץ ישראל, אך גידולו, חינוכו וחלק גדול מקשריו המקצועיים והאישיים נטועים בגולה. נקודת מבט ייחודית זו, של אדם שרגלו נטועה בשני העולמות, טוענת את דבריו בכאב, בדאגה, בתקווה ובתחושת הדחיפות והבהירות שאולי ליוו גם את מחבר המגילה. לפי פרשנותו של אייזנברג לא חסך מחבר המגילה את שבט ביקורתו מאיש, והוציא מתחת ידו סיפור העוקץ ומתריע כנגד קסמם של החיים הדשנים והשבעים של יהודי הגלות, שסופם חידלון זהותי.

כל אדם כותב מתוך עולמו והרקע האישי שלו — ואייזנברג מביא עמו מטען אישי מיוחד נוסף. בדרך כלל נחלקים בני האדם לאנשי מעשה ולאנשי ספר. אייזנברג, שבנה את עצמו כאחד מעמודי התווך של עולם ההיי־טק הישראלי, הוא היוצא מן הכלל, המוכיח את חשיבותו של ניסיון החיים בחקירה האינטלקטואלית.

חכמי המשנה הביאו את מצבם בארץ ישראל הרומית אל תוך פירושם למגילה ולהתמקדות הייחודית שלהם במצוות החג. אמוראי בבל הביאו עמם את חייהם בפרס הסאסאנית ואת הצרכים הפוליטיים והדתיים שלהם אל תוך המדרשים ופירושי המגילה. מפרשי ימי־הביניים כתבו מתוך עולם שבו משלה אנטישמיות בלתי־פוסקת, שהזינה את עניינם בסיפור האנטישמי של המן. קריאתו של אייזנברג יונקת מההתחככות הבלתי־פוסקת במציאות הכלכלית והעסקית, המאפשרת לו לזהות דפוסים ודקויות של מעגלים כלכליים, מאבקי כסף, כוח ושליטה.

נקודת מבט זו, בשילוב עם חווית חייו כיהודי שעקר את חייו מממלכת השפע האמריקאית ונטע אותם בישראל, מאפשרת לו לזהות את הקשר שבין התבוללות הבאה מתוך אנטישמיות ותנודות כלכליות, ובין התבוללות הנובעת מעושר ושובע מאידך.

אייזנברג הוא פרשן של טקסטים, ומיומנותו הבלתי מבוטלת באה לידי ביטוי ביצירה המרתקת שלפניכם, בה הוא משתמש, זה לצד זה, במקורות חדשים וישנים, דוגמת הרב יצחק רגיו, מדרשים מסורתיים וסופרים בני זמננו. מגוון הדורות והגישות מעשיר את סיפור המגילה בסיפור העם היהודי לדורותיו. בעיקר הוא מחייב אותנו לדיון רציני על אתגרי הזהות של זמננו וזמן המגילה, הזהות היהודית בגולה ובישראל — מאבק ומתח שהתקיימו גם לפני אלפיים וחמש מאות שנה.

קריאתי שלי את סיפור המגילה שונה מעט מזו של אייזנברג, אך אנו חולקים הסכמה בנקודה חשובה אחת: הצורך לספר את הסיפור הזה על יהודים שבחרו להשתקע בארץ לא להם, להשתלב בתרבות המקומית, להתנכר לארץ ישראל ולהתמודד כמיעוט בתוך אימפריה גדולה — זהו פרק בתולדות ישראל שחייב להילמד בכל מקום בעולם היהודי בזמננו.

מצוות החג כתיקון (חלקי) של יהודי הגולה

ארבע מצוות מלוות את חג הפורים: מקרא מגילה, משלוח מנות, משתה, ומתנות לאביונים. מקרא מגילה הוא המקום של מצוות והגדת. לא רק לקרוא ולהכות את המן: לקרוא בדעת ובהשכל, לקרוא ולהבין שלאורך כל הדורות התנסה עמנו באותו ניסיון. הקריאה במגילה היא קריאה למשמעות, להבנה ולהתבוננות.

המשתה (ובו מצוות השתייה 'עד דלא ידע') בא להעמיד את האדם על מוגבלותו ועל ארעיותו. זהו לעג אישי לתחושת ה'מלכות' שמלווה את חיינו: לא רק שאיני מלך — גם צורת האדם שבי מוגבלת.

מצוות משלוח מנות ייחודית ליום זה. המצווה היא התיקון הגדול לחטא הניכור וההתבוללות של סיפור פורים, כי היא מכילה את ההכרה בשייכות ובזהות. קללת המן הייתה "מְפֻזָּר וּמְפֹרָד" ותשובת אסתר הייתה "לֵךְ כְּנוֹס אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִים." לכן ביקשו היהודים לתקן, עוד בימי מרדכי ואסתר, את המנהג של "מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ" כביטוי לרעות ולאחווה. הרעיון שבפורים צריך להיקהל למקום של אחווה, למקום של תשומת לב ושמחה בין שכנים וידידים — מקורה בחלק זה של פורים. איש שיכור אינו יכול לקיים משלוח מנות — הוא שרוי בתוך המיץ של עצמו. התלמוד קובע באופן כללי שהנותן מתנה לחברו — צריך להודיעו: לא להסתיר את עצמך אלא להראות את חיבתך ואת האכפתיות שלך. דווקא בעולם כל כך מנוכר וכל כך מפורק, באה מצוות החג ואומרת — "דיבוק חברים."

גם מצוות "מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים" מתייחדת כאן לראשונה. מצווה זו נזכרת במגילה רק במכתב שבו מודיע מרדכי על כינון החג (פרק ט'). חז"ל קבעו את המצווה הזו בצמוד למצוות קריאת מגילה ואפילו קבעו את זמן הקריאה לזמנים שבהם יכולים העניים ליהנות מהמתנות בו ביום: החובה היא להקדים את המתנות לסעודה כדי להיות בטוחים שכל אחד מישראל שותף לשמחת היום. המצווה הזו מוציאה מאיתנו את כל הטוב ומלמדת את סוד היחד שבשמחה.

ההבדל בין שלש המצוות שמניתי — שכרות, משלוח מנות ומתנות לאביונים — יכול להתברר בדמות פירמידה הפוכה:

במצוות השכרות נמצא האדם עם עצמו, מפורק מהאני המועצם בו, מתרפק על אלהיו, או מתפרק לגורלו.

במצוות משלוח מנות איש לרעהו נפגשים הפנים ומשתברות המחיצות. יש אווירה של יחד, בשמחה, בשובע ובידידות.

במצוות מתנות לאביונים יש חתירה לתיקון חברתי. יש תביעה לצמצום פער ולהכלת כל אחד מישראל אצל שולחן החג.

אנשים השרויים בעבודה רוחנית: בעולמות של חסידות, קבלה או מוסר (עולם הישיבות) מתרכזים באופן טבעי בפן הראשון. רוב הדרשות והתורות בעולם זה עוסקות בפנימיות שנובעת מהסרת הקליפות, במסכות שמאפשרות להסתכל פנימה וכן הלאה. את מצוות משלוח מנות נהוג לקיים בישיבה בצורה קלילה, ב'החלפת צלחות' בחדר האוכל. זה לא חלק מרכזי ביום וכדי לקיים מצוות מתנות לאביונים — נסמכים על שולחן ההורים.

אנשים החיים במסגרות קהילתיות מתמקדים במצוות משלוח המנות. אף שהמצווה מחייבת לתת לאדם אחד שתי מנות, נוהגים להרבות עד בלי די בקיום מצווה זו. היא מבטאת את הרצון לחיים נעימים וזורמים, שקטים ורגועים. במסגרות כאלה נתפסת השכרות כסטייה חברתית דוחה.

הקומה הגבוהה של החג, כפי שאמר הרמב"ם באה לידי ביטוי במתנות לאביונים. מצווה זו מבטאת את הרצון של האדם לקחת אחריות לא רק לעולמו הפנימי אלא לעולמו של הקב"ה. לתקן בכל כוחותיו את מה שאפשר לתקן. זהו ההיפך הגמור כמעט מתודעתו של השיכור, המבקש ללעוג לאדם העליון השולט בדעתו בכל.

המצווה הנוספת — קריאת מגילת נחמיה

כל המצוות עליהן דיברנו קודם עוסקות בתיקון שראשיתו ביחיד וסופו בקהילה. מגילת אסתר, שמסתיימת בפרק העשירי עם מרדכי המשנה למלך, נותרת ברובד הזה. היהודי זר בממלכה שאינה שלו, הוא שואף למירב שאליו יכולים מיעוטים לחתור — "מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ," המלכות לעולם לא תהיה שלו כי הוא נלעג ו'אחר'. את הסיפור הזה מספר העם היהודי במשך אלפי שנים.

אך הפתרון שמציגה המגילה אינו פתרון של ממש. שיבת ציון, הקמת המדינה והניסיון לחדש את ה'בית השלישי' מחייבים מעבר אל פרק י"א של מגילת אסתר שאינו קיים. כלומר, הוא קיים וכתוב: יש צורך רק לחברו בעריכה אל המגילה. הפרק הזה הוא פרקים א' וב' בספר נחמיה. שם מתואר, גם מבחינה כרונולוגית וגם מבחינה רוחנית, סיפור ההמשך של מגילת אסתר. נחמיה יושב לצד המלך שירש את אחשורוש על כס המלוכה, ומבקש ממנו לבנות את חומות ירושלים. העלייה השנייה היא התיקון לסיפור היהדות הגלותית ששכחה את מולדתה ואת זהותה. סיפור המגילה הוא סיפור של "פּוּר הוּא הַגּוֹרָל" וסיפור נחמיה הוא המעבר מהגורל אל הייעוד. בניית ירושלים והעתקת העם היהודי בחזרה אל אדמתו נותרו הפתרון היחידי עבור עם חפץ חיים.

וכאן הצעתי — לאחר קריאה של ערב ובוקר במגילת אסתר, לפי מסורת ישראל לדורותיו, נוסיף בזמן תפילת המנחה את קריאת פרקים א' וב' בספר נחמיה — ונבטא בזה את חפץ חיינו לראות את עצמנו שותפים בחזון וביעוד של שיבת ציון והקמת הממלכה היהודית בישראל.

1. הרב שג"ר, פור הוא הגורל — דרשות לפורים, ישיבת שיח יצחק, תשס"ה, עמ' 50-51.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “ככה יעשה ליהודי”