"יש משהו מרענן בספרו של דרור גרין 'טיפול נפשי – מדריך למשתמש', שנכתב במטרה לשמש לא רק מורה נבוכים אלא […]
1. במה מטפל הטיפול הנפשי – "אתה איש המקצוע," אמר לי יונתן. "אני רוצה שתרפא אותי מן הפחד הזה, ואני אשלם כמה שצריך. אבל חשוב שזה יסתיים בתוך חודשיים."
כשנפגשנו לראשונה היה יונתן בן ארבעים ושתיים, ונראה צעיר מגילו. לחיצת ידו הנחושה כמעט ריסקה את אצבעותי, וכשהציג את עצמו נראה לי כמו מי שמגיש תוכנית עסקית למשקיע רציני.
הוא היה מנתח מצליח למדי שפרש מן הפרקטיקה והקים חברה למכשור רפואי, כדי לפתח פטנט המיועד לייעל תהליכים הקשורים בהשתלות כבד. את כל חסכונותיו השקיע בחברה וברישום הפטנט, ואת החודשים שקדמו לפגישתנו בילה בטיסות רבות לארצות-הברית, שהסתיימו ברכישת הזכויות על-ידי חברה אמריקנית גדולה. בזמן שהקשבתי לו נזכרתי שקראתי על כך בעיתון, והתפעלתי מן הסכומים שנזכרו בכתבה. יונתן התחייב ללוות כיועץ את תהליך הפיתוח והייצור של המוצר, ולשם כך היה עליו לטוס למיאמי פעמיים בחודש. לא היה בכך שום קושי, משום שבשנים האחרונות הוא התרגל "לחיות על מזוודות", כדבריו, במפגשיו עם משקיעים פוטנציאליים בעולם.
המשבר התרחש שבועים לאחר חתימת ההסכם, כאשר היה בדרכו לשדה-התעופה. היה עליו לפגוש את מהנדסי החברה האמריקנית, בהתאם להסכם הרכישה. כרופא, לא התקשה יונתן לתאר את הסימפטומים: זיעה קרה, צמרמורות, חולשה, דופק מהיר. כשהיה עליו לעלות על המטוס נתקף בסחרחורת והחליט לבטל את הטיסה. כשיצא משדה-התעופה לעבר מכוניתו נעלמו הסימפטומים, והוא הרגיש מצוין.
הוא לא נזקק לעזרתי כאשר אבחן בעצמו את התופעה כחרדה. הדבר הפתיע אותו, משום שמעולם לא סבל מחרדת טיסות, וכעת אפילו המחשבה על טיסה עוררה בו צמרמורת. הוא היה מבוהל ומתוסכל, והחרדה התעצמה כשחשב על ההשלכות הכלכליות שלה.
יונתן ביקש שאטפל בו, וארפא אותו מן הפחד. הוא לא התכוון לסימפטומים הגופניים, וגם לא ביקש טיפול תרופתי. לשם כך לא היה זקוק לי. הוא ביקש ממני לטפל בנפשו.
איך מטפלים בנפש? באיזה מקום בנפש נמצא הפחד? האם עלי למצוא אותו ולסלק אותו משם? איך אוכל לראות את נפשו של יונתן?
אני, כמובן, אינני יכול לראות את נפשו של יונתן. גם את הפחד שלו אינני יכול לראות, ואפילו הסימפטומים של הפחד כבר נעלמו. אני יכול ללמוד על נפשו של יונתן רק מיונתן, המשמש כמתווך ביני לבין נפשו.
הרופא המנתח יכול לטפל בפצוע חסר הכרה, לזהות את האיבר הפגוע ולתקן אותו ללא עזרתו של המטופל. רופא הנפש אינו מטפל בנפש. הוא מטפל בבעל הנפש, המשמש כמתווך בינו לבין נפשו.
המטופל הוא מי שאיבד את דרכו ביער סבוך, והמטפל הוא החכם העיוור המדריך אותו, בתנאי שיתאר באוזניו את מה שרואות עיניו.
אני, אם כן, יכול להאזין לסיפורו של יונתן, וללמוד ממנו על נפשו. ללא שיתוף הפעולה של יונתן לא אוכל לעשות דבר. בזמן שהוא מספר לי את סיפורו מתרחש משהו בנפשו. אני איני יכול לדעת מה מתרחש שם. אני יכול לשער השערות, ואני יכול גם להאמין בכוחו של יונתן לרפא את נפשו. תפקידי מתמצה בהאזנה קשובה לסיפורו, כדי להבחין מתי הוא סוטה מדרך המלך, לבקש ממנו לתאר את הנופים הפנימיים שלו ולתמוך בו בדרכו חזרה אל מחוז חפצו.
במשך הפגישות הבאות האזנתי שוב ושוב לסיפורו של יונתן. הוא סיפר לי על המשאבים החומריים והרגשיים שהשקיע בפיתוח הפטנט שלו, ועל הקושי להיפרד מן החברה שהקים, ואשר היתה עבורו בשנים האחרונות תחליף לבית ולמשפחה. הוא סיפר לי על ההתרחקות מאשתו, ועל החשש מפני הפגישה המחודשת איתה כעת, כששוב אינו מרותק לעבודתו יומם ולילה. הוא סיפר לי על הכסף הרב שקיבל עבור המצאתו, אשר פוטר אותו ואת משפחתו מדאגות כלכליות למשך כל ימי חייהם, ועל תחושת הריקנות הממלאת אותו מאז המכירה. הוא סיפר לי גם על זיכרונות המלחמה שעלו בו בזמן האחרון, ועל חלומות הביעותים בהם הוא שב ונפצע מהפצצות המטוסים המצריים, שאת שאגת מנועיהם הוא ממשיך לשמוע גם לאחר שהתעורר.
לא תמיד יודעים המטופלים לספר כך את סיפוריהם, ולעתים עלי להקשיב להם זמן רב בטרם יצליחו לעשות זאת. הסיפור העשיר והמורכב של יונתן היה תחילת הטיפול של יונתן בנפשו. אני שימשתי לו כעד וכמשקיף נאמן.
יכולתי, כמובן, לנסות ולפרש את סיפוריו של יונתן, כפי שהיו עושים מטפלים מאסכולות שונות, ולמצוא בהם את המקור לחרדה שתקפה אותו לאחרונה. הפיתוי היה גדול, ולא קשה היה למצוא רמזים רבים למקור המשבר שבו היה מצוי.
אבל לא היה צורך בכך. לעתים ההקשבה היא הכלי היעיל ביותר של המטפל, ויונתן עשה בהקשבה שלי שימוש יעיל ביותר. הוא הקשיב, באמצעותי, לסיפורים השונים שבאמצעותם תיאר באוזני את חייו ואת המשבר שבו היה מצוי, ולאט לאט השתנה סיפורו. הוא גילה שחרדות דומות שיתקו אותו לתקופות קצרות בכל פעם שעשה שינוי בחייו. במקום להמשיך ולבקש ממני לסלק ממנו את החרדה, הוא החליט לראות בה סימן חיובי לשינוי, וכך הבין שהוא רוצה לשוב ולעסוק במקצועו, כרופא מנתח. שלושה שבועות אחר-כך קיבלתי גלויה ממיאמי, ובה שתי מלים בלבד: "תודה שהקשבת."
האם טיפלתי בנפשו של יונתן? ודאי שלא. יונתן עשה את כל העבודה בעצמו. אבל אני טיפלתי ביונתן, ובסיפור של יונתן, כדי לאפשר לו לעשות את העבודה הטיפולית שלו במקום תומך ובטוח.
זוהי, אולי, תמציתו של הטיפול הנפשי. המטפל יוצר עבור המטופל סביבה מיוחדת, באמצעות הקשבה ואמפתיה, סביבה שבה יכול המטופל לטפל בנפשו.
לא תמיד אנו מטפלים בנפש באמצעות ההקשבה בלבד. במקרים דחופים ניתן היה לטפל בחרדה מסוג זה גם באמצעות תרופות, באמצעות שינוי התנהגות, בשילוב של משחקי תפקידים או בניתוח החשיבה. הגישות השונות לטיפול נפשי מעניקות לנו כלים רבים, שבאמצעותם אנו מסייעים למטופל לעזור לעצמו, ולטפל בנפשו.
טיפול הנפשי אינו טיפול בנפש אלא במטופל, המשמש כמתווך בין המטפל לבין נפשו.
אין עדיין תגובות