הספר כתוב בפורמט תסריט לסדרה: מילי, עובדת סוציאלית בת 33, נקלעת למשבר בנישואיה, בעקבותיו היא חוזרת לגור בבית הוריה יחד […]
פיילוט
הרקע:
דרמה רומנטית – כאשר מצב נישואיה אינם ברורים, חוזרת מילי עם בנה לבית הוריה, שם פוגשת את אסי המאוהב בה מימי התיכון. חזרתה סוחפת אותה ואת הקרובים לה למסע של התפתחות, התגברות על פחדים, שחרור והעצמה.
הפרק: (01, “אל תקחי ללב”)
מילי שחזרה לבית הוריה החלה עבודה חדשה כעו”ס. אסי עוזר לדניאל בנה המסתבך בקטטה, ומתעמת עם קובי. מילי נסערת מהסיטואציה. קובי עושה מהלך למצוא חן בעיניה. מירה מעודדת את מילי להתקשר לבעלה הנמצא תקופה ארוכה בחו”ל.
הדמויות:
מילי רוזן – קינן – בת 33, עובדת סוציאלית, בחורה יפה, מוקפדת ועדינה. שיער שטני אסוף.
דניאל קינן – בן 10, בנה של מילי. עולה לכיתה ד’. שיער חום קצר, ילד יפה מבנה גוף רזה.
נויה לוי – בת 33, חברת ילדות של אלה, עובדת איתה כעובדת סוציאלית. בחורה נאה.
גב’ אלמקייס – בת 81, לבושה שמלה, שיער לבן, נמוכה, מלאה, עממית.
אבי לוי – בן 53, מאבטח, במדים, גבוה, שיער שחור קצר, כרס קטנה.
ציפורה רוזן – בת 80, סבתא רבא מצד אבא, שיער מסודר בפן, צבוע, משוחררת, פיקנטית.
מירה רוזן – בת 55, אמא של אלה ומילי. שיער צבוע, מעט מלאה, עם סינר. קפדנית, דאגנית.
דוד רוזן – בן 56, אבא של אלה ומילי, מבנה גוף מלא, איש רציני, שקט.
אלה רוזן – בת 33, התאומה של מילי. צבעונית ותוססת, שיער פזור עם פס צבע בולט.
דגנית מאירי – בת 37, חברה ועובדת עם אלה בבית הקפה. לסבית, גברית, מעט מוזרה.
אסי בן-דרור – בן 33, בן שכבה של מילי ואלה. ספר. גברי. חתיך.
רמי מיימון – בן 28, עובד במספרה של אסי. רזה, שחום, תסרוקת אופנתית, שרשרת זהב דקה על צווארו.
אושר תורג’מן – בן 11, הילד הבריון שמציק לדניאל. אחיין של קובי.
קובי תורג’מן – בן 35, בחור חסון, עירוני, שחום, שיער קצר עם ג’ל.
#1
פנים, משרד רווחה מילי – יום
רעש שעון מתקתק, רעשי רחוב מעומעמים, משרד קטן עם חלון, אור אחר הצהריים מאיר דרכו. קירות לבנים, שולחן עבודה מעץ זול, ארון תיקיות מברזל, שטיח אפור, שני כיסאות, מחשב. מאחורי השולחן יושבת מילי, 33, שיערה השטני אסוף והדוק, חולצה מכופתרת, רצינית, קפדנית אך עדינה, רושמת בקלסר. היא עוצרת, מניחה את העט, מסתכלת על טבעת הנישואים שעל אצבעה, משחקת איתה בחוסר נוחות. מסך טלפון הנייד שלה נדלק, היא מקבלת שיחה מדניאל, בנה.
מילי
(קצרת רוח)
היי, מותק.
דניאל (דרך הטלפון)
אמא, איפה שמת את הכדור?
מילי
תסתכל בארגזים, אני לא יודעת עכשיו.
דניאל (דרך הטלפון)
איזה ארגזים?
מילי
הכל בסדר? אכלת?
דניאל (דרך הטלפון)
כן, סבתא הכינה לי-
מילי
(קוטעת)
יופי, מותק. נדבר בבית.
מילי שוקעת שוב בניירת. היא מנתקת את השיחה, דלת המשרד נפתחת, נויה, 33, מראה ממוצע, גם עובדת במשרד, שיערה פזור, עומדת בפתח המשרד.
נויה
מילי, כבר שלוש וחצי. מה נתקעת פה?
מילי מביטה בשעון במסך המחשב.
מילי
וואי, לא הספקתי מלא דברים.
נויה
אל תדאגי, העבודה פה אף פעם לא נגמרת. מחר יום חדש.
מילי מביטה בנויה בחוסר שביעות רצון, נויה מחייכת.
נויה
די ממוש, מה זה הפרצוף המיוסר הזה.. הכל טוב, תלכי הביתה, תשטפי ממך את היום הזה, תנוחי ותקומי חדשה.
היא מסתובבת, יוצאת מהמשרד. מילי מחייכת אליה, עוקבת אחריה במבטה לכמה רגעים, קמה, מתחילה לאסוף את חפציה ולסדר את שולחנה. היא מצטרפת לנויה, הן הולכות יחד לאורך המסדרון.
נויה
איך את מסתדרת בינתיים?
מילי
בסדר… בסדר. לא זכרתי שיש כל כך הרבה קשיים בעיר הזאת.
נויה
לא חסר. באמת לא היית פה הרבה זמן (משלבת מרפקים עם מילי).
מילי
עצוב…
נויה
אל תקחי כל כך ללב, יהיה לך קשה ככה לעזור להם.
הן ממשיכות ללכת במסדרון, מסוף המסדרון מתחילות להישמע צעקות של גברת אלמקייס ומאבטח המבנה, אבי.
נויה (המשך)
אבל טוב שאת פה. יש תוכניות לסופ”ש? אולי תקפצי אלי לקפה?
מילי
לא, לא חושבת… נראה לי שאני אשאר לסדר קצת.
נויה
אם את צריכה עזרה דברי איתי.
הצעקות מתגברות.
נויה
נו, מה עכשיו?
הן מגיעות לדלת הזכוכית, סקרניות למקור הצעקות, גברת אלמקייס, 81, לבושה שמלה, שיער לבן, מנסה להידחף פנימה, אבי, 53, המאבטח מחזיק את הדלת בידו.
אבי
גברת, השעה שלוש וחצי! תחזרי מחר בבוקר!
גברת אלמקייס
תן לי להיכנס! תתביישו לכם! אישה בגילי!
מילי נוגעת ברכות בכתפו של אבי.
מילי
אבי, מה קורה? אולי אני יכולה לעזור.
הוא מסתכל אחורה אל מילי, נויה עונה לה במקומו.
נויה
אסור להכניס אחרי קבלת קהל, היא יכולה לחזור מחר.
מילי מביטה בדאגה בגברת אלמקייס, נויה עוברת את אבי המאבטח, נעמדת בפתח, מסתכלת על גברת אלמקייס.
נויה
(סרקסטית)
אפשר?
גברת אלמקייס משתתקת, צועדת צעד אחורה, נויה יוצאת, סוגרת את הדלת אחריה, מסתכלת אחורה.
נויה
את באה?
מילי
זה בסדר, נתראה מחר.
נויה הולכת משם, גברת אלמקייס חוזרת לצעוק ולנסות להידחף פנימה, אבי המאבטח מחזיק את הדלת.
מילי
גברת אלמקייס! הכל בסדר, אנחנו-
גברת אלמקייס
(קוטעת, צועקת)
(דופקת על הדלת) תנו לי להיכנס! אני לא אעזוב עד שאני אכנס!
אין עדיין תגובות