רק אנשים בודדים הם "משיגי על" המצליחים לפרוש כנפיים ולהמריא מעבר לבינוניות, מעבר לאילוצים ולפשרות, ולהגשים את חלומותיהם. מהי אפקטיביות […]
פרק א’
החיפוש אחר תוצאות רצויות
שלום. אני מניח שאתם אי-שם בין גיל ההתבגרות לגיל הקשיש.
העובדה שאתם קוראים ספר זה מעידה על כך, שתיאורטית, לפחות, עדיין לא ויתרתם.
זו התחלה מצוינת.
אני מניח שכמוני, גם אתם בוחנים את חייכם מפעם לפעם ומסתכלים לאן הובילו אתכם דרכי החיים. כמה מהמקומות שאליהם הגעתם וכמה מן המצבים שבהם אתם נמצאים היום היו פעם מן הסתם, חלומות הילדות שלכם.
אני מניח גם שמקומות ומצבים אחרים שהגעתם אליהם הם מקריים, סתמיים או תולדה של אילוצים שונים – לפעמים משמחים ולפעמים מצערים.
בודאי הבטתם סביבכם וראיתם את חבריכם, ידידיכם, בני משפחה ואנשים אחרים. אין ספק ששמתם לב לכך שיש ביניהם משיגי-על (Super Achievers) – אותם אנשים שיכולתם וההישגים שלהם מציבים אותם הרחק מעבר להמון הבינוני, שמתבונן בהם בהשתאות.
אולי מדובר באותו חבר מגרעין הנח”ל שלך, שהיום הוא מנהל מחלקה בבית חולים; אולי זו החברה מהתיכון, שנהייתה לסופרת מצליחה; אולי ידידה מהשכונה, שהפכה לכנרת בין-לאומית, או ההוא שישב מאחוריך בכיתה ונהיה איש עסקים מבריק; ואולי זה מכר ותיק, שחיפש תמיד שקט נפשי והפך למורה רוחני.
הכיוונים יכולים להיות רבים כמספר כיווני העשייה האנושית. ייתכן שגם אתם, ברמה האישית, נהייתם/ עשיתם / הקמתם / רכשתם / יצרתם בתחום ייחודי ואיכותי כלשהו.
הגורמים שהופכים אנשים מסוימים לאפקטיביים במיוחד ואחרים לבינוניים, הינם גורמים מסתוריים כמעט. האם זו אישיות ייחודית, כישרון ייחודי, רקע מוצלח, הורים בעלי יכולת?
√ אפשר לנסות:
חשבו על חמישה תחומים החשובים לכם בחיים.
תנו לעצמכם ציון – מאחד עד חמש – בכל תחום, לשאלה:
עד כמה אתם מרוצים מהתוצאות שהגתם עד עכשיו בתחום זה?
5- מרוצה לחלוטין, 4- די מרוצה, 3- בינוני, 2- לא כל כך מרוצה, 1- ממש לא מרוצה.
אם הגעתם לציון 5 בכל התחומים החשובים לכם בחיים, אין לכם צורך בספר זה. אנו מברכים אתכם ומאחלים לכם להמשיך ולהצליח בכל אשר תבחרו לעשות.
אם לעומת זאת התוצאות שקיבלתם פחותות מ-5, ספר זה אכן מיועד עבורכם.
כיצד תוכלו להסביר את הציונים שנתתם לעצמכם?
אפשר כמובן להאשים את הסביבה, את המצב, את ההורים, את העובדה שלא קיבלתם הזדמנות מתאימה.
כל התשובות הללו, גם אם הן נכונות לא יובילו אתכם לשום שיפור ולשום הישג משמעותי.
בנוסף, העיסוק בהאשמה או בקורבּנוּת גוזל אנרגיה כמעט כמו עשייה, אך בניגוד אליה – אינו מוביל לתוצאות.
הפער בין הציונים שנתתם לבין הציון 5, הוא מדד חוסר האפקטיביות שלכם.
המסע שלך לאפקטיביות אישית מתחיל בצורך להגדיר מהי אפקטיביות אישית.
מאחר שאתם גיבורי סיפור זה, דמו לעצמכם שאתם נמצאים במחנה ומתארגנים ליציאה למסע ארוך. במחנה יש ציוד למסע; אך שום דבר עדיין אינו מוכן; אנשים מתרוצצים טרודים ומנסים לארגן את הכול לקראת המסע. במרכז המחנה עומד אוהל גדול ובו מתכנסים האחראים למסע ולהתוויית הדרך. על שולחן נמוך באמצע האוהל פרושים גיליונות נייר גדולים. מדריך המסע, כבר לבוש בבגדי נסיעה, פונה לנוכחים ומסביר לכולם בקול שקט אך בטוח מאוד, שלפני שיוצאים לדרך צריך להגדיר את המסע ואת מטרותיו.
√ אפשר לנסות:
מאחר שיעד מסענו הוא שיפור האפקטיביות האישית שלכם, אתם מתבקשים לכתוב הגדרה לערך: “אפקטיביות אישית”.
גם אם אתם מדלגים בלי לנסות להגדיר, נגררים אחר הדחף הרעבתני לראות את “התשובה הנכונה”, נסו בכל זאת. אולי תלמדו משהו מעניין על עצמכם.
בכל מקרה, רעיון “התשובה הנכונה” נובע מתפישה שרכשנו לפני שנים בבית הספר.
בחיים קיימות “התשובה שעובדת”, “התשובה הנכונה כרגע”, או “התשובה האפקטיבית למצב”.
עד היום ביקשתי מאלפי אנשים להגדיר אפקטיביות אישית, וכל אחד מהם בחר באחד ממספר מסלולים אופייניים:
מסלול היעילות – בהגדרות אלו הופיעו הגורמים: עמידה בזמן, מינימום מאמץ וכיו”ב.
מסלול המיצוי האישי – בהגדרות אלו הופיעו הגורמים: הגשמה עצמית, מיצוי פוטנציאל, ביטוי יכולות וכישרונות.
מסלול כל השאר – בהגדרות אלו הופיעו גורמים שונים ומשונים, כגון: ניצולת, אהבה, אמונה, כסף, הצלחה ועוד רבים אחרים.
למעשה, אפשר לומר די בביטחון שההגדרה של כל אדם לאפקטיביות אישית מייצגת את התפישה שעל פיה הוא חי.
לתפישתנו או לפרדיגמה שלנו, בתחומים שונים, השפעה מכרעת על התנהגותנו. למעשה, השפעתן גדולה בהרבה מהשפעת המציאות עצמה.
למשל, אדם שחושב שהוא נרדף, מתנהג בדרך כלל בהתאם; ,
אדם שתופש את יום העבודה שלו כקרב הישרדות, יתנהג בהתאם, ואף יעורר תגובות תואמות מצד הסובבים אותו; אדם שתופש מצבים בין-אישיים בעיקר כפעולות גומלין פוליטיות, חי בהתאם, מתנהג בהתאם ומעורר תגובות בהתאם.
אדם, שרואה את חייו כמסע של יצירה, יעריך את המציאות על פי תהליך היצירה העכשווי שלו.
וכפי שאמרו מומחי חשיבה ותודעה: “המפה איננה הטריטוריה”.
אנו יכולים לטייל באזור מסוים, למשל בגליל, אך תפישתנו תושפע מהמפה שעל פיה אנו מטיילים. מפת מחצבים תיתן לנו תמונת מציאות אחת; מפת שבילים ושמורות טבע תיתן לנו תמונה אחרת; ומפה של ערים ושל יישובים תיתן לנו תמונה שונה ממפת משקעים.
בכל מפה יש מרכיב מסוים של המציאות, ולכן כל מפה מאפשרת לנו התנהגות מסוימת בלבד. כמו כן, סביר להניח שלעתים נופתע, כמו בחיים, שכן המציאות בשטח מכילה הרבה גורמים מעבר למפה המסוימת שבה אנו משתמשים.
לכן, “אנשי היעילות”, “אנשי המטרות” ואנשי “המיצוי העצמי” פועלים על פי מדדים שונים, ואפילו סיפוקים שונים.
ההגדרה שעל פיה נעבוד בספר היא “הגדרת עבודה”, כלומר, היא לאו דווקא ה”נכונה” או ה”מושלמת”, אלא, פשוט, מבוססת על תפישה כוללת שמאפשרת יישום ותוצאות.
כדאי לזכור:
ייתכן שההגדרה נשמעת שכלתנית, ולכן ננסה לפרק אותה למרכיביה השונים ולצורה שבה הם מופיעים בחיים.
“היכולת להשיג תוצאות רצויות”
כדי שלמושג אפקטיביות תהיה משמעות כלשהי, צריך להחליט:
• אפקטיביות – מול מה?
• אפקטיביות – לפי איזה מדד?
ספורטאי שרוצה לשפר את קפיצתו לגובה בשנה הקרובה, מ-1.95 מ’ ל-2.05 מ’, ימדוד את האפקטיביות שלו לפי היכולת להשיג תוצאה זו; מנהל שרוצה לשפר את האווירה בצוות העבודה שלו וליצור שיתוף פעולה משופר, ימדוד את האפקטיביות שלו על פי התוצאות הללו; אדם שרוצה לעבוד בצורה יעילה יותר ולעמוד בזמנים שקבע ימדוד את האפקטיביות שלו על פי השגת מטרה זו.
כדי לפתח את הנושא, נתייחס לתוצאות בשתי רמות: יעדים ומטרות.
במושג “יעדים” נשתמש לתוצאות רצויות קצרות טווח, ברורות ומדידות, ואילו במושג “מטרות” נתכוון לתוצאות לטווחים רחוקים יותר.
“בצורה מאוזנת”
פה יכולים הקוראים לתמוה: מה לאיזון ולהגדרה של אפקטיביות?
ובכן, אני מניח שגם אתם מכירים את האדם שבמשך שנים השקיע בפיתוח קריירה אישית בלבד, כשהוא מזניח את משפחתו, את חיי החברה שלו, את התפתחותו ואת בריאותו. לאחר שהגיע להישגים בקריירה, נוכח לדעת שמשפחתו התפרקה, שחיי החברה שלו אינם קיימים עוד ושבריאותו בשפל המדרגה, עם כולסטרול גבוה ולאחר שני התקפי לב.
אתם ודאי מכירים ארגונים שבמשך תקופה ארוכה הציבו לפניהם כיעד יחיד את שיפור הרווחים. לשם כך צמצמו את כוח האדם, ורמת השירות שלהם ירדה מאד; עקב כך, בטווח הרחוק, הם איבדו לקוחות וספקים.
אולי הכרתם את אותה האישה שהחליטה להשקיע רק בילדיה במשך שנים, וגילתה שבכל תחום אחר נעצרה התפתחותה.
אם כן, כשיעד או מטרה של אדם או של ארגון הופכים ליעד יחיד במשך תקופה ארוכה מדי, הם יוצאים, באופן טבעי, נפסדים בתחומים אחרים.
כך שעבודה עם יעדים ועם מטרות צריכה להיות חכמה ומאוזנת.
אפשרות אחת היא לעבוד עם כמה יעדים כתמהיל. יעדים אלה יאזנו זה את זה. לדוגמה: יעד בתחום עבודה, יעד להתפתחות אישית ויעד בתחום המשפחה.
חברת IBM. למשל, מתגמלת את אנשי המכירות שלה הן על רווחי העסקאות שהם מבצעים והן על שביעות רצון הלקוחות מהעסקאות (שני יעדים אלה “סותרים” ומאזנים זה את זה).
אפשרות שנייה היא לעבוד על יעדים מסוימים לזמן קצר, ולאחר זמן להחליף יעדים ולאזנם.
למשל, אפשר להשקיע חודשיים בפרויקט אישי ואז להתמקד במשפחה במשך חודש; או לפתח את עצמך במשך תקופה מסוימת על ידי תרגול, לימוד ואימון, ואז לפנות לפעילות עזרה בקהילה.
בקורס שערכתי פעם היה בין המשתתפים קבלן גדול. הוא ניהל חברה קבלנית שאותה בנה במשך חמש-עשרה שנים. באחת ההפסקות הוא סיפר לי שבשנים אלה, שבהן היה שקוע כולו בהקמת העסק, התגרש פעמיים ופיתח לחץ דם גבוה ואולקוס.
שאלתי אותו כמה זמן הקדיש למשפחה, לכושר גופני ולבריאות, ותשובתו היתה שבפועל כמעט לא הקדיש לתחומים אלה זמן כלל.
בסיום שיחתנו הוא אמר שהחליט מעכשיו להקדיש בכל שבוע רק ארבעה ימים לעבודה, כדי להמשיך לפתח את העסק, ובמקביל – להקדיש שש שעות בשבוע לשיפור הכושר הגופני, ויומיים לפחות לשיפור האווירה במשפחה: ליציאה לטיולים, לבילויים ולמנוחה.
“פשוט מאד”, תאמרו, ובצדק. אך משום מה היה אותו קבלן זקוק ליותר מחמש-עשרה שנים כדי להבין רעיון פשוט זה ולנסות ליישם אותו.
בעבר עבדתי עם חברה שעסקה בשיווק לבתי מרקחת. יעדה של החברה הזו היה, במשך שש שנים רצופות, לשפר את הגבייה: להגיע לגביית כספים ברמה של 95% בתוך חודש מאספקת הסחורה. בשיטות שונות הצליחה החברה להשיג את יעדה זה, אך מאחר שבתקופה זו לא היו לה יעדים אחרים, היא הפסידה יותר מ-30% מלקוחותיה, שהתרעמו על כך שהשירות בחברה, שהתמקדה רק בגבייה, התדרדר והפך להיות ירוד. כתוצאה מכך פנו לחברה מתחרה בשוק.
“על ידי מיצוי מיטבי של משאבים, של יכולות, של כישרונות, של מצבים ושל זמן”
על פי רוב ההערכות, רובנו מתפקדים הרחק ממלוא הפוטנציאל האישי שלנו בעבודה ובתחום האישי. מרביתנו גם לא מפתחים דרך קבע את יכולותינו ואת הכישורים שלנו כדי לממש את הפוטנציאל הנוסף שיש לנו.
המצב דומה לאדם שגר בבית של 32 קומות, ובכל קומה אפשרויות אחרות, חדרים אחרים ונוף אחר. אותו אדם חי רק בקומת הקרקע ובמרתף, והוא משתמש רק במטבח, בשירותים, במזווה ובמרתף.
למשל, מה תרגישו אם תראו חבר דופק מסמרים בקיר עם מצלמת וידאו דיגיטאלית חדשה ומשוכללת? אני מניח שתזדעקו ותקראו: “הי, מה אתה עושה?”, והחבר יענה: “מה הבעיה שלך? אני משתמש במכשיר כבד בתור פטיש על מנת לנעוץ מסמרים בקיר, וזה עובד”. “כן”, תענו לו במחאה, “אבל מצלמת הווידאו הזאת מסוגלת לעשות דברים מתוחכמים בהרבה מדפיקת מסמרים בקיר”. “אז מה?”, ישאל החבר, וימשיך להלום במסמר עם המצלמה העדינה.
נוירולוגים טוענים שאנו משתמשים בכמחצית אחוז מפוטנציאל המוח שלנו. הם מודדים זאת על פי מספר הקשרים הפעילים בין הנוירונים במוח.
חוקרים אחרים, אופטימיים יותר, מעריכים את ניצול הפוטנציאל בכ-5% מיכולת המוח (תארו לכם שיפור של השימוש במוח ובמשאבי החשיבה מ-5% ל-7%).
מהנדסי ייצור יעידו על כך שרוב העובדים במקומות עבודה מנצלים 30% – 40% מהיכולת שיש להם!
ארגונים מצטיינים מצליחים להביא את העובדים לתפוקה ולפריון של 60% – 70%.
גם יוצרים, עקרות בית ומרפאים עובדים הרחק מיכולתם האישית.
בילדותנו היינו כולנו זמרים, פסלים, משוררים, רקדנים וציירים, ורק מעטים מאיתנו ממשיכים לפתח את הפוטנציאל בתחומים אלה.
אנו נהיים מבוגרים שפיתחו יכולת מרכזית אחת בלבד, וגם זאת עקב נסיבות כלכליות, בדרך כלל, ובצורה מוגבלת.
כדאי לזכור:
במצבי חירום אפשר לראות כיצד אנשים מגייסים יותר ממשאביהם הטבעיים ומבצעים דברים שלא ייאמנו. המשאבים הטבעיים האישיים הללו קיימים בתוכם גם לפני מצב החירום, אך הם לא מנצלים אותם, ולא נותנים להם ביטוי.
למשל, אותה אם, שעל מנת להגן על ילדיה, מוצאת בתוכה כוחות נפשיים ופיזיים על-אנושיים כמעט, ומצליחה, בפועל ממש, להרים מכונית מעל ילדה.
או הצורה שבה אנשים מתפקדים במלחמות ובאירועי פיגוע – הנחישות, מהירות התגובה והעוצמה.
לפעמים אנו רואים אנשים, שבילו – אפשר לומר בוודאות – את רוב זמנם בכיסא, במשרד או ברכב, בעשר השנים האחרונות, וטיפחו באדיקות כרס מכובדת. פתאום, במצב לחימה, אותם אנשים מזנקים, רצים ותוקפים – להפתעתם ולהפתעת הסביבה.
או אותה משפחה שחיה בצמצום על שכר חודשי נמוך, וחוסכת בהוצאות על ביגוד או על חינוך. פתאום, לא עלינו, אחד מבני משפחה חולה, ויש צורך להטיסו בדחיפות לניתוח בחו”ל; המשפחה מתארגנת ובדרך פלאית כמעט “מארגנת” רבע מיליון דולר בשבועות אחדים כדי להציל את בן המשפחה.
איפה היו כל היכולות הללו לפני מצב החירום?
כיצד היו החיים עשויים להתנהל אחרת לגמרי, אילו היו היכולות הללו באות לידי ביטוי בחיי היום-יום?
כדאי לזכור:
“כן”, תאמרו, “אבל אי אפשר לתפקד כל הזמן בשיא שלך כאילו אתה במצב חירום”.
נכון. אלא שזו דרך מתוחכמת לדחות את הרעיון של מאמץ, ולהמשיך להישאר באזור הנוחות שלנו.
אין מדובר בחיים של מאמץ עילאי רצוף ובלתי פוסק, אלא בניצול משאבים משופר במצבים חשובים מול מטרות חשובות, עם מנוחה ועם התרגעות ביניהם.
הסמוראים מיצו גישה זו ברעיון שטיפחו: “חיה כל רגע וכל פעולה כאילו זה הרגע האחרון שלך או הפעולה האחרונה שאתה מבצע”.
חיים ברמה כזו של מודעות ושל מיצוי הם בלי ספק עניין של אימון, של הכשרה ארוכה, עם סיפוק רב בהמשך הדרך.
בפרקים הבאים נפתח את הקודים הבסיסיים המאפשרים לכל אדם (סמוראי או לא סמוראי) לפתח את האפקטיביות האישית שלו, צעד אחר צעד: החל מההבנה של תהליכי האפקטיביות, וכלה בצעדים מעשיים שאתם יכולים להתחיל בהם מחר בבוקר.
פיתוח האפקטיביות האישית יאפשר לכל אחד מכם להגיע לתוצאות החשובות באמת.
אין עדיין תגובות