לואיס קרול: צדים את הסנרק

כתיבה איגיונית (נונסנס) משובחת היא מופע קסמים רב-משמעי של המצאות, הכלאות-מילים והברקות. כאן מוגשים לקורא, בפורמט דיגיטלי, תרגומיו של ראובן וימר לשתיים מיצירות המופת המוכרות והאהובות ביותר של הסוגה – "צדים את הסּנַרק" ו"ג'ברווקי" מאת לואיס קרול וכן תרגום לפרשנותו של המפטי-דמפטי לג'ברווקי, מהספר "עליסה בארץ המראה" ובנוסף: בנו של הגנן המטורף". זו מהדורה אלקטרונית, יחודית, שלא יצאה בדפוס.

מקט: 4-494-202

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

עֲוִית רִאשׁוֹנָה: הַנְּחִיתָה

זֶה מָקוֹם טוֹב לַסְּנַרְק! בַּר-חוֹבֵל כָּך קָרָא

כְּשֶׁהִנְחִית עֲדָנוֹת קְבוּצָתוֹ;

נוֹשֵׂא כָּל אֶחָד עַל הַגַּל הַמּוּרָם,

אֶצְבָּעוֹ בְּצִיצַת קְוֻצָּתוֹ.

זֶה מָקוֹם טוֹב לַסְּנַרְק! זאת אָמַרְתִּי שֵׁנִית,

דַּי לַצֶּוֶת לְעוֹדֵד אֶת רוּחוֹ.

זֶה מָקוֹם טוֹב לַסְּנַרְק! זאת אָמַרְתִּי שְׁלִישִׁית:

וּמָה שֶׁשִּׁלַּשְׁתִּי – נָכוֹן.

הַצֶּוֶת הֻשְׁלַם: הוּא כָּלַל בּוּרְסְקִי

וּבוֹרֵר לְישּׁוּב הָרִיבִים,

בַּרְדְּסָן וְיַצְרָן מִצְנָפוֹת דֵּי בָּקִי

וּבַלְדַּר שַׁמָּאִים לַטּוֹבִין.

רַשַּׁם בִּילְיַארְד אֲשֶׁר כִּשְּׁרוֹנוֹ מָה מֻפְלָא,

שֶׁהִרְוִיחַ יוֹתֵר מִחֶלְקוֹ,

וּבַנְקַאי, שֶׁכִּשְׂכַּר טִרְחָתוֹ הַגְּדוֹלָה

הֶחֱזִיק מָמוֹנָם בְּתִיקוֹ.

הָיְתָה שָׁם בּוֹנָה שֶׁבָּטְשָׁה עַל סִפּוּן

אוֹ טָוְתָה תַּחֲרָה בַּחַרְטוֹם,

וּתְכוּפוֹת (בַּר אָמַר) הִצִּילְתָם מִשִּׂרְטוֹן,

אַךְ כֵּיצַד – לֹא יָדַע אִישׁ עַד תּם.

וְהָיָה שָׁם אֶחָד שֶׁרָכַשׁ פְּרִיטִים

שֶׁשְּׁכָחָם כְּשֶׁעָלָה לַּסְּפִינָה:

מִטְרִיָּה וְשָׁעוֹן, טַבָּעוֹת, תַּכְשִׁיטִים

וּבְגָדִים שֶׁלַּדֶּרֶךְ קָנָה.

מ"ב אַרְגָּזִים שֶׁאָרַז בִּשְׁקִידָה

עִם שְׁמוֹ כְּבָר מֻדְפָּס עַל גָּבָּם,

אַך הֱיוֹת שֶׁשָּׁכַח לְהַזְכִּיר הָעֻבְדָּה –

נִשְׁכְּחוּ עַל חוֹפוֹ שֶׁל הַיָּם.

הָאָבְדָּן שֶׁל בְּגָדָיו לֹא נֶחְשַׁב בְּעֵינָיו

עִם שִׁבְעָה מְעִילִים עַל שִׁכְמוֹ,

מַגָּפַים שְׁלֹשָׁה… הַנּוֹרָא הוּא, אַַגַּב,

שֶׁשָּׁכַח הוּא לְגַמְרֵי מָה שְׁמוֹ.

הוּא עָנָה לְהָלוֹ אוֹ לִסְתַם קְרִיאָה:

אֵיךְ-תִּקְרָא-לוֹ, אוֹ מָה-שְׁמוֹ בִּכְלָל

אוֹ: לִצְלֵנִי, אוֹ: נוּ, טַגֵּן לִי פֵּאָה!

וּבְעִקָּר: אֵין מֻשָּׂג מֵהַנָּ"ל!

וְאוּלַי בְּמִלִּים שֶׁבּוֹטוֹת קְצָת יוֹתֵר

הָיוּ לוֹ עוֹד כַּמָּה שֵׁמוֹת:

יְדִידָיו הַקְּרוֹבִים קָרְאוּ לוֹ זְנַב-נֵר,

וְאוֹיְבָיו: מַר סַרְחַן הַגְּבִינוֹת.

צוּרָתוֹ מְגֻשֶּׁמֶת, שִׂכְלוֹ דֵּי קָטָן

(בַּר-חוֹבֵל מִדֵּי פַּעַם זָרַק),

אֲבָל אמֶץ לִבּוֹ הוּא מֻשְׁלָם, חֵי שָׂטָן!

וְזֶה מָה צָרִיךְ בִּשְׁבִיל סְּנַרְק.

הוּא צִחְקֵק עִם צְבוֹעִים וּבָהָה בְּלִי עַפְעֵף

וְהֵנִיד ראשׁ בְּלִי-בּשֶׁת מֻחְלָט

וְיָצָא עִם דֻבָּה, כַּף-בְּטֶלֶף-בְּכַף,

לְחַזֵּק אֶת רוּחָהּ, הוּא פָּלַט.

הוּא בָּא כְּבוֹצֵק אַךְ הוֹדָה אַחַר-כֵּן

(וְשִׁגַּע בַּר-חוֹבֵל הָאֻמְלָל)

שֶׁיָּדַע רַק עוּגַת חֲתֻנָּה לֶאֱפוֹת –

כְּשֶׁלָּזאת חֳמָרִים אֵין בִּכְלָל.

לַסַּפָּן הָאַחֲרוֹן נְיַחֵד הֶעָרָה,

שֶׁלַּמְרוֹת שֶׁנִּרְאָה מְטֻמְטָם

רַק מַחְשֶׁבֶת הַסְּנַרְק בְּראשׁוֹ נִקְּרָה,

וּשְׂכָרוֹ בַּר-חוֹבֵל לְאַלְתַּר.

הוּא בָּא כְּקַצָּב וְהִצְהִיר פֶּה אֶחָד

רַק אַחֲרֵי כְּשָׁבוּעַ בַּיָּם:

'נִי הוֹרֵג רַק בּוֹנִים! בַּר-חוֹבְלֵנוּ נֶחֱרַד

ומִפַּחַד כִּמְעַט נֶאֱלַם…

בַּר-חוֹבְלֵנוּ הִבְהִיר, וּבְרַעַד קוֹלוֹ:

עַל סִפּוּן רַק אַחַת תַּעֲגן

וְהִיא מְאֻלֶּפֶת, וְהִיא רַק שֶׁלּוֹ

וּמוֹתָהּ יְגֻנֶּה בְּיָגוֹן.

הַבּוֹנָה, שֶׁשָּׁמְעָה בְּמִקְרֶה הֶעָרָה,

מָחֲתָה, כּשְּׁעֵינֶיהָ דִּמְעָה,

שֶׁהָאשֶׁר הָרַב בְּצֵידוֹ שֶׁל הַסְּנַרְק

לֹא יְכַפֵּר עַל כָּזאת הַפְתָּעָה.

הִצִּיעָה בְּתקֶף שֶׁזֶּה הַבּוֹתֵר

בִּסְפִיננֶת נִפְרֶדֶת יוּשַׂם.

בַּר-חוֹבְלֵנוּ הִצְהִיר שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יֵעָתֵּר,

לְשַׁנּוֹת אֶת תָּכְנִית המַּסַּע.

הַנִּוּוּט – מִתָּמִיד אָמָּנוּת כּה קָשָׁה,

בִּסְפִינָה עִם אֶחָד פַּעֲמוֹן.

מִצִּדּוֹ יֵאָלֵץ לְסָרֵב, הוּא חָשַׁשׁ,

לִטּל עוֹד סְפִינָה עַל עַצְמוֹ.

הַבְּרֵרָה שֶׁנּוֹתְרָה, בְּלִי סָפֵק, לַבּוֹנָה

הִיא מְעִיל אַל-סַכִּין, יָד שְׁנִיָּה –

הַבּוֹצֵק זאת הִצִּיעַ בִּמְלוֹא הַתְּבוּנָה,

בְּחֶבְרָה לְבִטּוּחַ חַיָּה.

זאת אָמַר הַבַּנְקַאי, וְהִצִּיעַ לִשְׂכּר

אוֹ לִמְכּר (בְּלִי תְּנָאִים, וּמִיָּד),

שְׁתֵּי פּוֹלִיסוֹת – אַחַת נֶגֶד אֵשׁ וּמָגוֹר

וּשְׁנִיָּה – לִנְזָקִים שֶׁל בָּרָד.

הַבּוֹנָה, מֵאָז אוֹתוֹ יוֹם דְּאָבָה,

מִסְתַּכֶּלֶת לַצַּד הַשֵּׁנִי

כַּאֲשֶׁר הַבּוֹתֵר מִתְרוֹצֵץ בַּסְּבִיבָה,

וּבְמַפְתִּיעַ – מְאד בַּיְשָׁנִית.