ההבטחה המשיחית הראשונה ניתנה לאדם וחווה לאחר הגירוש מגן-עדן, כאשר מצב רוחם של אדם וחווה היה בשפל המדרגה (בראשית ג', […]
1. המושיע המובטח – וְאֵיבָ֣ה׀ אָשִׁ֗ית בֵּֽינְךָ֙ וּבֵ֣ין הָֽאִשָּׁ֔ה וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ וּבֵ֣ין זַרְעָ֑הּ ה֚וּא יְשׁוּפְךָ֣ רֹ֔אשׁ וְאַתָּ֖ה תְּשׁוּפֶ֥נּוּ עָקֵֽב׃ (בראשית ג', ט"ו).
לאחר הגירוש מגן עדן, העתיד שציפה לאדם וחווה לא היה מזהיר. לפני הגירוש הם חיו באושר, והיו יכולים להמשיך לחיות בגן עדן לנצח לולא הפרו את פקודת אלוהים לא לאכול מעץ הדעת, טוב ורע. גן עדן היה מקום של יופי ושלווה, מוקף בעצים גבוהים, פרחים, חיות מבויתות, נהרות ואוויר נקי. היו בו גם הרבה אבנים יקרות. על אדם וחווה הוטלה המשימה המהנה של שמירה על גן עדן והנאה מהקירבה לאלוהים (בראשית א'-ג').
אבל כעת הם ויתרו על זכותם לחיים בגן עדן ולחיי נצח. יחד עם זאת, אלוהים לא נטש אותם מחוסרי תקווה. הוא הותיר להם דרך חזרה באמצעות אחד מצאצאי חווה. למרות חדירת הרשע לעולם, עתיד להתקיים מאבק בין בני האור ובני החושך, בין אלה המאמינים באלוהים לבין אלה המאמינים בשטן. לבסוף המשיח ישמיד את הנחש (שטן) ותוך כדי כך ייפצע בעקבו.
וַֽיְהִ֖י מִקֵּ֣ץ יָמִ֑ים וַיָּבֵ֨א קַ֜יִן מִפְּרִ֧י הָֽאֲדָמָ֛ה מִנְחָ֖ה לַֽיהוָֽה׃
וְהֶ֨בֶל הֵבִ֥יא גַם־ה֛וּא מִבְּכֹרֹ֥ות צֹאנֹ֖ו וּמֵֽחֶלְבֵהֶ֑ן וַיִּ֣שַׁע יְהוָ֔ה אֶל־הֶ֖בֶל וְאֶל־מִנְחָתֹֽו׃
וְאֶל־קַ֥יִן וְאֶל־מִנְחָתֹ֖ו לֹ֣א שָׁעָ֑ה וַיִּ֤חַר לְקַ֙יִן֙ מְאֹ֔ד וַֽיִּפְּל֖וּ פָּנָֽיו׃
(בראשית ד', ג'-ה')
זמן קצר לאחר הגירוש מגן עדן, אלוהים הנהיג את תפילת הקורבן. בספר בראשית פרק ד' מסופר על קין והבל, שהקריבו קורבנות לאלוהים. מנחת הדם של הבל התקבלה, אבל המנחה של קין לא התקבלה מכיוון שלא כללה הקרבת דם. העקרון של קורבן חלופי בא לידי ביטוי במותו של חף מפשע במקום מותו של האשם. המנחה של קין הראתה שהוא לא הביע חרטה על חטאיו, ולכן מנחתו לא התקבלה על ידי אלהים.
פרטים נוספים על משמעותו של פולחן הקורבן ניתנים לנו בהקשר לאברהם:
וַיֹּ֡אמֶר קַח־נָ֠א אֶת־ בִּנְךָ֙ אֶת־יְחִֽידְךָ֤ אֲשֶׁר־אָהַ֙בְתָּ֙ אֶת־יִצְחָ֔ק וְלֶךְ־לְךָ֔ אֶל־אֶ֖רֶץ הַמֹּרִיָּ֑ה וְהַעֲלֵ֤הוּ שָׁם֙ לְעֹלָ֔ה עַ֚ל אַחַ֣ד הֶֽהָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ׃ (בראשית כ"ב, ב').
ניסיון זה העניק לאברהם תובנה מיוחדת על תוכנית הגאולה של אלוהים. ברגע האחרון, אלוהים עצר את אברהם מהקרבת בנו וסיפק לו איל לקורבן (בראשית כ"ב, י"ב-י"ד).
לכן, המושיע העתידי צפוי להיות בנו של אלוהים, שאב הטיפוס שלו היה יצחק. בעת ההגשמה, אלוהים יספק את הקורבן כדי לשלם את מחיר החטא האנושי ולהציל את בני האדם מהמוות הנצחי.
בדיוק כפי שיצחק שיתף פעולה מרצון עם התוכנית האלוהית, כך גם בנו של אלוהים יקריב את חייו מרצון. תוכנית זו הראתה את אהבתו הגדולה של אלוהים לבני האדם, אחרת מי זולת אלוהים יהיה מוכן להקריב את בנו החף מפשע כדי להציל מפר חוק, שנדון למוות?
וְהִתְבָּרֲכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גֹּויֵ֣י הָאָ֑רֶץ עֵ֕קֶב אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖עְתָּ בְּקֹלִֽי׃ (בראשית כ"ב, י"ח).
ההבטחה של אלוהים על המושיע שעתיד לבוא נמסרה מחדש לאברהם; המושיע יהיה מצאצאיו, וכל האומות יתברכו הודות לילד המובטח. הבטחה זו הראתה שתוכנית הגאולה של אלוהים הקיפה את כל העולם; מי שיהיה מוכן לכפר על חטאיו ולקבל את הצעת החסד של אלוהים באמצעות הקרבת בנו של אלוהים, יוכל לחזור לגן עדן ולזכות בחיי נצח.
בעת יציאת מצריים, נמסרו פרטים נוספים על המושיע שעתיד לבוא. משה אמר שהמושיע יהיה נביא כמותו:
נָבִ֨יא מִקִּרְבְּךָ֤ מֵאַחֶ֙יךָ֙ כָּמֹ֔נִי יָקִ֥ים לְךָ֖ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ אֵלָ֖יו תִּשְׁמָעֽוּן׃ (דברים י"ח, ט"ו).
המושיע יהיה אדם כמו משה, אדם שינבא, אדם שילמד את בני העם לציית לחוקי אלוהים, שיתערב לטובתם כאשר הם יחטאו, ושיצילם מאויביהם.
כאשר בלעם, נביא הגויים התבקש על ידי אויבי ישראל לקלל את עם ישראל תמורת תשלום, הוא אולץ על ידי אלוהים לברך את עם ישראל כחלק מנבואתו, ודיבר על המושיע שעתיד לבוא:
אֶרְאֶ֙נּוּ֙ וְלֹ֣א עַתָּ֔ה אֲשׁוּרֶ֖נּוּ וְלֹ֣א קָרֹ֑וב דָּרַ֨ךְ כֹּוכָ֜ב מִֽיַּעֲקֹ֗ב וְקָ֥ם שֵׁ֙בֶט֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל וּמָחַץ֙ פַּאֲתֵ֣י מֹואָ֔ב וְקַרְקַ֖ר כָּל־בְּנֵי־שֵֽׁת׃ (במדבר כ"ד, י"ז).
ההתייחסות בנבואה לשבט מעידה על כך שהמושיע יהיה מלך, שיביס את אויבי עם האלוהים. התייחסות לשבט או מטה מאפיינת נבואות משיחיות. בדיוק כפי שלמשה היה מקל רועים שהפך למטה ושימש אותו להכות את המצרים, כך גם למושיע יהיה מטה, שישמש אותו כדי להביס את האומות האחרות, ויוכיח שהוא מנהיג גדול יותר ממשה.
נבואה זו מציגה את המושיע המגיע כשופט כדי להציל את עמו ולשפוט את העמים שאינם מביעים חרטה. למרות שכל העמים יוכלו להתברך באמצעות המושיע אם יחזרו בתשובה, לא כל העמים ולא כל האנשים יבחרו לקבל אותו ולשרת את אלוהים.
אלוהים רוצה להציל את כולם, אבל על כל אדם להחליט בעצמו האם לקבל את תוכנית הגאולה של אלוהים ולקיים את חוקיו הקדושים של אלוהים, או לחיות חיים ללא אלוהים, ובכך להפר את חוקיו הקדושים של אלוהים. חוקי אלוהים ניתנו כדי להבטיח את טובתנו ואושרנו, ועל ידי ציות לחוקים אלה אנו מראים את נאמנותנו לאלוהים.
גם חנה, אם שמואל, ניבאה על המשיח וכיצד הוא יביס את אויבי אלוהים:
יְהוָ֞ה יֵחַ֣תּוּ מְרִ֯יבָ֗ו עָלָ֯ו֮ בַּשָּׁמַ֣יִם יַרְעֵ֔ם יְהוָ֖ה יָדִ֣ין אַפְסֵי־אָ֑רֶץ וְיִתֶּן־עֹ֣ז לְמַלְכֹּ֔ו וְיָרֵ֖ם קֶ֥רֶן מְשִׁיחֹֽו׃ (שמואל א' ב', י').
בפסוק זה ניתן שם חדש למושיע – הוא נקרא "משיח"[2]. המונח משיח יכול לציין מלך, נביא או כהן שנבחר ונמשח על ידי אלוהים בעת מינויו לתפקיד[3] (שמות ל', ל'; שמואל א' כ"ד, ז'; שמואל ב' ה', ג'; מלכים א' י"ט, ט"ז). משיחת דוד למלך על ידי שמואל הנביא גרמה לכך שרוח אלוהים שרתה עליו (שמואל א' ט"ז, י"ג). מכאן ששמן המשחה סימל את רוח הקודש, המעניקה לאדם הנמשח את הכוח לביצוע תפקידו.
לפעמים משיח הציל את עם אלוהים מאויביו כפי שעשו דוד וכורש, אבל המושיע לעתיד לבוא הוא המשיח הכלל-עולמי או האולטימטיבי, שיציל את העם, יהרוס את העמים הרשעים ואת השטן ולבסוף יחזיר את גן העדן האבוד לעמו של אלוהים. תקופת המשיח העתידית מתוארת על ידי רבים מהנביאים האחרונים, כמתואר בפרק הבא – "ממלכת המשיח".
בעוד המשיח יהיה נעלה, תפילתה של חנה מדברת על כך שאלוהים ירומם את הענווים והעניים. כאן אנו מוצאים את הרמז הראשון להיבט אחר בדמותו של המשיח – ראשית דרכו הצנועה:
יְהוָ֖ה מֹורִ֣ישׁ וּמַעֲשִׁ֑יר מַשְׁפִּ֖יל אַף־מְרֹומֵֽם׃
מֵקִ֨ים מֵעָפָ֜ר דָּ֗ל מֵֽאַשְׁפֹּת֙ יָרִ֣ים אֶבְיֹ֔ון לְהֹושִׁיב֙ עִם־נְדִיבִ֔ים וְכִסֵּ֥א כָבֹ֖וד יַנְחִלֵ֑ם כִּ֤י לַֽיהוָה֙ מְצֻ֣קֵי אֶ֔רֶץ וַיָּ֥שֶׁת עֲלֵיהֶ֖ם תֵּבֵֽל׃
(שמואל א' ב', ז'-ח').
ההבטחה על בואו של המושיע נאמרה מחדש לדוד המלך. על פי הבטחה זו המושיע יהיה צאצא של דוד המלך, ומלכותו תתקיים לנצח נצחים:
כִּ֣י׀ יִמְלְא֣וּ יָמֶ֗יךָ וְשָֽׁכַבְתָּ֙ אֶת־אֲבֹתֶ֔יךָ וַהֲקִימֹתִ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ אַחֲרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר יֵצֵ֖א מִמֵּעֶ֑יךָ וַהֲכִינֹתִ֖י אֶת־מַמְלַכְתֹּֽו׃
ה֥וּא יִבְנֶה־בַּ֖יִת לִשְׁמִ֑י וְכֹנַנְתִּ֛י אֶת־כִּסֵּ֥א מַמְלַכְתֹּ֖ו עַד־עֹולָֽם׃
(שמואל ב' ז', י"ב-י"ג).
לנבואה זו משמעות כפולה; היא מדברת באופן חלקי על שלמה המלך, אבל בסופו של דבר היא מתייחסת למשיח, שמלכותו תיכון לנצח. נבואה כפולה מסוג זה באה לידי ביטוי גם בהבטחה לאברהם, שהתקיימה באופן חלקי באמצעות יצחק, ולבסוף תתקיים באמצעות המשיח. הרי ברור שלמלך שלמה לא היתה ממלכה שהתקיימה לנצח, ולכן ההבטחה לדוד המלך תתממש באמצעות המשיח.
אין עדיין תגובות