ונוס, אלת האהבה, מבחינה באדוניס היפהפה הצד לתומו ביער ססגוני ומלא חיים. המאבק הבראשיתי ורב־התהפוכות בין האלה מלאת התשוקה לבין […]
הקדמת המתרגם
הפואמה 'ונוס ואדוניס' התגלגלה לידי בדרך מקרה, בתוך ספרון מצהיב שאיש לא רצה בו. כשהתחלתי לעלעל בה נשביתי בקסמה של יצירה, שלפני שנים רבות כינה אותה אברהם רגלסון "עלילה רצה בשורות חורזות, מלופפות תאוות-האלילה לרועה האנושי: שיר מוגזם, דרומי, נושם-להבות". שירה סיפורית זו, שהייתה פופולרית בימי חייו של שקספיר ושהיום היא כמעט אלמונית לעומת מחזותיו והסונטות שלו, משכה את לבי בעבותות קסם. בעלילתה מצאתי יסודות רבים ושונים שהתקיימו יחדיו בשלום, מכוח מלאכת המחשבת השקספירית: תוכן ארוטי, מותח ומלא חיים שריתק וריגש אותי, עולם פנטסטי וצבעוני שמילא אותי בהתלהבות ובסקרנות, פתוס שאפתני ורחב יריעה שנסך בי יראת כבוד, והומור של נער מתבגר שגרם לי להיתקף בצחקוקים. גם צורתה של הפואמה נדמתה לי כמין שעטנז הרמוני, שבו יסודות דרמטיים כמו דמויות, פעולה ועלילה, הם שווי ערך ליסודות שיריים כמו דימויים, ניגודים וחזרות צליליות ומשקליות. מעבר לכל אלה מצאתי ביצירה מבט כפול על ההתרחשות שהיא מתארת: מחד גיסא מלגלג בה המספר השקספירי על דמויותיו, ומאידך גיסא הוא רוחש להן אהבה וכבוד, בלי שרגש אחד יגבר על האחר או יחלישו. ריבוי פנים זה ביצירות שקספיר – שאינו מוגבל, כמובן, ל'ונוס ואדוניס' – חורג מגבול הרב־רובדיות גרידא. אין זה מדויק לומר שהיצירות הללו מסתמכות על רבדים נסתרים החבויים מאחורי רבדים שעל פני השטח; מוטב לומר שיש בהן רבדים המתקיימים זה לצד זה, רבדים שכל אחד ואחד מהם עשוי להעניק חוויית קריאה מורכבת ומספקת, ושכל רובד מציע את עצמו לקוראים, כדי שהללו יוכלו לבחור כטוב בעיניהם.
מלאכת התרגום השירי, כמוה כמלאכת האהבה, היא מעשה טלאים של ויתורים, פיצויים ופשרות, שנועדו לגשר על אי-יכולתו של המתרגם לשקף את הדברים כנתינתם. ויתורים כואבים מסוג זה מוכרים היטב לכל מי שתרגם אי-פעם שירה שקולה מאנגלית לעברית, ונוכח לדעת שריבוי המילים הקצרות בשפה האנגלית אינו מאפשר לו לשמר בטקסט העברי את מלוא תוכנה של כל שורה. מתרגם כזה יכול להשתמש בשורות ארוכות מאלה המקוריות, אבל כך יפגום באפקט המוזיקלי של הטקסט וימסמס אותו. הוא יכול לנסות ולדחוק לתוך המשקל המקורי את כל תוכן השיר, אבל כך ייצור כמעט בהכרח טקסט עברי דחוס וקשה לקריאה, כמין טיול מאורגן וקדחתני המשליך את הקורא מאטרקציה לאטרקציה בלי לתת לו שהות לנוח ולעכל את מה שקלט. לבסוף יכול המתרגם העברי להסיר ולגזום בעדינות תיאור פה ודימוי שם, לשבץ את היתר בתבנית המשקל המקורית, ולהתפלל שמה שנותר מן השיר יצליח לשמר את קסמו וחנו. כך עשיתי אני, וגיליתי שעם הקללה באה גם ברכה: המסגרת הנוקשה של המשקל והחריזה, שלא הניחה לי להעלות על הכתב את התרגום הראשון או אף העשירי שעלה על דעתי ותבעה ממני לנסות את ידי שוב ושוב, היא גם המסגרת שהכריחה אותי לבלות עם היצירה זמן ממושך ולרקום איתה קשר של ידידות אינטימית.
הרב־רובדיות המיוחדת של שקספיר, שאולי ראוי לכנותה "בַּד־בְּבַדִיּוּת", היא זו שאפשרה לי להרהיב עוז ולגשת אל יצירה כלילת יופי כ'ונוס ואדוניס'. לא מעט שירים בנויים נדבך על גבי נדבך, וכשבא מתרגם ופוגם באחד מהם, ולוּ במעט, נמצא שמיד הם מתמוטטים ארצה ובטל תוארם; אך שירה בד־בבדית, שכל רובד שבה הוא גזע איתן המסוגל לשאת בעצמו את עול היצירה כולה, היא חסונה, נדיבה וסלחנית יותר, ובסופו של דבר היא עשויה להיעתר לחיזורי המתרגם העוגב עליה ולהיענות לרצונו. לילות רבים ומאושרים ביליתי במחיצת פואמה שופעת וניחוחית זו על אלת האהבה ואהובה בן התמותה; ואני מקווה שאוכל להנחיל לקוראי התרגום העברי ולו מעט מזעיר מן העונג שידעתי אני.
י"ב
אין עדיין תגובות