"חיכיתי שהזרוּת והאימה יחלפו להן ושאוכל לחזור ולהתנמנם. אלא שהתחושה הלא טבעית המוזרה רק הלכה וגברה. תחילה כלל לא הבחנתי […]
פתח דבר
אוריאל קון
בורחס. זה היה השם, בכתב מסולסל, על כריכת הספר שקיבלנו בשבוע השני ללימודים בכיתה ז׳ בבית הספר ״שלום עליכם״ בבואנוס איירס. ספר עבה, 512 עמודים, בצבע לבן. אני זוכר אותו היטב, כאילו זה קרה אתמול. למעשה, אני מחזיק את הספר כעת, מולי, אחרי כמעט שלושים שנה. זה אחד הספרים ששלחתי לעצמי במטען כשהחלטתי לנסות את חיי הקיבוץ, בשנת 1997. בורחס: שם שעצם צלילו עורר בי באופן בלתי רצוני תחושה של כבוד, יראה ופחד, חשיבות, דבר מה המוצב רחוק למעלה, בלתי מושג, בפסגה, בסוף הדרך. אף אחד מהתלמידים בכיתה לא קרא אז את בורחס, כמובן. מי היינו אנחנו, התלמידים? בני מעמד הביניים של סוחרים יהודים־חילונים, מלומדים למחצה, כלומר מחזיקים בבית ספרייה קטנטנה כסמל או למען השאיפה המדומיינת לעלייה עתידית במדרג התרבותי.
הספר שקיבלנו היה ״אנתולוגיית הספרות הפנטסטית (1940)״, בעריכת חורחה לואיס בורחס, אדולפו בִּיוֹי קָסארֶס וסילבינה אוֹקַמפּוֹ, במהדורתו השש־עשרה בשנת 1986, בהוצאת סודאמריקנה, ספר חובה בסוף בית הספר היסודי. ״אנחנו נקרא את בורחס?״ שאלנו את המורה, צעיר עם שיער ארוך אסוף בקוקו, כפי שהיו נראים אז המורים שלנו לספרות: מעין גיבורים ״מגניבים״, מודלים לחיקוי. מיותר לומר שלא היה לנו מושג מה פירוש המילה ״אנתולוגיה״. אבל קראנו בסיפורים במשך כל השנה, הן בשיעור והן בבית. היה בסיפורים הללו משהו משחרר, שמח, שאפתני מבחינה כמותית, למרות כובד השמות של עורכי האנתולוגיה, והקריאה הייתה קלה, חגיגה לחושים. האנתולוגיה נהפכה בעיני רבים בכיתה לקופסת הפתעות, סרגל כלים, תמריץ לכתיבה, תרגיל לדמיון. לא רק עבורנו היה הספר כה חשוב, אלא שאותה אנתולוגיה של ספרות פנטסטית הייתה אבן דרך לשני דורות של קוראים וסופרים, אוסף מלמד, מעין בית ספר עטוף בכריכה.
האנתולוגיה של בורחס, ביוי קסארס ואוקמפו נולדה בשיחה בין שלושת החברים בשנת 1937. המהדורה הראשונה כללה 75 סיפורים, ומאז הדפסתה השנייה נוספו עוד. העורכים אף הדגישו שברשותם חומרים לכרכים נוספים, והספר היה הראשון בסדרת ספרים שנשאה את השם ״המבוך״. המבוא לספר והראיונות עם העורכים יפים לא פחות מהסיפורים: לטענתם הרומן המקומי איבד אז מכוחו החיוני ״לספר סיפורים״, ״להמציא״ ו״לברוא מנגנונים נראטיביים״. מכאן שמטרתו של הספר הייתה בגדר ״מיסיונריוּת״ ספרותית: אוגדן של יצירות שיציגו ויאהיבו את הספרות הזו לשם המרה כמו־דתית של הסגנון הספרותי. ביוי קסארס מהלל במבוא לאנתולוגיה את הספרות הפנטסטית ה״ותיקה כמו הפחד״, ״קודמת לספרות עצמה״. ספרות פנטסיה ואימה נמצאת בכל מקום: בתנ״ך, אצל הומרוס, בסיפורי אלף לילה ולילה, במדרש, בסיפורים סיניים עתיקים, במעשיות ובאגדות של התרבות העממית שניסחו האחים גרים והנס כריסטיאן אנדרסן, ובתרבויות העולם כולן. שיטת האיסוף והסידור של הסיפורים באנתולוגיה הייתה חופשית לחלוטין: תקופות שונות, סופרים ידועים לצד אלמונים, קטעים קצרים לצד יצירות מלאות, והעדר סדר תימטי או כרונולוגי (אף שהחל במהדורה השנייה סודרו הסיפורים לפי האלף־בית). העיקרון שהנחה את העורכים היה ״סיפורים שאנחנו אוהבים במיוחד״.
״מוזרים — אנתולוגיית סיפורי אימה, פנטזיה ומסתורין״ היא ראשית כול ויותר מכול מחווה לאנתולוגיה ההיא משנת 1940. לצורך כך אימצתי את אותה שיטה לא שיטתית של בורחס, ביוי קסארס ואוקמפו. יתרה מכך, האנתולוגיה כוללת לא מעט סיפורים שנכללו באנתולוגיה המקורית, ושילבתי בתוכה בחירות אישיות נוספות, קלאסיות ועכשוויות, מאת סופרים ידועים ולא ידועים כאחת. לפני כארבע שנים התחלתי לבנות את הסקיצה הראשונית לספר הזה. היו לי לעזר אנתולוגיות רבות, כגון ״ערפדים״ ו״אנתולוגיה עולמית של הסיפור הפנטסטי״ בעריכת הרוזן חקובו סירואלה, ״אנתולוגיה פנטסטית״ מאת אלביו גנדולפו, סדרת הספרים הגותיים והפנטסטיים של הוצאת ״ולדמר״, ועוד עברו תחת ידי הכתבים העיוניים והבדיוניים של מ״ר ג’יימס, של אדוורד בולוור ליטון, של ורנון לי, האסופות מסיפורי המזרח של לפקדיו הרן, סיפורים אמריקאיים על רוחות רפאים מהמאה התשע־עשרה, ועשרות ספרים שקראתי וליקטתי במהלך העבודה. ההיגיון המנחה בעריכת האנתולוגיה השאיר מחוץ לכרך הראשון סופרי מופת שראויים להיכלל בכל אנתולוגיה פנטסטית (מופסן, קפקא, צ’סטרטון, קיפלינג, אן רדקליף). לעומת זאת כלולים בספר כמה סופרים מינוריים שקיומם מוטל בספק, או סיפורים עלומים שהסברה היא שבורחס כתב אותם בשם בדוי. בנוסף, האנתולוגיה כוללת תרגומים ראשונים לעברית של סופרים חשובים כגון ורנון לי, פליסברטו ארננדס, ו״ו ג’ייקובס ולפקדיו הרן.
לפני כשנתיים סיימתי סקיצה ראשונית של יצירות ממוינות, שכללה חומרים שמספיקים לארבעה כרכים. דיונים, תוספות וקיצוצים נעשו בשיחות עם חברים, סופרים ועורכים שברצוני להודות להם: מקסי פאפאנדראה, מטיאס סוחה, אנדרס בלאוסטגי, אנטוניו חימנס מורטו, סרחיו ביסיו ופבלו קצ’אז’יאן. מאז השתנה הקובץ רבות, זכויות הושגו ולא הושגו, השתנה המינון של חדש וישן, וגם שם הספר עבר גלגולים אינספור.
ברצוני להודות להודות גם למתרגמות ולמתרגמים, לעורכות ולעורכי התרגום שתרמו רבות לפיתוח ולליטוש הפרויקט הזה.
התוצאה נמצאת כרגע בידיכם: כרך ראשון של אנתולוגיה פנטסטית ובה 22 סיפורים, המבקשת לכלול מרכיבים ספרותיים רבים ככל האפשר, יסודיים, מהנים וארכיטיפיים — מטמורפוזות, הפתעות, נסיעות בזמן, גיהינום, חלומות, תהומות, תקוות, בני־אלמוות, ערפדים, מפלצות, אגדות ומנגנונים עלילתיים משומנים היטב. יש עוד חומר להרבה המשכים, אם נרצה, עד לנשמה התשיעית!
אין עדיין תגובות