וולף

וולף עלה בדילוגים במדרגות תחנת המטרו של בולברד סן מישל. שתים שתיים עלה בהן, על אף התנשמותו הכבדה. כשיצא אל הגשם שבחוץ מיהר לדוכן העיתונים שממול ורכש את הפארי-מץ’. הוא דפדף במהירות בעיתון ומצא את מבוקשו. הקריקטורה התפרסמה כמובטח ושמו מתנוסס עליה מימין: W O L F . לבו החסיר פעימה: הוא עשה זאת, בגיל 19! בלא כל השכלה פורמלית – שהרי לימודיו בסטודיו של מיסייה רנן לא נחשבים ללימודים. פניו של היטלר ניבטו אליו מן הקריקטורה. היטלר על גג העולם, מביט בבוז על הנמושות האירופאיות שלרגליו…

מקט: 001-3000-024

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

וולף עלה בדילוגים במדרגות תחנת המטרו של בולברד סן מישל. שתים שתיים עלה בהן, על אף התנשמותו הכבדה. כשיצא אל הגשם […]

---

{פרולוג}

נרגש כולו עמד קורט באלכנסדר-פלאץ שבברלין. קר לו, המדרכה ספוגת גשם ועננים כבדים חולפים מעל. המון רב מסביבו. התרגשות רבה ניכרת בעוברים ושבים וקטעי שיחה נשמעים מכל עבר. "עד לחג המולד- נחזור כולנו מנצחים" הוא שומע. "נחסל את האנגלים חיש-קל"…

"הדוב הרוסי יובס תוך ימים ספורים… " דמעות כבדות זולגות על לחייו של קורט.

"אינך כשיר לשירות צבאי" הכריז לפני כ-10 דקות קצין הרפואה הקשיש ועב הבשר. "אתה סובל ממום מולד בליבך", גילה לו את שידע קורט מאז ומתמיד "השסתום המיטרלי אינו אוטם היטב את ליבך אתה סובל מאי ספיקה במידה קלה. במצבך זה- אינך כשיר לשירות צבאי ועם כל הצער שבדבר, אתה פסול".

קורט נפגע מהפסיקה האכזרית של הרשות הצבאית- הרגיש כאילו ספג בעיטה בבטנו. רע לו. כל כך רצה לשרת את ארצו כמו כולם. כל כך ביקש להצטרף לצבא הפרוסי המנצח- העומד להכות את אויביה של גרמניה. מה יגיד לאריך ואלפרד, מעבידיו בבית המסחר לבגדי גברים "הייטינגר" שבסמוך? הם הרי עברו ללא כל בעיה את המבדקים הרפואיים ועומדים לצאת בשבוע הקרוב למחנה הטירונים הקיסרי- לקראת העברתם לחזית.

קורט חש תוגה עמוקה והחל עושה דרכו לאטו לבית הקפה "קרנצלר" שבקורפירסטן-דאם- שם יפגוש בהרטה- ארוסתו, אחותם של אריך ואלפרד- וייאלץ לבשר לה את הבשורה המרה. הוא אינו ממש גבר- אלא אדם פגום- שאינו כשיר לשרות צבאי.

הרטה ממתינה לקורט בבית הקפה החמים כשהיא ישובה בשולחן פינתי המשקיף אל המוני האדם החולפים בקורפירסטן-דאם. דמותו השחוחה של קורט נגררת על רגליו בעייפות. הוא שפוף ומדוכדך- אין זאת אלא שחדשות רעות בפיו. בודאי הוצב ליחידה צבאית שאינה לרוחו. ואולי התייחסו אליו רשויות הצבא שלא כהלכה בשל היותו יהודי.

קורט נכנס לבית הקפה וחיפש אותה בעיניו. עדשות משקפי הפלדה העגולים נצצו כשהפנה מבטו לעברה וזיהה אותה בפינתה. הוא הניח מטרייתו בדלי הגדול שבכניסה, תלה את מעילו על הוו שלשמאל הדלת ופסע לעברה. היא אהבה אותו. אמנם היה גוץ, עם נטייה ברורה להשמנה אך מה חכם היה ותמיד לבוש ומכופתר בקפידה כה רבה, שקט ונעים- שונה לחלוטין משני אחיה: אריך התוסס שרק נשים והרפתקאות מעסיקות אותו ואלפרד, איש העסקים הקפדן, חסר כל חוש הומור, שעסקי המשפחה בראש מעייניו וכל כולו טרוד בפיננסיים.

אביהם הקפדן- זיגפריד לוין- העדיף תמיד את אריך- שכאיש מכירות מבריק ידע לרכוש את אמונו בכל ממש כשם שידע למכור את מרכולתם בחנות. אלפרד היה מודע לכך שהוא מקופח, אך השלים עם נחיתותו. הוא היה יעיל מאין כמותו בעבודה הפקידותית, היורדת לפרטי הפרטים של ניהול המלאי, תשלום המשכורות וכיוצא באלה עניינים משמימים.

קורט התיישב בכבדות לצדה של הרטה. "דחו אותי"- דיווח בעיניים מושפלות. "אינני כשיר לשירות צבאי".

"למה?" שאלה הרטה בפליאה.

"מצאו משהו בלב שלי. כושרי הגופני איננו מספיק לשירות בצבא". הסביר.

שמחה הציפה את הרטה. כל כך פחדה פן יישלח ארוסה לחזית. היא ידעה שאסור לה להראות כלפי חוץ את שמחתה. הגברים הם עם מוזר. כל חולשה שמייחסים להם הופכת אותם פגיעים. חלילה לטפול בהם מום כלשהו. מיד הם נזעקים, טוענים לשלמות, נעלבים עד עמקי נשמתם.

היא למדה בדרך הקשה, שהרי גדלה והתחנכה בסביבה של "בנים". משנפטרה אימה מסרטן בהיות הרטה בת 16- נפלה מעמסת ניהול משק הבית עליה. שני אחיה- לא יאה להם לעסוק ב"ענייני נשים". אביהם היה כה מוכה ושבור בשל אובדנה של רעייתו הצעירה והיפה, עד שהעביר את מרבית האחריות לעסק המשפחתי לשני בניו. אחותה- הדוויג- הייתה בת הזקונים המיוחסת- שאינה צריכה לעשות דבר…

 

מעברה של המשפחה מליבק לברלין, סמוך לאחר מות האם, הכביד עוד יותר על האב וילדיו. אך מצבם הכלכלי האיתן איפשר העסקת עוזרת ומבשלת בביתם החדש שבשכונת דאהלם היוקרתית…

 

ועתה, משמלאו לה לא מכבר 19 שנים- הרגישה כבת ברלין בוגרת ובשלה, אשת העולם הגדול. מנוסה בדרכי החיים, מכירה ומבינה "גברים" וחושבת על הקמת תא משפחתי משלה עם קורט המיושב והחכם שלה.

 

קורט הזמין כוס תה ופרוסת קרם שניט ומשאלה הוגשו לו בידי המלצרית המחויטת, שקע בשרעפיו. רחמים עצמיים שטפוהו. "קורט יקירי" פנתה אליו הרטה והוא נרעד והביט בה בשאלה. "אם כך, הרי תוכל לקבל על עצמך עתה את ניהול החנות ביחד עם אבא ונתחיל בתכנון עתידנו המשותף". "אני רוצה לחשוב על כך" השיב לה. בסתר ליבו ביקש לבדוק אפשרות של הגשת ערעור על החלטתו השרירותית של הרופא הצבאי. אולי ניתן לבטל את רוע הגזירה? מה רב היה רצונו להתגייס ולשרת בצבאה הקיסרי המפואר של מולדתו, לחזור הביתה כגיבור מלחמה, במדים המרשימים… זיכרונות ילדותו רדפו אותו. הוא נולד בשלהי המאה ה-19, הבכור למשפחה יהודית מכובדת למדי בברלין. מגיל צעיר ינק מהוריו ומסביבתו הקרובה את ערכי היהדות. הוא היה תלמיד מצוין ועבודותיו בבית הספר, כמו גם בחייו לאחר מכן, הצטיינו בשלמות ובניקיון. כתב ידו היה נפלא- והוא אהב לכתוב. כישרונותיו התפרשו על תחומים רבים ומשהתקשה לבחור לעצמו עיסוק או מקצוע שלחו הוריו דוגמה של כתב ידו היפה לגרפולוג ברלינאי ידוע על מנת שיחווה דעה מלומדת איזה מקצוע מתאים לנער. תשובתו של הגרפולוג לקורט החלה במילים: "גבירתי היקרה". הוא לא רכש מעולם מקצוע, והחל את חייו הבוגרים כסוכן-נוסע ברחבי גרמניה כשכיר בבית המסחר הייטינגר לבגדי גברים שבברלין. בנדודיו בדרכיה המאובקות של גרמניה, ניצל את זמנו הפנוי למחקר אודות שורשי משפחתו בקהילות היהודיות שבהן עבר, והרכיב אילן יוחסין משפחתי לתפארת ששורשיו במאה ה-13, ברבי יהודה החסיד מרגנסבורג. כשהכיר את הרטה, בת משפחת מעסיקיו- הרכיב גם לה אילן יוחסין, והיות שמוצא משפחתה היה מליבק שבצפון, עיירה קטנה, נידחת עם עבר מפואר של סוחרי איגוד ההאנזה- לא התקשה במיוחד באיתור אבותיה ועד למאה ה-16 הגיע, עם מועדי לידה, נישואין ומוות מדוייקים! תוך כדי עבודתו על אילן היוחסין של הרטה, גילה את הסוד המשפחתי הכמוס: שמינית מדמה של הרטה היה דם אצילים כחול!

 

בפרוסיה המזרחית התגורר לו במחצית המאה ה-19 הרוזן הפרוסי- הגרף קרל פון בסביץ- בנו של ראש ממשלת פוטסדם- האציל פרידריך מגנוס פון בסביץ. סוכנת ביתו היהודיה, ברונה ברנהיים, הייתה נאת מראה וטרם נישואיו של הגרף הצעיר בילתה את לילות החורף הקרים בנעימות חמימה במיטתו וילדה לו בן.

 

ויקטור ברנהיים. ויקטור זה זכה לקצבה מאביו מולידו למשך אחרית ימיו ושנותיו והיה גם סבה של הרטה מצד אמה. לימים- ילדה ברונה גם בת לגרף, שהיה באותה עת כבר נשוי אך חשוך ילדים. הבת, אינה מריה פון בסביץ- אומצה בידי הגרף פון בסביץ לבתו החוקית למהדרין והייתה ברבות הימים ליורשת העצר הגרמנית מכוח נישואיה לאוסקר פון פרויסן, בנו ויורשו (לפחות בתיאוריה) של וילהלם השני- קיסר גרמניה- ירום הודו.

 

משהוסיף קורט וחקר את תולדות המשפחה- הגיע בסוף המאה ה-18 גם לוולפגנג מיכאל נתן לוין- הבנקאי- שנשא את אחייניתו, פייגלה-ציפורה לאישה בשנת 1807 וגם אם דיבר במסגרת עבודתו בבנק בשפה הגרמנית עם אוכלוסיית לקחותיו המכובדת, דיבר בביתו אך יידיש!

 

מזה זמן גמרו קורט והרטה בדעתם להינשא. אם תהו תחילה כיצד יעשו כן והמלחמה מפרידה ביניהם, בא הפטור של קורט מהשירות ופתר סוגיה זו, ולא עוד אלא שהאיץ את נחישותם להינשא בהקדם.

 

היעדרותם של הבנים מהעסק המשפחתי ופרוץ המלחמה- בתוספת עובדת הצטרפותו למשפחה, העלוהו לדרגת מנהל החנות. רוחות המלחמה גרמו לצמצום חגיגת הנישואין לכדי טקס קצר וצנוע, בנוכחות בני המשפחה הקרובים בלבד ובהיעדרו של הדור הצעיר, המגויס. התקווה לניצחון מהיר ומבריק בתחילתה, דעכה והלכה ותיאורי הקרבות הקשים בחזית המערב איבדו מקסמם ההרואי והפכו לדיווחי שגרה משמימים אחרי האופוריה שפקדה את כולם לאחר הבסת הצבא הרוסי ביערות מזרח פרוסיה. מכרים ובני מכרים שחזרו מחזיתות המערב והמזרח, חלקם פצועים ופגועים- העכירו בסיפוריהם את האווירה.  אריך היה הראשון בבני המשפחה שנפצע בקרב. כדור ריסק את ברכו הימנית והוא חזר לברלין כשהוא מהלך על קביים. אלפרד שב הביתה זמן לא רב לאחריו, סובל מפגיעות הדף קשות בגבו. לאחר שהתאוששו, שבו שניהם לעבודה בחנות וקורט חזר לעבודתו כסוכן נוסע. המלחמה נסתיימה בעבורם והם נאלצו להשתלב במצוקת העורף שהלכה והחריפה.

 

בשנת 1917, נולד וולף, בנם הבכור של הרטה וקורט. העסק המשפחתי היה על סף קריסה כלכלית ולידתו של התינוק, כמו גם שובם של אריך ואלפרד מהחזית, אך הוסיפה פיות רעבים למשפחה.

 

כשתמה המלחמה הגדולה חזרו החיים אט אט לשגרה. העסק המשפחתי התאושש לאטו וגם האינפלציה הדוהרת של שנות העשרים לא פגעה במרבית בני המשפחה. רק דודה אחת ערירית ועשירה, שבני המשפחה המתינו בסבלנות למותה ולירושה שעתידה הייתה להותיר להם אחריה- אכזבה. היא איבדה את כל הונה- שחלק נכבד ממנו נשמר בדירתה במזומנים ויתרתו הושקע באגרות חוב של המדינה- באינפלציה הדוהרת של שנות ה-20 ואריך ואלפרד נאלצו לתמוך בה במשך שנים ארוכות- עד יום מותה.

 

בשנת 1919 נולדה להרטה וקורט בתם פרידל ושלוש שנים לאחר מכן- בן הזקונים שלהם- פטר.