להזמנת עותק מודפס מאמזון, לחצו: https://amzn.to/3lLJaEA מה פשוט יותר מלאכול תפוח? ועם זאת, מה יכול להיות משמעותי או עמוק יותר? […]
הקדמה: הסעודות שלנו: המפתח החבוי להבנה
ספר זה הוא ניסיון לשפוך אור על סיפור התרבות שלנו ולהציג את קווי המתאר להבנה מעצימה יותר של עולמנו. המפתח להבנה זו נעוץ בהבנת ההשלכות מרחיקות הלכת של בחירות המזון שלנו והשקפת העולם שהן משקפות ומכתיבות. במבט ראשון לא נראה סביר שמפתח בעל עוצמה רבה כל כך יכול להימצא במקום היומיומי שמזון תופס בתרבות שלנו, אבל אם נביט מקרוב נתחיל להבין שהמציאות התרבותית המשותפת שלנו מושפעת עמוקות מהגישות, האמונות והמנהגים סביב מזון. שם יש השלכות חברתיות, פסיכולוגיות ורוחניות לא מודעות לארוחות שלנו שיוצרות גלים בכל תחומי חיינו.
מזון הוא למעשה הקשר האינטימי והמשפיע ביותר שלנו הן עם הסדר הטבעי והן עם הירושה התרבותית שלנו. באמצעות אכילת הצמחים ובעלי החיים של העולם הזה אנו למעשה משלבים אותם בנו, ודרך פעולת אכילה זו אנו גם לוקחים חלק בערכים ובתבניות החשיבה של התרבות ברמות הקדמוניות והבלתי מודעות ביותר. כילדים, תוך חשיפה מתמדת לדפוסים מורכבים של אמונה הסובבים את הפולחן הקבוצתי המורכב ביותר שלנו, לאכול אוכל, הוזנו בערכי תרבותנו והנחותיה הבלתי נראות. בדומה לספוגים, למדנו, הבחנו, השתתפנו והוטמענו בתרבות. עכשיו, כמבוגרים, אנו מגלים שחיינו מאוימים במתח ובמגוון של בעיות מרתיעות שיצרנו בעצמנו, ואנו כמהים בצדק להבין את מקור התסכול שלנו מחוסר היכולת לחיות בהרמוניה עלי אדמות. כשאנו מביטים מספיק עמוק, אנו מגלים כוח מטריד ויסודי ביצירת הבעיות והמשברים שלנו, כוח שדווקא אינו מוסתר כלל, אלא שנועץ בנו את מבטו כל יום מהצלחות שלנו! הוא היה מוטל כל הזמן באין רואים במקום הברור ביותר: זה המזון שלנו.
בזמן שמתקיימים דיונים סוערים על הדיאטות הטובות ביותר במונחים של בריאות ואריכות ימים, ספר זה אינו אודות תזונה במובנה הרגיל, אלא חקירת ההשלכות התרבותיות והרוחניות הנרחבות של בחירות המזון שלנו והמנטליות שבבסיסן. באמצעות הצבת האדם בראש שרשרת המזון של כוכב הלכת שלנו, התרבות שלנו הנציחה מבחינה היסטורית השקפת עולם מסוימת שדורשת מחבריה הפחתה של רגשות מהותיים ושל מודעות – ותהליך זה של עמעום הרגישות הוא זה שאנו חייבים להבין אם נתפוס את הסיבות שבבסיס הדיכוי, הניצול והניתוק רוחני. כאשר אנו מתרגלים אכילה למען בריאות רוחנית והרמוניה חברתית, אנו מתרגלים יצירת קשרים חיוניים מסוימים שטקסי תרבות המזון שלנו לרוב דורשים מאתנו לחסום ממודעותנו. תרגול זה הוא דרישה מוקדמת חיונית להתפתחות למצב תודעה שבו השלום והחופש אפשריים.
אנחנו במהלכו של שינוי תרבותי עמוק. מיום ליום גוברת ההבנה שהמיתוסים הישנים שבבסיס התרבות שלנו מתמוטטים. אנחנו מבינים כי הנחות היסוד שלה מיושנות ואם נמשיך לחיות לפיהן, הן יביאו לא רק להרס אקולוגי של המערכות המורכבות והעדינות של כוכב הלכת שלנו, אלא גם להרס העצמי שלנו. מיתוס חדש, שמחזק שיתוף פעולה, חופש, שלום, חיים ואחדות, נאבק להיוולד ולהחליף את המיתוס הישן שהתבסס על תחרות, הפרדה, מלחמה ובידול ועל הרעיון שכל דאלים גבר. אוכל הוא מפתח קריטי ללידה זו, מפני שהרגלי המזון שלנו משפיעים עמוקות על המנטליות שלנו, ומפני שארוחות הן הדרך העיקרית של תרבותנו לשכפל ולקדם את מערכת הערכים שלה באמצעותנו. הצלחתה של לידה זו של מיתוס חדש ורוחניות ומודעות מפותחות יותר תלויה ביכולתנו לשנות את הבנתנו ומנהגינו הקשורים במזון.
תרגול הקשר
המצוקה התרבותית שלנו– המערך של בעיות בלתי פתירות לכאורה המטרידות אותנו, כגון מלחמה כרונית, טרור, רצח עם, רעב, התפשטות מחלות, הידרדרות סביבתית, הכחדת מינים, התעללות בבעלי חיים, צרכנות יתר, התמכרות לסמים, ניכור, לחץ נפשי, גזענות, דיכוי נשים, התעללות בילדים, ניצול על ידי תאגידים, חומרנות, עוני, אי צדק, ומועקה חברתית – מושרשים בסיבה מהותית וכה מובנת מאליה, עד כי הצליחה להישאר בלתי נראית כמעט לחלוטין. בניסיון לפתור את הבעיות החברתיות, הסביבתיות והפרטיות שבפנינו תוך התעלמות מן הסיבה הבסיסית שיוצרת אותן, אנחנו מטפלים בתסמינים בלי להתייחס לשורש המחלה. מאמצים אלה נידונים בסופו של דבר לכישלון. תחת זאת עלינו לבנות רשת של הבנה ומודעות שתעזור לנו לראות את ההקשרים בין בחירות המזון שלנו, בריאותנו הפרטית והתרבותית, האקולוגיה של כוכב הלכת שלנו, הרוחניות שלנו, עמדותינו ואמונותינו, ואיכות מערכות היחסים שלנו. כאשר אנו עושים זאת ופועלים מתוך הבנה זו, אנו תורמים להתפתחותה של חוויית חיים משותפת הרמונית ומשוחררת יותר על פני כוכב הלכת היפה אך הבלתי מובן הזה.
אני מאמין כי עד שנהיה מוכנים ומסוגלים לראות את הקשר בין המזון שלנו ובין מה שנדרש כדי שיגיע אל הצלחת שלנו, ואיך זה משפיע עלינו לקנות, להגיש ולאכול, לא נוכל לראות את הקשר שיאפשר לנו לחיות בתבונה ובהרמוניה על כדור הארץ. כאשר איננו יכולים ליצור הקשרים, כך איננו יכולים להבין, ואנחנו חופשיים פחות, נבונים פחות, אוהבים פחות ומאושרים פחות. המשימה החשובה ביותר עבור הדור שלנו, המשימה הקבוצתית שלנו על פני כדור הארץ, היא אולי לראות כמה קשרים חיוניים שההורים שלנו ואבותיהם לא הצליחו לראות, וכך להתפתח כחברה אנושית בריאה יותר להנחיל לילדינו. אם לא נצליח לראות את הקשר בין ארוחותינו היומיומיות ובין המצוקה התרבותית שלנו, הרי שבסופו של דבר ניכשל כמין בהישרדות על פני כדור הארץ. בסרבנו לעשות את הקשר החיוני הזה אנו דנים אחרים ואת עצמנו לסבל עצום, מבלי להבין מדוע.
הקריאה להתפתח
למרות שביליתי את עשרים ושתיים השנים הראשונות של חיי באכילת כמויות גדולות של מזונות מן החי הטיפוסיים לתרבות שלנו, ביליתי את שלושים ומשהו השנים האחרונות בחקר הקשרים המרתקים ויחסי הסיבה-תוצאה בין המנהגים האישיים והתרבותיים שלנו של שימוש בחיות למזון לבין הלחץ והקשיים שאנו יוצרים איש לרעהו ולעצמנו. גיליתי שהאלימות שאנו מפנים כלפי הצלחות שלנו חוזרת כבומרנג בדרכים בלתי רגילות.
עם זאת, מיד מתברר שרגש האשמה הקולקטיבי שלנו בשל ההתעללות שלנו בבעלי חיים למאכל גורם לכך שההכרה בקשר בסיסי זה קשה מאוד. אכילת מזונות מן החי היא הגורם הבסיסי לבעיות שלנו, אך אנו מתפתלים בכל דרך כדי להימנע מהתמודדות זו. זה השטח המת המאפיין שלנו והחתיכה החסרה בפאזל של שלום האדם וחירותו. בגלל ההתנהגות התרבותית התורשתית שלנו של התעללות בבעלי חיים שמשמשים לנו כמזון וההתעלמות מהתעללות זו, אנחנו מהססים יתר על המידה להביט מאחורי וילון ההכחשה שלנו, לדבר אחד עם השני על תוצאות ארוחותינו, ולשנות את ההתנהגות שלנו כך שתשקף את מה שאנו רואים ויודעים. חוסר רצון זה מקבל תמיכה חברתית וחיזוק רציף.
ההתנהגות שלנו תמיד משקפת את ההבנה שלנו, אולם התנהגותנו גם קובעת איזו רמה של הבנה אנחנו יכולים להשיג.
הקריאה שאנו שומעים היום היא הקריאה המתמדת להתפתח. היא חלק משיר גדול יותר שלו כולנו תורמים ושחי בתוך התאים שלנו ובטבע הבסיסי של היקום שמאפשר את היותנו. בסופו של דבר זה שיר של ריפוי, שמחה וחגיגה, כי כולנו, בני אדם ושאינם בני אדם כאחד, הננו ביטויים של יקום יפהפה ורחום. זה גם שיר של כאב אפל וחילול, בשל מנהגינו המקובלים של שליטה, המצרה [הפיכה למוצר] והריגת בעלי חיים ואנשים. כדי לכלוא ולהרוג בעלי חיים עבור מזון עלינו להדחיק את החמלה הטבעית שלנו, ואנו נישאים הלאה הרחק מאינטואיציה ולעבר חומרנות, אלימות וניתוק.
השיר של המיתוס החדש שמשתוקק להיוולד דרכנו דורש שרוחנו תהיה אוהבת וחיה מספיק כדי לשמוע ולהכיר בכאב אותו אנו גורמים באמצעות העדפות המזון המיושנות שלנו. אנחנו נקראים לאפשר לרחמים ולטוב הלב הפנימיים שלנו לזרוח ולהתעמת עם ההנחות הלמודות המקדמות אכזריות. בעוד ניתנות לנו דרגות שונות של זכויות בהתאם למין, לגזע, למעמד ולמגדר שלנו, כולנו נפגעים כאשר אחד נפגע; הסבל מחובר כי כולנו מחוברים, וזכויות חברתיות רק משמשות לנתק אותנו מאמת זו של התלות ההדדית שלנו.
ספר זה מיועד לקוראים מכל המסורות הדתיות וכן לאלה שאינם מזדהים עם מסורת מסוימת כלשהי. כמו הכלל ואהבת לרעך כמוך, שמסביר עיקרון שמבוטא על ידי כל המסורות הדתיות בעולם ומקובל אינטואיטיבית על ידי אנשים מכל תרבות וזרם, בספר זה ידונו עקרונות אוניברסליים שכל אחד מאתנו יכול להבין ולתרגל, תהיה אשר תהיה ההשתייכות הדתית או חוסר ההשתייכות שלנו. ראש פתוח במידה ונכונות ליצור קשרים הם כל מה שנחוץ כדי להבין עקרונות אלה, ולראות שהם לעולם לא סותרים את התורות הדתיות העמוקות או את הכמיהה הרוחנית שלנו, אלא תמיד ממלאים ומאירים אותן.
השיר של ההתפתחות וההתעוררות הנדרשות מאתנו קורא לנו. השגת ההבנה העמוקה ששיר זה דורש טמונה בחשיפת הקשרים ומערכות היחסים שהיו מוסתרים או שהתעלמו מהם באופן כרוני. נדרש כאן מסע, וזוהי הרפתקה של גילוי שמזמנת אותנו.
אין עדיין תגובות