כמה פעמים הבטחת לעצמך ממחר דיאטה ועדין המשקל רק עולה? מחפש זוגיות בנרות ולמרות כל המאמצים עדין ישן באלכסון? ממשיך […]
מבוא
פססט…. פססט… התעורר, התעורר!
הלחישה הזאת באוזן, חרישית, כמעט ואינה נשמעת, העירה אותי משינה עמוקה.
זה היה ביום שישי, עוד מעט שבת. טיילתי להנאתי על חוף הים, מגלגל מחשבות על הא ודא, נותן לאדוות הגלים ללטף את אצבעות רגלי. מה הבן אדם צריך בסך הכל? מעט שקט ושלווה, עצי דקל לרוב, חוף ים זהוב. פשוט יום מושלם. למתבונן מהצד זו בטח נראתה תמונה מושלמת. טובי הגרפיקאים ואנשי השיווק לא היו מצליחים לייצר מגזין תיירות המעביר לקורא חוויה מופלאה שכזו. תמונות כאלו יש רק באגדות. במחשבה שנייה, כל יום בגן הוא יום מושלם.
לאחר שהתעייפתי מההליכה ומהמחשבות, ולאחר שאכלתי מהפירות הטרופיים שהוגשו במזנון החופשי בנדיבות רבה, נשכבתי באחד מהערסלים שהיו פרושים לרווחת התושבים לאורך החוף. אומנם לא תכננתי להירדם, אבל התרדמה נפלה עלי וכך שקעתי בשנת ישרים עמוקה וטובה. עד לאותה לחישה חרישית. ואני, שהייתי מנומנם, ניסיתי לגרש אותה, כאילו חלום. כלום לא לוחש על אוזני באמת! ניסיתי וניסיתי, אבל הלחישה המשיכה בשלה, שקטה ויציבה וממתינה להתייחסותי. בלית ברירה פקחתי עין תורנית וראיתי את ידידי העתיק.
מה שלומך, ידידי? הכל בסדר? מהי הסיבה שבגללה אתה מעיר אותי משנת אחה"צ נפלאה שכזו…?
זה נפלא שאתה ישן בכזו שלווה, אבל מה עם השינה שלי? מאז השיחה שלנו לפני מספר ימים, המחשבות לא עוזבות אותי. אני לא ממש מצליח להירדם מאז.
אתה יודע, פתאום נזכרתי שהיום יום שישי, ושיום שישי הוא יום מיוחד עבורך, שהרי אצלך הכל התחיל ביום השישי.
כמובן שאני זוכר! היו אלה הימים הראשונים של ההיסטוריה כפי שהמין האנושי מכיר אותה. הכל היה אז ראשוני, דברים קרו מהר ובקנה מידה גדול.
והוא, שידע מה הוא רוצה, ברא עולם ומלואו במשיכת קולמוס, וכל זה בימים ספורים בלבד. בן אדם, אין מה להגיד: כשריבונו של עולם יודע מה הוא רוצה, הדברים קורים מהר מאוד: הפרדה בין אור וחושך, בין מים לשמיים, יצורים חיים לרוב. לכל דבר ישנה סיבה, ואני…. אתה יודע כמה זמן חיפשתי את הסיבה לקיומי, עד לאותה שיחה בינינו?
באופן מוזר, לפני שבועיים, כאשר גילית לי ששלושת חוקי התנועה המפורסמים שלך מבוססים למעשה על הטרגדיה האישית שלי, גם זה היה ביום שישי. לא היה לי מושג מה רצית אז מחיי. אני זוכר שאפילו שאלתי אותך, ניוטון, אם לקחת את כל הכדורים בבוקר או אם עישנת משהו בימים האחרונים. ואתה בשלך, רגוע ושליו, מדבר אלי בקולך השקט והבטוח, מייצר בי הקשבה מלאה, תופס את תשומת ליבי. זוכר?
כמובן שאני זוכר. ישבנו אז בזולה על שפת האגם, התפאורה הייתה מושלמת בדיוק כמו היום, זמן אידיאלי לשיחות ולגילוי נפש. כשחושבים על זה, אפשר לראות שבדומה לטרגדיה שלך, גם תהליך הבריאה מדגים את אותו רעיון פיזיקלי. כל זמן שלא היתה התערבות של ריבונו של עולם, הכל היה אותו הדבר, 'תהו ובהו וחושך על פני תהום…'.
ניוטון, עוד פעם אתה מתחיל עם הפיזיקה שלך? אתה יודע, מאז שיחתנו האחרונה הספקתי לעבור בוויקיפדיה ולקרוא את החוקים שניסחת[1]:
החוק הראשון: "גוף ימשיך בתנועה, כל זמן שלא הופעל עליו כוח חיצוני". זה הגיוני בעיניי. אם ריבונו של עולם לא היה מתערב, כפי שאני התערבתי, אזי המצב הקיים היה ממשיך להתקיים. שמע, אני מתחיל לראות את הפיזיקה הזו סביבי בכל מקום.
למרות שאני בא בימים, ההסבר שלך כל כך פשוט, שלא ברור לי כיצד המין האנושי פיספס אותו לאורך שנים כה רבות.
אתה יודע, כתבתי את זה כבר פעם באחד מספריי הראשונים, שמשום מה הלך לאיבוד במרוצת ההיסטוריה. כל החוקים שלי, כולל אותם שלושה מפורסמים, דבריי בנוגע לכוח המשיכה ורבים אחרים, בכולם למעשה דיברתי על מערכות יחסים בין אנשים. אולי זה היה מוקדם מדי למין האנושי להפנים ולתרגם את אותם חוקים למערכות יחסים, ויותר קל היה ליישם אותם בתחום המדעים המדויקים, שם הם פרחו ועשו חיל.
בזמן ששוטטתי לי להנאתי בוויקיפדיה, גיליתי שאינשטיין הוכיח שהחוקים שלך אינם תקפים במהירות האור…..
אהה, אינשטיין. ידיד קרוב שלי. עונג הוא לי לפגוש אותו כאן לעיתים לשיחה על ענייני דיומא, ולהמשיך גם אחרי שנים כה רבות לשוחח אתו על נושאים פיזיקליים. הטענות שלו אמנם נכונות, אבל בל נשכח שמה שיותר מעניין אותנו הוא מערכות היחסים בין בני האדם, ולמרות המהירות הרבה בה החיים מתקדמים כיום, בדור ה'אינסטנט', שבו הכל כאן ועכשיו ומייד (חוסר יכולת לדחות סיפוקים) – תוכניות ריאליטי בשידור חי, משחקי ספורט, CNN בדיווחים חיים מאזורי מלחמות ומהפכות – בפעם האחרונה שבדקתי, אנחנו עדיין לא בדיוק נעים במהירות האור….
הבט ותראה מה קורה לנו כאן ועכשיו, מדי יום, אצל כל משפחה, בין הורים לילדים. אני בסך הכל רציתי לנמנם, כמו הילד במיטתו בבוקר, ואלמלא ההורה שבא ומעיר את ילדו האהוב, היה ממשיך לישון, בדיוק כפי שאני הייתי ממשיך לישון כאן ועכשיו על הערסל, ללא התערבותך שלך.
כמו גוף הממשיך בתנועה, כך הגוף שלי ממשיך לישון כל זמן שלא מופעל עליו כוח חיצוני בצורת הלחישה שלך על אוזני, בדיוק כמו בטרגדיה שלך.
כשאני חושב על זה שוב, הראשון להפעיל כוח חיצוני היה ריבונו בעת בריאת העולם, ואילו אתה היית הראשון שהשפיע על בני האדם. כיום כולם עושים את זה כל הזמן, מי יותר ומי פחות.
הבה נזיז פה ענן או שניים ונתבונן. אתה רואה את הגבר הזה שם למטה, שיושב על הספה וצופה בתכנית מסקרנת בטלוויזיה – גמר גביע האלופות, למשל? או החבר שלו שקורא ספר, עסוק בענייניו, ובקיצור, אם להשתמש בשפתי, ממשיך בתנועה.
כוח המשיכה של מכשיר הטלוויזיה/ ספר/ כל עיסוק אחר גורם לו להמשיך ולנוע באותו מסלול.
עכשיו שים לב: אשתו ניגשת אליו ופונה אליו במילים 'קום! צריך…', או אחד הילדים שלו קורא לו: 'אבא, אתה יכול לבוא רגע?…'. כשדיברתי על כוחות, התכוונתי לזה בדיוק. האישה, הילד, אלה כוחות חיצוניים שיגרמו לאותו גבר לבצע שינוי במסלולו, כלומר להפסיק לעשות את מה שעשה עד אותו רגע, ולבצע במקום זאת את מה שנתבקש ממנו. עכשיו, בוא ונביט באותו גבר יותר לעומק. אתה רואה את הכרס הגדולה והמבט המת בעיניים? הוא ימשיך להיות שמן ולדבר עם עצמו על דיאטה והורדת משקל, אבל בפועל, היד שלו תמשיך לנוע אל קערת הפיצוחים וכוס הבירה. והוא ימשיך ללכת לאותו מקום עבודה ולחוש מת מבפנים עד שיבוא כוח חיצוני כלשהו ויזיז אותו ממסלולו. זה יכול להיות מכתב פיטורין או אירוע אחר שיגרום לו לעשות מעשה ולעבור למקום עבודה אחר ולחולל שינוי, בדיוק כפי שאתה היית הכוח החיצוני שהפעלתו הובילה לטרגדיה שלך.
אמנם לך לא היו הורים, שיעורי בית ומחשב, אבל בוא ונביט בילד ממוצע, שמשחק להנאתו במחשב, כולו מרותק במאמץ לנצח יריב מיתולוגי כלשהו ולשבור איזה שיא. פתאום נכנס לחדר אחד ההורים ומבקש ממנו להכין שיעורים, לסדר את החדר, לבוא לאכול ארוחת ערב עם כל המשפחה או כל דבר אחר. שוב, יש כאן כוח חיצוני שגורם לילד להגיב.
שים את עצמך בנעליו של אותו ילד, או אותו גבר. איזו תחושה הייתה נוצרת אצלך?
הממ, טוב, זה קל: הייתי חש התנגדות, כמובן. אם להשתמש במילים שלך, כוח המשיכה של העיסוק בו אני שרוי יגרום לי לרצות להמשיך לעסוק בו, ולכן, כאשר מגיעות הבקשות הללו מבחוץ, התגובה האוטומטית, הרפלקס שלי לכוח המופעל עלי, תהיה התנגדות.
על זה בדיוק דיברתי בחוק השלישי שלי: 'על כל כוח שמופעל, מופעל כוח שווה בגודלו והפוך בכיוונו'. כאשר מישהו מבקש ממך לעשות משהו, קרי מפעיל עליך כוח מבחוץ, התגובה האוטומטית, הרפלקסיבית שלך, הינה התנגדות. בדיוק באותו אופן בו, למשל, תכה באגרוף את הקיר ויכאב לך, כך תרגיש גם התגובה הרפלקסיבית שלך לבקשות המופנות כלפיך. זו יכולה להיות גם בקשה של הבוס בעבודה, לבצע משימה כלשהי בעת שאתה שקוע בקריאת מאמר מעניין ברשת או צפייה בסרטון ביוטיוב.
כן, זה בהחלט מדבר אלי. כוח מול כוחו מופיע כבר בכתבי הקודש: ' עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד…'[2], וזה מרגיש לי טבעי.
עכשיו, בוא נמשיך ונתבונן באותה סיטואציה: מופעל כוח, ובאופן אוטומטי מופעלת התנגדות. ישנה בקשה לעשייה כלשהי, והתגובה האוטומטית שמגלמת בתוכה התנגדות – 'לא עכשיו/ אני עסוק' – יוצרת שיווי משקל של כוח מול כוח. מה יקרה עכשיו?
אה, זה קל: יופעל עוד כוח. לדוגמה, אותו הורה שביקש מהילד לבצע משהו, ירים את קולו, ישווה לו טון תקיף יותר, או אם מדובר בילד שקורא לאביו הצופה בטלוויזיה, הוא יקרא לו שנית, בקול רם יותר.
בדיוק. אבל באופן דומה, ככל שמפעילים יותר כוח, לפי החוק השלישי שלי, גם הצד השני יפעיל יותר כוח בחזרה….
שמע, ידידי העתיק, גלשנו כאן לשיחה מרתקת. צריך להתחיל אותה בהסבר מהו כוח וכיצד מפעילים אותו. כוח יכול להתבטא במגוון דרכים: עמידה, נוכחות, טון ותוכן של דיבור, שפת גוף ועוד. לאחר שנבין מהו כוח, נבחן כיצד להגיב לכוח המופעל ומהן האפשרויות העומדות בפנינו מלבד התגובה האוטומטית של התנגדות או כניעה מוחלטת: 'כן, אבא, אני מייד מבצע את מה שביקשת'. נלמד גם מהו ההופכי של כוח ומשולש כוחות.
העולם הפיזיקלי של יחסי האנוש מורכב מעקרונות רבים נוספים השזורים זה בזה כחוט השני: קפיצים, מחזוריות, מגנטים… כאמור, שיחות מרתקות לכל הדעות, אבל אני מעדיף לעשות אותן כשאני רענן יותר. בכל זאת, הערת אותי משנת צהריים מפנקת על בטן מלאה. אני נכנס לים לשחיית התעוררות קצרה ונמשיך לאחר מכן. מה אתה אומר?
שחייה מהנה! השיחה הזו המתינה אלפי שנים, עוד כמה דקות באמת לא ישנו דבר. בינתיים אגלגל את הנקודות שהעלית בראשי, ונראה מה יצוץ.
ליאור – :
מצויין מומלץ ביותר