החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

ירח של שוטים

מאת:
מאנגלית: ורד טוכטרמן | הוצאה: | 2015-09 | 312 עמ'
קטגוריות: מד"ב ופנטזיה

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

37.00

רכשו ספר זה:

הארי דרזדן – מכשף

מציאת חפצים אבודים. חקירות על-טבעיות.

סיוע. ייעוץ. תעריפים סבירים.

לא עוסק בשיקויי אהבה, ארנקים ללא תחתית, מסיבות או בידור אחר

 

העסקים היו חלשים לאחרונה. בסדר, העסקים חדלו. פסקו. תמו. העסקים מתו. ולא בסגנון של האל-מתים.

הייתם חושבים שלמכשף המקצועי היחיד המופיע בספר הטלפונים של שיקגו תהיה קצת יותר עבודה, אבל לאחרונה הארי דרזדן לא הצליח לגרד שום עבודה, מכושפת או גשמית.

וממש כאשר נדמה שלא יצליח להרשות לעצמו את ארוחת הערב הבאה, מתרחש רצח שפיענוחו דורש את מומחיותו העל-טבעית הייחודית של הארי.

הנה הרמזים: גופה מרוטשת באכזריות. טביעת כפה מוזרה. ירח מלא.

יש לכם שלושה ניחושים, ושני הראשונים לא נחשבים…

 

זהו הספר השני בסדרת תיקי דרזדן.

 

מקט: 4-1088-28
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


1

מעולם לא הקדשתי הרבה תשומת לב למופעי הירח. לכן לא ידעתי שנותר רק לילה אחד לירח המלא כשאישה צעירה התיישבה מולי בפאב של מק׳אנאלי וביקשה שאספר לה כל מה שאפשר לספר על משהו שעלול להרוג אותה.

״לא,״ אמרתי. ״בשום פנים ואופן לא.״ קיפלתי את דף הנייר שעליו ציור של שלוש טבעות בעלות מרכז משותף של סמלים עכבישיים והחלקתי אותו בחזרה אליה על שולחן האלון הממורק.

קים דילייני הסתכלה בי בזעף והסיטה חלק משערה הכהה והמבריק אחורנית ממצחה. היא הייתה אישה גבוהה, שופעת ויפה בסגנון העולם הישן, עם עור בהיר ויפה ולחיים מעוגלות ומורגלות בחיוך. היא לא חייכה עכשיו.

״אוי, נו, הארי,״ היא אמרה לי. ״אתה המכשף המקצועי היחיד שפעיל בשיקגו, ואתה היחיד שיכול לעזור לי.״ היא רכנה אליי מעבר לשולחן בעיניים דרוכות. ״אני לא מצליחה לגלות למה כל הסמלים האלה מתייחסים. גם אף אחד אחר בחוגים המקומיים לא מזהה אותם. אתה המכשף האמיתי היחיד ששמעתי עליו אי־פעם, ובטח שאתה היחיד שפגשתי. אני רק רוצה לדעת מה אלה האחרים.״

״לא,״ אמרתי לה. ״את לא רוצה לדעת. עדיף לך לשכוח את המעגל הזה ולהתרכז במשהו אחר.״

״אבל – ״

מק משך את תשומת לבי מאחורי הבר בנפנוף יד והחליק שתי צלחות מהבילות על המשטח הממורק של בר עץ האלון המעוקם. הוא הוסיף שני בקבוקים מהשיכר החום הביתי שלו, ופי התחיל להזיל ריר.

בטני השמיעה קול אומלל. היא הייתה ריקה כמעט כמו הארנק שלי. בשום אופן לא יכולתי להרשות לעצמי ארוחת ערב, אלא שקים הציעה להזמין אותי, אם אסכים לדבר איתה על משהו בזמן הארוחה. ארוחת סטייק הייתה פחות מהתעריף הרגיל שלי, אבל חברתה הייתה נעימה ומדי פעם היא הייתה מתלמדת שלי. ידעתי שאין לה הרבה כסף, ולי היה עוד פחות.

למרות בטני המקרקרת, לא קמתי מיד לקחת את האוכל. (במק׳אנאלי פאב וגריל אין מלצרים. מבחינת מק, אם אתם לא יכולים לקום ולגשת לאסוף את ההזמנה שלכם, אתם לא צריכים להיות שם בכלל). הסתכלתי לרגע על פני החדר, עם הצירוף המרגיז של תקרות נמוכות ומאווררים מסתובבים בעצלתיים, שלושה־עשר עמודי העץ המגולפים ושלושה־עשר החלונות, וכן שלושה־עשר שולחנות מסודרים באקראי כדי לשבור ולפזר את השפעות הקסם השיורי שאופפות לפעמים מכשפים רעבים (ובמילים אחרות, עצבניים). מק׳אנאלי הייתה מפלט בעיר שבה איש לא האמין בקסם. הרבה מהחבר׳ה אכלו שם.

״תראה, הארי,״ אמרה קים. ״אני לא משתמשת בזה לשום דבר רציני, אני מבטיחה. אני לא מנסה זימון או כבילה. זו התעניינות אקדמית, זה הכול. משהו שמציק לי כבר כמה זמן.״

היא רכנה לפנים, הניחה יד על ידי והסתכלה לי בפנים בלי להסתכל לי בעיניים, תכסיס שרק קומץ מאלה שלא עוסקים באמנות מצליחים לשלוט בו. היא חייכה חיוך עמוק והציגה לי את הגומות העמוקות בלחייה.

בטני קרקרה שוב, והסתכלתי באוכל שהמתין לי על הבר. ״את בטוחה?״ שאלתי אותה. ״זה רק ניסיון להיפטר ממשהו שמציק לך? את לא משתמשת בזה לשום דבר?״

״נשבעת באלוהים,״ אמרה.

קימטתי את מצחי. ״אני לא יודע…״

היא צחקה עליי. ״בחייך, הארי. זה לא כזה סיפור. תראה, אם אתה לא רוצה לספר לי, לא חשוב. אני אזמין אותך לארוחה בכל מקרה. אני יודעת שאתה קצר בכסף בזמן האחרון. מאז העניין ההוא באביב שעבר, זאת אומרת.״

הקדרתי מבט, אבל לא כלפי קים. זו לא הייתה אשמתה שהמעסיקה העיקרית שלי, קארין מרפי, המפקדת של חקירות מיוחדות במשטרת שיקגו, לא קראה לי לייעוץ כבר יותר מחודש. רוב הפרנסה שלי בשנים האחרונות הגיעה מתפקידי כיועץ מיוחד לח״מ, אבל אחרי מהומה שפרצה באביב שעבר וכללה מכשף אפל שנלחם במלחמת כנופיות על השליטה בסחר בסמים בשיקגו, העבודה עם ח״מ הידלדלה בהדרגה – ואיתה ההכנסה שלי.

לא ידעתי למה קארין לא מתקשרת אליי כמו פעם. היו לי חשדות, אבל עדיין לא הייתה לי הזדמנות להתעמת איתה לגביהם. אולי זה לא היה בגללי. אולי המפלצות פתחו בשביתה. כן, בטח.

השורה התחתונה הייתה שהייתי קצר במזומנים. אכלתי רק מנה־חמה ומרק כבר יותר מדי שבועות. לסטייקים שמק הכין היה ריח גן עדן אפילו מעברו השני של החדר. בטני מחתה שוב, ונהמה בתשוקה ניאוליתית לבשר חרוך.

אבל לא יכולתי פשוט לאכול את הארוחה בלי לתת לקים את המידע שרצתה. לא שמעולם לא התחמקתי מקיום עסקה, אבל מעולם לא עשיתי את זה עם מישהו אנושי – ובהחלט לא עם מישהי שראתה בי דמות לחיקוי.

לפעמים אני שונא את זה שיש לי מצפון, וחוש הגינות דקדקני עד כדי טמטום.

״בסדר, בסדר,״ נאנחתי. ״תני לי להביא את האוכל ואני אספר לך מה אני יודע.״

לחייה העגולות של קים העלו שוב גומות. ״תודה, הארי. זה ממש חשוב לי.״

״כן, כן,״ אמרתי לה, קמתי וזגזגתי אל הבר בין עמודים ושולחנות וכן הלאה. במק׳אנאלי היו הערב יותר אנשים מהרגיל, ואם כי מק חייך רק לעתים נדירות, הייתה בהתנהגותו שביעות רצון שהעידה על כך שהוא מרוצה מהקהל. חטפתי את הצלחות והבקבוקים ברוגז קל. קשה ליהנות במיוחד מהצלחתו של חבר כשהעסק שלך על סף טביעה.

לקחתי את האוכל, סטייקים ותפוחי אדמה ושעועית ירוקה, אל השולחן, התיישבתי שוב והנחתי את הצלחת של קים מולה. אכלנו זמן־מה, אני בשתיקה זועפת והיא בתיאבון בריא.

״אז,״ אמרה קים לבסוף. ״מה אתה יכול לספר לי על זה?״ היא החוותה במזלג על דף הנייר.

בלעתי את האוכל, לגמתי מהשיכר העשיר והרמתי שוב את הדף. ״בסדר. זה רישום של קסם פולחני. שלושה, למעשה, אחד בתוך השני, כמו חומות כפולות. זוכרת מה אמרתי לך על מעגלי קסם?״

קים הנהנה. ״הם נועדו כדי להשאיר משהו בחוץ או להחזיק משהו בפנים. רובם פועלים על אנרגיות קסם או על יצורים מהלעולם־לא, אבל יצורים בני תמותה יכולים לחצות את המעגלים ולקטוע אותם.״

״בדיוק,״ אמרתי. ״זה המעגל החיצוני הזה, עם הסמלים. זה מחסום נגד יצורי רוח וכוחות קסם. הסמלים האלה כאן, כאן, כאן, הם סמלי המפתח.״ הצבעתי על השרבוטים שהתייחסתי אליהם.

קים הנהנה בלהיטות. ״את החיצוני הבנתי. מה הבא בתור?״

״המעגל השני הוא בעצם מחסום קסם שנועד לחסום את גופם של בני תמותה. הוא לא יפעל בכלל אם ישתמשו רק בטבעת סמלים. צריך עוד משהו, אבנים או אבני חן או משהו, בין הרישומים.״ נגסתי מהסטייק.

קים קימטה את מצחה אל הדף ואז אליי. ״ואז מה זה יעשה?״

״חומה בלתי נראית,״ אמרתי לה. ״כמו לבנים. רוחות, קסם, יוכלו לעבור דרכה, אבל לא גוף של בני תמותה. גם לא אבן שמישהו זרק, קליעים, שום דבר שהוא גשמי לחלוטין.״

״אני מבינה,״ היא אמרה בהתלהבות. ״מין שדה כוח.״

הנהנתי. ״משהו כזה.״

לחייה זרחו בהתלהבות ועיניה נצצו. ״ידעתי. ומה האחרון?״

צמצמתי עיניים אל טבעת הסמלים הפנימית וקימטתי את מצחי. ״טעות.״

״מה זאת אומרת?״

״זאת אומרת שאלה רק קשקושים. אין לזה שום משמעות שימושית. את בטוחה שהעתקת את זה נכון?״

פיה של קים התכווץ בזעף. ״אני בטוחה, אני בטוחה. הקפדתי.״

בחנתי לרגע את פניה. ״אם אני קורא את הסמלים כמו שצריך, זו חומה שלישית. שנבנתה לבלום יצורי בשר וגם רוח. לא בני תמותה ולא רוחות אלא משהו באמצע.״

היא קימטה את מצחה. ״איזה יצורים כאלה יש?״

משכתי בכתפיי. ״אין,״ אמרתי, ורשמית זה היה נכון. המועצה הלבנה של המכשפים לא התירה דיון בשדים שניתן לזמן לכדור הארץ, יצורי רוח שיכולים לקרום בשר לגופם. לרוב, מעגל רוחות הספיק כדי לעצור כל דבר מלבד השדים או היצורים הקדמונים החזקים ביותר משוליו המרוחקים של הלעולם־לא. אבל המעגל השלישי הזה נועד לעצור יצורים שיכולים לעבור מחסומים מהסוג הזה. זה היה כלוב לאלים־למחצה ומלאכי־עליון דמוניים.

קים לא קנתה את התשובה שלי. ״לא הבנתי למה שמישהו יקים מעגל כזה כדי לבלום כלום, הארי.״

משכתי בכתפיי. ״בני אדם לא תמיד עושים דברים הגיוניים וחכמים. ככה זה.״

היא גלגלה עיניים לעברי. ״בחייך, הארי. אני לא תינוקת. אתה לא צריך לגונן עליי.״

״ואת,״ אמרתי לה, ״לא צריכה לדעת איזה מין דברים המעגל השלישי אמור לבלום. את לא רוצה לדעת. תסמכי עליי.״

היא נעצה בי מבט זועף לכמה זמן, ולבסוף לגמה מהשיכר שלה ומשכה בכתפיה. ״בסדר. מעגלים דורשים הפעלת עוצמה, נכון? צריך לדעת איך להפעיל אותם, כמו אור?״

״משהו כזה. ברור.״

״איך מפעילים את המעגל הזה?״

נעצתי בה מבט ארוך.

״הארי?״ היא שאלה.

״גם את זה את לא צריכה לדעת, אם העניין שלך הוא אקדמי בלבד. אני לא יודע מה את מתכננת, קים, אבל תעזבי את זה. תשכחי מזה. תתרחקי לפני שתיפגעי.״

״הארי, אני לא – ״

״עזבי,״ אמרתי לה. ״את יושבת על כלוב נמרים, קים.״ טפחתי באצבע על הדף כדי להדגיש את דבריי. ״ולא היית צריכה אותו אם לא היית מתכננת לתקוע בתוכו נמר.״

עיניה נצצו והיא זקפה סנטר. ״אתה חושב שאני לא מספיק חזקה בשביל זה.״

״לעוצמה שלך אין שום קשר לזה,״ אמרתי. ״אין לך את ההכשרה הנחוצה. אין לך את הידע. לא הייתי מצפה מילד ביסודי להבין חשבון אינפיניטסימאלי ברמת אוניברסיטה. ואני לא מצפה לזה גם ממך.״ רכנתי לפנים. ״את עדיין לא יודעת מספיק כדי להתעסק בדברים כאלה, קים. וגם אם היית יודעת, גם אם היית מצליחה להפוך למכשפה במלוא מובן המילה, עדיין הייתי אומר לך לא לעשות את זה. אם את מפשלת בדבר הזה, הרבה אנשים עלולים להיפגע.״

״אם הייתי מתכננת לעשות את זה, זה היה ענייני, הארי.״ עיניה ברקו מכעס. ״אין לך זכות להחליט בשבילי.״

״לא,״ אמרתי לה. ״יש לי אחריות לעזור לך לקבל את ההחלטות הנכונות.״ קימטתי את הדף בין אצבעותיי ומעכתי אותו, ואז זרקתי אותו הצדה לרצפה. היא נעצה מזלג בחתיכת סטייק, תנועה חדה ואכזרית. ״תראי, קים,״ אמרתי. ״חכי עם זה קצת. כשתהיי יותר מבוגרת, כשיהיה לך יותר ניסיון…״

״אתה לא מבוגר ממני בהרבה,״ אמרה קים.

התנועעתי באי־נוחות בכיסא. ״התאמנתי הרבה. והתחלתי בגיל צעיר.״ לא רציתי לדבר על יכולתי בקסם, הגבוהה משמעותית מכפי גילי והכשרתי. לכן ניסיתי לשנות את כיוון השיחה. ״איך מתקדם אירוע ההתרמה של הסתיו?״

״הוא לא,״ היא אמרה. היא נשענה לאחור בעייפות בכיסאה. ״נמאס לי לנסות להוציא כסף מאנשים כדי להציל את כוכב הלכת שהם מרעילים או את החיות שהם הורגים. נמאס לי לכתוב מכתבים ולארגן מצעדים לטובת מטרות שאף אחד כבר לא מאמין בהן.״ היא שפשפה עיניים. ״אני פשוט עייפה.״

״תראי, קים. נסי לנוח קצת. ובבקשה, בבקשה אל תשחקי עם המעגל ההוא. תבטיחי לי.״

היא השליכה את המפית, השאירה כמה שטרות על השולחן וקמה. ״תהנה מהארוחה, הארי,״ אמרה. ״ותודה רבה על לא דבר.״

קמתי גם אני. ״קים,״ אמרתי. ״חכי רגע.״

אבל היא התעלמה ממני. היא התרחקה אל הדלת, החצאית מתנופפת ביחד עם שערה הארוך. היא הייתה דמות מרשימה, משכמה ומעלה. הרגשתי בכעס המבעבע ממנה. אחד ממאווררי התקרה נרעד ופלט עננת עשן כשעברה תחתיו, והאט עד שנעצר לגמרי. היא עלתה בריצה בגרם המדרגות הקצר ויצאה מהבר כשהיא טורקת את הדלת מאחוריה. אנשים צפו בלכתה, ולאחר מכן הביטו אליי בהבעות תוהות.

התיישבתי שוב בתסכול. לעזאזל. קים הייתה אחת מכמה אנשים שהנחיתי לאורך התקופה הקשה שעברו סביב הגילוי של יכולות הקסם המולדות שלהם. הרגשתי חרא כי מנעתי ממנה מידע, אבל היא שיחקה באש. לא יכולתי להרשות לה לעשות את זה. אחריותי הייתה להגן עליה מדברים כאלה, עד שתדע מספיק כדי להבין כמה הם מסוכנים.

שלא לדבר על מה שהמועצה הלבנה תחשוב על מי שאינו מכשף ומשתעשע במעגלי זימון עליונים. המועצה הלבנה לא לקחה סיכונים בעניינים כאלה. הם פשוט פעלו, בהחלטיות, ולא תמיד הקפידו לדאוג בדרך לחיי אדם ולביטחונם.

עשיתי את הדבר הנכון. הרחקת מידע מהסוג הזה מידיה של קים הייתה ההחלטה הנכונה. הגנתי עליה מסכנה שהיא לא העריכה כראוי, לא יכלה להעריך כראוי.

עשיתי את הדבר הנכון – גם אם היא סמכה עליי שאספק לה תשובות, כמו בעבר, כשלימדתי אותה לתחום את יכולות הקסם הצנועות שלה ולשלוט בהן. גם אם היא סמכה עליי שאראה לה את התשובות הנחוצות לה, שאנחה אותה בחשכה.

עשיתי את הדבר הנכון.

לעזאזל.

בטני החמיצה. לא רציתי להמשיך לאכול מהארוחה הטעימה של מק, סטייק או לא סטייק. לא הרגשתי שהרווחתי אותה.

לגמתי שיכר וחשבתי מחשבות קודרות כשהדלת נפתחה שוב. לא הרמתי מבט מפני שהייתי עסוק כל־כך בהתנהגות קדורנית, עיסוק פנאי ידוע של מכשפים באשר הם. ואז צנח עליי צל.

״יושב ועושה פרצופים,״ אמרה מרפי. היא רכנה, הרימה בהיסח הדעת את חתיכת הנייר המקומטת שזרקתי קודם ותחבה אותה בצורה מסודרת לכיס מעילה במקום להשאיר אותה זרוקה על הרצפה. ״זה לא כל־כך מתאים לך, הארי.״

הרמתי מבט אל מרפי. לא הייתי צריך להרים אותו גבוה במיוחד. קארין מרפי לא הגיעה להרבה יותר ממטר חמישים. היא קיצרה את שערה הזהוב שהיה קודם באורך הכתף למשהו קצר בהרבה, וקצת יותר ארוך מלפנים מאשר מאחור. זה יצר מראה קצת פאנקיסטי, ונראה טוב מאוד עם עיניה הכחולות ואפה הסולד. היא הייתה לבושה בהתאם למזג האוויר, וללא ספק בבגדי הפנאי שלה: ג׳ינס כהים, חולצת פלנל, נעלי טיולים גבוהות ומעיל יערות כבד. התג שלה היה תלוי על חגורתה.

מרפי הייתה נורא חמודה יחסית לאדם מבוגר שיש לו גם חגורה שחורה באייקידו וכמה פרסי קלעות מטעם משטרת שיקגו. היא הייתה מקצוענית אמיתית, כזו שטיפסה בסולם הדרגות בשיניים ובציפורניים עד שהפכה לסגן. היא רכשה אויבים לאורך הדרך, ואחד מהם דאג לכך שתמונה לראש חקירות מיוחדות קצת אחר כך.

״שלום, מרפי,״ אמרתי לה. לגמתי מהשיכר ואמרתי, ״מזמן לא התראינו.״ ניסיתי לשמור על קול יציב, אבל אני די בטוח שהיא שמעה את הכעס שהיה בו.

״תראה, הארי – ״

״קראת את מאמר המערכת בטריביון? זה שמבקר אותך כי את מבזבזת את כספי העיר בהעסקת ‘מתקשר שרלטן בשם הארי דרזדן׳? בטח קראת, כי לא שמעתי ממך מאז שהוא הופיע.״

היא שפשפה את גשר אפה. ״אין לי זמן בשביל זה.״

התעלמתי ממנה. ״לא שאני מאשים אותך. כלומר, לא רבים ממשלמי המיסים הטובים של שיקגו מאמינים בקסם, או במכשפים. כמובן, לא רבים מהם ראו את הדברים שאת ואני ראינו. את יודעת. כשעבדנו ביחד. או כשהצלתי את חייך.״

עיניה התכווצו בקצותיהן. ״אני צריכה אותך. יש לנו בעיה.״

״את צריכה אותי? לא דיברנו יותר מחודש, ופתאום את צריכה אותי? יש לי משרד וטלפון והכול, סגן. את לא צריכה לחפש אותי כאן בזמן שאני אוכל.״

״אני אגיד לרוצח שבעתיד ידאג לפעול בשעות העבודה המקובלות,״ אמרה מרפי. ״אבל קודם אני צריכה שתעזור לי למצוא אותו.״

הזדקפתי בכיסאי וקימטתי את מצחי. ״היה רצח? משהו בתחום שלי?״

מרפי חייכה אליי חיוך קשה. ״אני מקווה שלא היו לך תוכניות יותר חשובות.״

הרגשתי בלסתי מתקשחת. ״לא. אני מוכן.״ קמתי.

״אז בסדר,״ היא אמרה, הסתובבה והתרחקה. ״שנלך?״

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “ירח של שוטים”