1

'את באמת מאמינה שלא יתפסו אותנו?'

'אם לא הייתי מאמינה לא הייתי מציעה, נכון?'

'אנחנו עלולות ללכת לכלא. זה הפחד השלישי הכי גרוע שלי. הראשון — עכבישים ארסיים, השני — לידה ואחר כך כלא.'

'אף אחת מאיתנו לא הולכת לכלא, בכיינית שכמוך. יום אחד נהיה קשישות מתוקות ובטח נשכח שזה לא קרה כמו שסיפרנו.'

'אני לא מצליחה לדמיין אותנו קשישות מתוקות.'

'זה באמת נראה לא סביר.'

2

'נישואים הם עבודה קשה ולפעמים זה קצת משעמם. כמו עבודות בית. זה אף פעם לא נגמר. צריך לחרוק שיניים ולהמשיך לעבוד, יום אחרי יום. כמובן שהגברים לא עובדים בזה קשה כמונו, אבל ככה זה גברים, לא? גם בעבודות הבית הם לא משהו. טוב, לפחות לא בזמני. נכון שהיום הם מבשלים, שואבים אבק, מחליפים חיתולים — הכול! אבל עדיין אין שכר שווה בשוק העבודה, נכון? לכן, בנות, יש עוד דרך ארוכה. אבל קשה להגיד שאת עושה משהו בעניין, נכון?'

'כן, טוב, דודה קוני, העניין הוא שאני לא מתעניינת בנישואים באופן כללי. אני מתעניינת בנישואים של אליס וג'ק. איך היית מתארת אותם? רגילים? יוצאי דופן? תפעילי את הזיכרון! אפילו הפרט הקטנטן ביותר יעזור. הם אהבו אחד את השני לדעתך?'

'אהבה! פפפ! אני אגיד לך משהו, משהו חשוב. תכתבי את זה. את מוכנה?'

'כן, כן, אני מוכנה.'

'אהבה היא החלטה.'

'אהבה היא החלטה?'

'בדיוק. החלטה. לא רגש. זה מה שאתם הצעירים לא מבינים. בגלל זה אתם מתגרשים בלי סוף. בלי להעליב, יקירתי. עכשיו, תכבי את הרשמקול הטיפשי הזה ואני אכין לך טוסט קינמון.'

'הבטן מתפוצצת לי מרוב אוכל, דודה קוני. באמת. אני חייבת להודות שלא עזרת לי בכלל. תעלומת התינוקת מונרו היא כמו פאזל, את מבינה? ואת חלק בפאזל. אם אני אמצא את כל החלקים אני אצליח לפתור את התעלומה. תארי לך! אחרי כל הזמן הזה. לא היית רוצה שזה יקרה? זה לא מרתק בעינייך?'

'אוי ורוניקה, מותק, למה שלא תשיגי עבודה וזהו? עבודה טובה ויציבה, בבנק למשל.'