יורשי אפלטון; אריסטו וממשיכיו

פלוני, אשר לא למד מוזיקה ולא גאומטריה ולא אסטרונומיה, רצה ללמוד אצלו; "לך לדרכך!" אמר לו קסנוקרטס, "הלא אין לך ידיות אחיזה לפילוסופיה." [ספר ד, קסנוקרטס]
אבל דבר זה עצמו הוא יתרונה המובהק של הפילוסופיה: להכיר את שעת הכושר לכל עניין ועניין. [ספר ד, ארקסילאוס]
פעם נשאל מיהו זה שחרד יותר מכול, השיב: "זה שרוצה להשיג אושר עילאי." [ספר ד, ביאון]
פעם נזפו בו משום שנתן נדבה לאדם נקלה; "לא על אופיו," השיב, "כי אם על האדם ריחמתי." [ספר ה, אריסטו]
לפלוני ששתק לגמרי במשתה אמר: "אם טיפש אתה, בתבונה נהגת; ברם אם מלומד הנך — כי אז בטפשות." [ספר ה, תאופרסטוס]
בעתות הצלחה אין חברים עוזבים אלא אם נתבקשו, אך בעתות מצוקה יעזבו מרצונם. [ספר ה, דמטריוס]
דיוגנס לארטיוס (המאה השלישית לספירה) הוא לנו בחינת חידה, אולם בלעדיו לא היינו יודעים דבר כמעט על חייהם של עשרות פילוסופים נודעים מן העת העתיקה. ביצירתו הגדולה חיי הפילוסופים, המונה עשרה ספרים, הוא מוסר פרטים חשובים על מוצאם של ההוגים הגדולים, אורחות חייהם, אופיים, אמרותיהם, משנתם, יצירותיהם ונסיבות מותם. לפנינו תרגום עברי ראשון לספרים הרביעי והחמישי ביצירה: יורשי אפלטון, ובו דיון בחייהם, יצירותיהם ועיקרי משנתם של ראשי האקדמיה וחבריה הראשונים לאחר מות אפלטון; אריסטו וממשיכיו, ובו דיון בנודע ובגדול בתלמידיו של אפלטון, אריסטו, באסכולה הפילוסופית שייסד (הליקיאון/הפֶּרִיפַּטוֹס) ובממשיכי דרכו בה.
"יורשי אפלטון; אריסטו וממשיכיו" הוא הספר השלושה עשר בסדרת "זמן לפילוסופיה" בנהר ספרים בתרגומו של אברהם ארואטי. זהו הכרך הרביעי בתרגום יצירתו הגדולה של דיוגנס לארטיוס; קדמו לו "שבעת החכמים"; "סוקרטס וממשיכיו"ו"אפלטון".

מקט: 4-644-1148

פלוני, אשר לא למד מוזיקה ולא גאומטריה ולא אסטרונומיה, רצה ללמוד אצלו; "לך לדרכך!" אמר לו קסנוקרטס, "הלא אין לך […]

---

בפתח התרגום

“יורשי אפלטון” וְ”אריסטו וממשיכיו”, הכותרות שבחרנו עבור הספרים הרביעי והחמישי של חיי הפילוסופים (שהרי אין הן מופיעות בכתבי היד של היצירה[1]), משקפות את עיקר תוכנם. ספר ד דן בפילוסופים ששימשו כראשי האקדמיה, היא בית מדרשו של אפלטון, לאחר מותו של הפילוסוף הגדול (יוצאים מן הכלל הם קרנטור, שאמנם היה חבר באקדמיה אך לא עמד בראשה, וביאון, שלא השתייך לאקדמיה באופן מובהק[2] וכמובן אף לא כיהן כראשה). להלן מבנה הספר וחלוקתו לסעיפים: ספאוסיפוס איש אתונה (1–5); קסנוקרטס איש כלקדון (6–15); פולמון איש אתונה (16–20); קרטס איש אתונה (21–23); קרנטור איש סולי (24–27); ארקסילאוס איש פיטנה (28–45); ביאון איש בוריסתנס (46–58); לקידס איש קירנה (59–61); קרנאדס איש קירנה (62–66); קליטומכוס איש קתרגו (67).

ספר ה עניינו אריסטו, שייסד אסכולה פילוסופית חדשה, הליקיאון/הפֶּרִיפַּטוֹס, וממשיכיו, שעמדו בראש אסכולה זו (למעט דמטריוס והרקלידס, שלא כיהנו כראשי האסכולה[3]). מבנה הספר הוא כדלקמן: אריסטו איש סטגירה (1–35); תאופרסטוס איש ארסוס (36–57); סטרטון איש למפסקוס (58–64); ליקון איש טרואס (65–74); דמטריוס איש פלרון (75–94); הרקלידס איש פונטוס (86–94).

מעניינות במיוחד הן הרשימות הארוכות של כתביהם של הפילוסופים, שמופיעות בביוגרפיות השונות, הואיל והן נותנות לנו מושג ברור מה רבות היצירות הפילוסופיות שאבדו. כל שנותרו בידינו הם קרעי שרידים מהן, אך על פי רוב אף לא זאת, כי אם רק כותרות עלומות.

תודה עמוקה מחזיק אני לידידי, ראובן מירן, על התמדתו ונחישותו להמשיך עמי במפעל התרגום של יצירה זו רבת הפנים. כבעבר, תודתנו נתונה למפעל לתרגום ספרות מופת/מרכז הספר והספריות בישראל/משרד התרבות והספורט על הסיוע המתמשך.

אברהם ארואטי

תל אביב

תמוז התשפ”ג

יוני 2023