אורי לוטן

אורי לוטן, ההיפי הלאומי והשדרן הישראלי הראשון ברדיו קול השלום של אייבי נתן, יצא בגיל 16 למסע הפסיכדלי הראשון שלו ברחבי יבשת אירופה. בשובו הפך את גלי צה"ל לתחנת הרוק הראשונה במזרח התיכון, והיה לשדרן פופולרי ונערץ בתחנה כששידר את התוכנית "ציפורי לילה", שהיתה אז בתחילת ימיה, והשפיע על טעמם המוזיקלי של צעירים רבים. במסגרת 17 שנות נדודים בעולם הספיק לוטן לשרוד שבע שנים כאחד מחסידיו הראשונים של אושו בפונה ולחיות עשר שנים בסן פרנסיסקו. הוא היה מעריץ מושבע של להקת הרוק גרייטפול דד וממובילי ה"דד הדס" בישראל. הוא ביקר ב-200 הופעות של הלהקה האהובה והחזיק באוסף עצום שכלל לא פחות מ-1,000 הופעות חיות שלה. עם שובו לישראל בשנת 1991 כתב לוטן בעיתון "חדשות". הטור הפך לימים לספר "החיים כבצל", הרומן הישראלי הראשון שתיאר את החוויה הישראלית בהודו. בעיתון "מעריב" הוא פרסם ביקורות ספרים וסיפורים קצרים. בנוסף לוטן היה מתרגם מחונן ומבריק. הוא שלט באופן שוטף בארבע שפות: עברית, אנגלית, צרפתית וגרמנית. בין הספרים שתרגם: "פחד ותיעוב בלאס וגאס" ו"דור הפרוזק". אורי לוטן, איש יקר ואהוב, היה אנרכיסט בנשמתו, מצחיק, אינטיליגנטי, ילד פרחים נצחי ואדם בעל כמות חברים בלתי אפשרית. הוא חי את החיים שרצה לחיות, בדיוק כפי שכתב בסיפורו האחרון "לך מכאן אם אתה לא יודע": "רודיארד קיפלינג, איש שידע דבר אחד או שניים על מסעות, אמר שמי שנוסע לבד מגיע הכי רחוק".