יהב שושו

אט-אט תתרומם, תחייך אליו את החיוך הבלתי נגמר שלה, תודה לו בשתיקה. והינה עוד דמעה שלה נשארת אצלו, ממליחה ומרטיבה, כל כך הרבה השאירה כאן בכל פעם שעזבה. הוא מתמלא במליחות דמעותיה, בתחושת הצריבה בגרונה, אוסף דמעותיה טיפה אחר טיפה,... להמשך