לריסה חייטמן

בשתיים בלילה הרגשתי לפתע נגיעה זהירה בכתפי. קולו הקרוב של  אבי שלף אותי מתוך החלום המתוק. הוא אמר בשקט, "קום, מוני, יש בביתנו אנשים זרים." משהו במשפט השקט והקר הזה עורר אותי מייד, כמו שפכו עליי דלי של מי קרח.... להמשך