ננו שבתאי

יוֹנִי אוֹהֵב אֶת הַבַּיִת שֶׁל אִמָּא. יֵשׁ בּוֹ חָצֵר גְּדוֹלָה, וְיוֹנִי מְטַפֵּס עַל הַגְּפָנִים וּמְשַׂחֵק עִם הַחַיּוֹת שֶׁהוּא כָּל כָּךְ אוֹהֵב. וְאִמָּא תָּמִיד מַרְשָׁה. חֲבָל שֶׁהַבַּיִת הֶחָדָשׁ שֶׁל אַבָּא וְהַחֲבֵרָה שֶׁלּוֹ שׁוֹנֶה כָּל כָּךְ. שָׁם צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַל נִקָּיוֹן וְסֵדֶר,... להמשך