יעקב שגיא
הסופר והמשורר יעקב שגיא נפטר בשנת 2016.
כך כתב על עצמו בגב ספרו האחרון “אימא עננה”:
“העצים ביער צומחים על קרקע מזון שהשאירו קודמיהם.” התחלתי את ‘חיי הבוגרים’ בגיל שלוש וחצי ביער. זה היה בשנת 1941, מיד עם פלישת הגרמנים לזמברוב עיר הולדתי, שבמזרח פולין. עד 1945 נדדתי ביערות ואיבדתי את כל משפחתי. אין איש יודע איך שרדתי. ב-1946 עליתי ארצה עם סרטיפיקט חוקי, שהרי הייתי יתום מוצהר … הגעתי לקיבוץ יגור, שם צמחתי והפכתי לבן הארץ, יליד פולין. ב-1956 התגייסתי צה”ל – לשרות בצנחנים. 1959-1970 קיבוץ מלכיה, בוקר. התחתנתי עם רחל נולדו לנו שלושה ילדים. 1970-1975 חיפשנו מקום מתאים בגניגר (קיבוץ) ובנצרת עילית (עיר). 2004-1975 עלינו לבני יהודה, רמת הגולן, פיתוח ענף הבקר לבשר + גזבר במושבים שונים ברמה. 2004 גרים בפרוטיאה בכפר “דיור מוגן” בשרון, בעקבות הגיל ומחלת הפרקינסון. אני ממשיך ליצור ומגדל, בהרבה אהבה שמונה נכדים. זו נקמתי בכל אלה שניסו להשמידני.
במשך כל השנים, החל מכתה ג’, אני כותב, כותב וכותב, בעיקר שירה. “לחובתי” עד היום ארבעה עשר ספרים, שלושה עשר ספרי שירה ושני ספרי פרוזה (בעברית ובאנגלית):
“מעבר למאסֵף”, הקבוץ המאוחד, 1972;
“בהזיות פתוחות”, הוצאת המחבר, 1981;
“פעם בזמן אפילו לא פעם בשנה”, הקיבוץ המאוחד, 1988;
“יעקב השקרן”, עקד, 1990;
“מלאכים יד שניה”, עקד, 1992;
“ימי איוב”, משרד הבטחון, 1999;
“והילד בוכה”, פרוזה משרד הבטחון, 2005;
“And the child cries”, פרוזה, מנדלי ספרים אלקטרוניים, 2012;
“הולך על זמן”, כרמל, 2007;
“לבכות רק דרך הסדקים”, כרמל, 2009;
“לעשב את החיים”, כרמל 2010;
“קרוב אצל עצמי”, מנדלי מוכר ספרים ברשת, 2012;
“על דעתי בלבד”, מנדלי מוכר ספרים ברשת, 2014;
“הולך ומצפין, מצפין והולך”, מנדלי מוכר ספרים ברשת, 2014;
“אמא עננה”, מנדלי מוכר ספרים ברשת, 2015″.