דנה לביא

“שנאתי להיות יתומה. להרגיש את העיניים מתבוננות בי בכל טקס יום הזיכרון בבית הספר, בטקס ב”יד לבנים”, בטקס שליד הקבר בגבעת חיים. מבט של רחמים? לא, תודה. אני אסתדר נהדר בלעדיו. השתדלתי מאוד להפריע, להציק, להצחיק, לעשות הכול כדי לא... להמשך