חנה בן צבי גורן

לוּשִׁיק רצה ורצה. היא הייתה יחפה. היא עברה את השדה החרוּש שליד גדר הקיבוץ, רגליה שוקעות ברגבים השמנים, אחר כך חצתה שדה שזה עתה נקצר ועכשיו היה מלא שֶׁלֶף דוקרני. היא הגיעה אל תעלת המים ודילגה מעליה בלי כל חשש.... להמשך