סיגל אור כהן

שאגת צופר מתקרבת מהדהדת ומרעידה את הווייתי. הצליל מוכר. אני מניעה את שפתיי ללא קול ושואלת, "היכן אני?" "הבוקר נוריד לך את התפרים," נשמע פתאום קול רך, איתן ויציב, קול הבוקע מבין בליל הצפצופים המונוטוניים הצורמים באוזניי. ויקי, אישה צעירה... להמשך