שולה פיורה

בימי חורף, כאשר החלונות היו סגורים והשמיים היו כהים וממטירים את גשמם, הצטנפה אביב בכורסה הגדולה וכרכה סביב גופה הצנום שמיכה מצמר רך שאביה הביא לה, כשחזר מאחד מסיבובי ההופעות שלו בארצות ניכר. בינה לבינה קראה לימי השישי־שבת האלה, שבהם... להמשך