מתוך גלריה, מדור הספרות של הארץ 15.04.2012. אליסה גוטמן, ניו יורק טיימס. 15.04.2012. מאנגלית: אורלי מזור-יובל
לא מעט ילדים ובני נוער אמריקאים מפרסמים ספרים פרי עטם. לא מדובר בהכרח בכישרונות עולים בעולם הספרות: ההורים משלמים על ההוצאה לאור. כתבת הטלוויזיה על בן הקמן, תלמיד כיתה ח' ממינסוטה, הצטיינה בנימה נרגשת ומלאת התפעלות.
"נער בן 14 הגיע להישג שמבוגרים רבים אינם מצליחים לכבוש", אמר הכתב. "בן הוא סופר שפירסם שני ספרים".
אך שני ספריו של הנער בסדרת "Velvet Black", המגוללים את הרפתקאותיה של להקת רוק פיקטיבית, לא צדו את עינו החדה של מו"ל בתוך ערימת כתבי יד. הם ראו אור בהוצאה עצמית, בעלות של 400 דולר – סכום שהוריו של בן שילמו, והחזירו לעצמם בריבית ממכירת 700 עותקים.
בחמש השנים האחרונות, המספר הגדל של חברות להוצאה עצמית שספריהן נמכרים באינטרנט איפשרו לכותבים מכל הגילים לעקוף את מערכת הסינון המסורתית הקובעת מי רשאי לקרוא לעצמו "סופר שספריו ראו אור". עם הכותבים האלה נמנים מאות ילדים ובני נוער שמפרסמים בכל שנה ספרים בהוצאה עצמית – נישה הולכת וגדלה בעולם הספרים, שמעוררת שאלות רבות על עולם המו"לות ושאלות רבות לא פחות על הורות.
האמהות והאבות המשלמים את החשבון אומרים שהם פשוט מנסים לעודד את ילדיהם, כשם שהורים אחרים קונים ציוד לשחקן טניס מבטיח או שולחים שחקנית לעתיד לסדנת תיאטרון בחופשת הקיץ. אך לדברי אחרים, בטשטוש הגבול בין הוצאה להוצאה עצמית יש החמצה של הזדמנות ללמד את הילדים שיעור בהתגברות על קשיים ובהתמדה.
הכותבים הצעירים עצמם, שגדלו בעידן הבלוגים ושוויון ההזדמנויות של ציוצי הטוויטר, מתייחסים לרעיון ההוצאה העצמית בשוויון נפש. "העולם משתנה – אנשים יכולים לעשות כמעט כל דבר אם הם באמת רוצים", אומרת אליזבת היינס, תלמידת חטיבת הביניים מאנפוליס, בירת מרילנד, שספר הביכורים שלה, "היונה האחרונה", יצא לא מכבר בחברה להוצאה עצמית.
הוריה של אליזבת דנו ביתרונות ההוצאה העצמית, כך מספרת אמה ג'קלין. האם כתיבתה תספוג ביקורת? האם תקבל "תשומת לב גדולה מדי"? בסופו של דבר הגיעו למסקנה ש"דימוי עצמי גבוה הוא בדרך כלל לא דבר רע לילדים בגיל הזה", אומרת האם.
מאק באוארס, בת 15, פירסמה את ספרה "Running Scared" בהוצאה עצמית בפברואר. הספר, בכריכה קשה, נמכר בכ-12 דולר באמזון ומתואר שם במלים: "שני מתבגרים נקלעים לרשת בינלאומית מסוכנת של אינטריגות ורוצים רק דבר אחד – לצאת מזה בחיים".
אביה של מאק, טימותי, מפקח בבתי הספר בפנסילבניה, אומר שהוא רואה בפרסום יצירתה של בתו דרך טבעית לתגמל אותה על חודשים של עבודה קשה. "מה עושים כשמתגאים במשהו?" הוא אומר. "רוצים שאנשים יראו אותו".
בהוצאה שפירסמה את ספרו של בן הקמן, קיד-פאב פרס, אומרים שרוב המכירות נעשות בידי המשפחות, שקונות את הספרים בסיטונות. רק במקרים "מאוד יוצאי דופן" נמכר ספר של אחד מסופרי ההוצאה באמזון ביותר מ-50 עותקים.
לתופעה יש כמובן גם מתנגדים. "מה הצעד הבא?" שואל הסופר טום רובינס, "ילדים אדריכלים, ילדים רופאי שיניים, מדעני חלל בני 11? כל הורה החושב שמלאכת הכתיבה של ספר מרתק, בעל משמעות, ראוי לדפוס, דורשת פחות כישרון וניסיון מאשר תכנון בית, עקירת שן בינה או פיקוח על לוויין מחקר – פשוט שוגה באשליות. אין ילדי פלא בתחום הספרות. ספרות דורשת ניסיון".
גארת סטיין, מחבר רב המכר "אמנות נהיגת המרוצים בגשם" (תורגם לעברית בהוצאת כתר), אומר שהוא מבין שילדים יכולים ליהנות מאוד מפרסום ספריהם, אבל מזהיר ש"כדי לדעת לכתוב צריך לחיות ולחקור את העולם ולקיים יחסי גומלין עמו".
איילה דיז'דרביץ, בת 12 מווטרלו שבאיווה, פירסמה כבר שני ספרי שירה בהוצאה עצמית והופיעה בטלוויזיה ובעיתונים המקומיים. "תמיד חלמתי להיות סופרת שספריה ראו אור בדפוס", היא אומרת. חלומה החדש הוא להוציא שלושה ספרים עד גיל 15.
